משטרת ת"א והיחידה המרכזית חגגה פעמיים תוך שבוע. פעם - כשעצרו את רוזנשטיין והביאו אותו להארכת מעצר, עם תופים ומחולות, בליווי מאסיבי של תקשורת, ופעם שניה - כששיחררה אותו ברעש גדול - תוך הדגשה שהם חקרו ובדקו והגיעו למסקנה שאין מספיק ראיות בשלב זה - ולכן מגיע להם צל"ש על הגינות. האמנם - באמת!
חבל שחוקרים כה מנוסים ובעלי נסיון ויידע, נפלו בפח שטמנו לעצמם - בכך שלא היתה להם סבלנות וריסון עצמי לחכות, לבדוק, ולאשש את עדותו של הרוצח השכיר דוד אטיאס.
הטענה שהם נאלצו לעצרו, לפני שהבשיל הזמן, כי עדותו התפרסמה והגיעה אליו לפני מעצרו - בשל כתב האישום בחיפה, שגם שם אטיאס הוא הכוכב הראשי כ"עד מדינה" - אינה משכנעת, אלא להיפך, מוכיחה שלא היה צריך לרוץ לעצור אותו, אלא להתאזר בסבלנות ובריסון עצמי כיאה ונאה לחקירה כה רצינית.
אלא מאי - יש כאן אלמנטים של תחרות בין המחוזות במשטרה, ת"א - חיפה, יש כאן תחרות של "אגו" - בין היחידות, יש תחרות מול התקשורת - שהרי מעצר של "כריש" בסדר גודל כזה - מביאה חגיגה תקשורתית, שאומרת: המשטרה בשטח, פועלת, עובדת, ואם יש שחרור בסופו של דבר יעבור בשקט יחסי לעומת המעצר.
אין זו הפעם הראשונה - שהמשטרה מזדרזת ורצה לתקשורת, לפעמים גם עם מסיבת עיתונאים ויחצנות, כדי להודיע על הצלחה ופיענוח - ובסופו של יום מתברר שהם "על הפנים". יש דוגמאות בשפע מן העבר: בפרשת "עד המדינה" אברהם כץ מפרשת האחים אלפרון, מפרשיית סמים גדולה כביכול - שהתברר שמדובר בסודה לשתיה או קמח וסוכר, בפרשת נשק שנגנב מצה"ל כביכול והגיע לארגונים עויינים ביש"ע - שהתברר כבלון נפוח ללא חמצן - וסיפורים נוספים - שסניגורים פליליים מנוסים יכולים לספק בשפע.
יחד עם זאת - העיקרון לפיו יש הכרח להשתמש ב"עדי מדינה" - כדי למגר פשעים הוא הכרח בל יגונה - והמשטרה והפרקליטות חייבים, במקרים חריגים, לאשר את המהלך, גם אם הוא לא נעים, ולפעמים גם לא מוסרי ולא לפי כל הכללים המקובלים של הנחיות היועץ המשפטי לממשלה ופסיקת בתי המשפט.
בתוכנית "פוליטיקה" האחרונה בהנחיית דן מרגלית עלה הנושא הספציפי של שימוש ב"עד מדינה" דוגמת הרוצח הסדרתי דוד אטיאס. טענתי (כמשתתף בדיון) - כי במקרה של פשע מאורגן ומשפחות פשע - שהן ליגה לאומית של פשעים - אין ברירה אלא להשתמש גם "ברוצח סדרתי" מטעם העולם התחתון - שהרי אם רוצים לצוד "כרישים" - לא משתמשים ב"סרדינים" כפתיון.
להזכיר, כי במשפטים באנגליה ובעיקר בארה"ב, במשפטי "המאפיה" - השתמשו בעדי מדינה מתוך משפחות הפשע - ברוצחים בעלי רקורד מוכח בתחום, כדי להגיע לראש הפירמידה. יש להבין, כי המבנה ההררכי של הפשע המאורגן בנוי כך שראשי הפירמידה, לא מבצעים אפילו "עבירות תנועה" ומתרחקים מהדרגים הנמוכים - וכל הפעולות נעשות באמצעות יועצים, מתווכים, אנשי ביניים, שגם הם ברוב המקרים לא מודעים למשימה או לנותן ההוראות.
במקרה של רוזנשטיין - אם המשטרה חשבה, שכריש כמוהו, מנוסה, חלקלק, פיקח, יפגש עם טיפוס כמו דוד אטיאס ויזמין רצח - זה יותר מתמימות. זה אפילו מצחיק!
לכן, כשרוצים להגיע לראשי הפירמידה - יש לטפס לאט, בטוח, ולהגיע לבית משפט עם קלפים חזקים ביד או בשרוול, ורק כשהכל סגור עם ראיות, הקלטות, צילומים, עדים אמינים - רק אז לעשות מסיבת עיתונאים, אם בכלל.
גם המקרה האחרון, של זריקת הרימון למגרש מכוניות בחיפה בה נרצחו זוג צעירים שבאו לקנות מכונית, הוא אכזרי ומקומם, ותוצאה של מלחמת כנופיות פליליות. המשטרה במבצע מתוקשר היטב, ביצעה מעצרים בעזרת הליקופטרים וניידות רעשניות, נעצרו עשרה חשודים - שאתמול שוחררו האחרונים שבהם, בשקט, בקול דממה דקה - בשל חוסר ראיות מספיקות.
הוא שאמרתי - המהירות אינה ערובה להצלחה.
