בעית הדור: יש"ע או ישראל ערבית? מאז אוסלו מופנית האנרגיה לשלום עם ערביי יש"ע כאילו הינה בהשג יד. זאת הטעות החמורה ביותר. אחרי עשור אין שלום/שקט אלא הגברת מלחמת הקיום - טרור מתמשך. בעשור זה מצד אחד הגברנו שנאת אחים, פיצול העם, ומצד שני, איבדנו את כוח הרתעתנו ומורשת צה"ל כמנצחים.
ערביי יש"ע, בתוספת הטרוריסטית שהבאנו מבחוץ, אינם מסוגלים להיות פרטנרים לדו-שיח אמת. כמו יתר ארצות ערב, הם לא בשלב התפתחות חברתית-תרבותית-דתית שממנה יוצאים משטרים דמוקרטיים, פלורליסטים שבהם שלטון החוק ולא הנשק קובעים. רק עם משטרים כאלה אפשר לעשות הסכמים בסבירות מתקבלת שהם יכבדו אותם וקל וחומר, הסכמים שבהם מוותרים על ביטחון של ממש - קיום המדינה ממש - תמורת התחייבויות וערבויות על נייר.
למרות זאת, הפוליטיקאים רקדו על ה'נמאס לנו' - המשך מלחמת הקיום - דמיינו 'מזרח תיכון חדש' והביאונו לאוסלו. אלו מהליכוד שהבינו בתחילה טעות הדמים, היו חסרי אומץ לדבר אמת לעם ולעמוד נגד עולם שמעוניין יותר בנפט ובשווקים הערביים מצדק ליהודים. כך הגענו למצב הנוכחי והזנחנו בעיה עקרית לקיומנו שהיא בתוך הקו הירוק והיא הדמוגרפיה (ערביי יש"ע בכל פתרון לא יהפכו לאזרחים בישראל). הילודה הערבית בתוך הקו הירוק כנגד הילודה והעליה היהודית (היום ובעתיד) מביאים אותנו למסקנה שבמשך חיי ילדנו המדינה תהפוך למדינה דו-לאומית בדרך לערבית. היא הבעיה שאם לא נפתור אותה היום, לא נוכל מחר והקרבנות של היום, הם לשווא.
כדי לפתור את הבעיה עלינו להבין את עצמנו; לבחור בשמירת מדינת היהודים או ב'ישראל של תושביה' (דברי ח"כ עזמי בשארה) שפרושה שישראל בתוך הקו הירוק תהיה ערבית מחר.
זאת בעיית הדור ולא שלום עם ערביי יש"ע. אם לו נתייחס לכך בקרוב, פירוש הדבר שבשקט השלמנו עם סוף המדינה היהודית!
ז'נבה ורוב ערבי בישראל הקטנה! הגיעה עונת הפנטזיות; כניעה לטרור כדבר צודק שיביא את השקט. 'עושי השלום' טוענים שאם נפרד מיש"ע, נחלק ירושלים, נביא צבא זר להגן על הפלשתינים, ניתן לאירופאים, או"ם, רוסיה, ארה"ב... ביחד להכריע בינינו והפלשתינים.., נפתור את הבעיה הדמוגרפית; ישראל תשאר מדינה שבה היהודים יהוו רוב מוחץ לנצח.
לא אמת היא! 'ברוך שפטרנו' מערביי יש"ע (שלעולם לא היו הופכים לאזרחי ישראל) אינה שייכת לבעיה הדמוגרפית בתוך הקו הירוק. חוקרי הדמוגרפיה, דוחות מקצועיים מודעים לכך שהילודה הערבית בתוך הקו הירוק גדולה בהרבה מהילודה היהודית והעליה היום (וגם מחר). מזה מסכמים שסבירות גבוהה היא שבתוך כ-15 שנים ישראל תהיה מדינה דו-לאומית בדרך לרוב ערבי. האם הנכנעים מתכוונים לאזן את הילודה החד צדדית? האם תורתם/תרבותם המערבית קיצונית מאשרת זאת להצלת המדינה? כולנו יודעים את התשובה.
כך השמאל הקיצוני, הנכנע לטרור כדרכי נועם לשלום, הדוחף הקמת פלשתין שניה יודנריין (ניקוי אתני של יהודים), לא אומר אמת בטענתו שמצעם ישיג מה שכולנו רוצים; מדינה יהודית - רוב יהודי מוחץ לתמיד.
נתיבים לרוב יהודי מחר סבירות גבוהה שישראל בתוך הקו הירוק בעוד כ-15 שנים - ללא התחשבות בערביי יש"ע שלעולם לא יהיו אזרחי ישראל - תהפוך לדו-לאומית בדרך לרוב ערבי. כידוע, הילודה הערבית גבוהה והיהודית מתקרבת לאפס. על הרוב היהודי היום להתגונן או לקבל בעיניים פקוחות את ההשלכות כגון הכנת ילדיהם לגור במדינה עם רוב ערבי שספק תהיה דמוקרטית, פלורליסטית...
מה אפשר לעשות כדי למנוע סופה של מדינת העם היהודי? קודם להכיר בפומבי את הבעיה כבעית קיום שלא תעלם למרות מאמצינו לקבור אותה עמוק בתת הכרתנו. שנית לאמץ תוכניות חירום לשנות את הכיוון. להלן מספר הצעות:
1) עידוד פרו ורבו בשם הצלת מדינת העם היהודי - לא רק לשמחת משפחות. ברור שלדור שגדל על 'אני מעל', עולם של 'התגשמות אישית', שמתקרב כמו המערב לאפס גידול, קריאה לתוספת ילדים היא מאין מכה לציפיות. אבל האלטרנטיבה היא התאבדות לאומית וסכנת קיום פיסי. חובה על המנהיגות להסביר חומרת הבעיה ולשכנע ככל שאפשר את הצעירים לבחור בחיים למדינה של העם היהודי.
2) להכריז ליהודי התפוצות - בעיקר באמריקה - שהעלייה אינה מותרות למדינת היהודים אלא חיים ובלעדיה אין לנו עתיד כאן ואולי גם להם שם.
3) קיים בעולם מספר לא מבוטל הטוענים שהם יהודים או רוצים להיות יהודים. עלינו להסיר את המחסומים בפניהם, לחנכם ולקבלם כאחים.
4) עידוד ירידה ערבית באופן גלוי והגון. ברור שהדרך אינה דומה לדרכי השמאל הקיצוני הרוצים לגרש בכוח מבתיהם, לבצע נקוי אתני, של מאות אלפי יהודים.
במאמץ זה יש להכיר בעברית כשפה הרשמית הבלעדית וכשפת ההוראה של כולנו. בנוסף יש לאכוף את החוק כלפי אלו שבאו לכאן לתקופות קצובות - שהיו ברורות מראש - ונשארו.
