במאמר בביזנס ניוז האנגלי נכתב, כי בחנות בדרום לונדון מסתתר לו מקרר מאחורי הדלפק, והמקרר מלא בפטריות - לא כאלה שאפשר למצוא בסופרמרקט או בחנות הירקות, אלא מסוג הפטריות ששומעים עליהן מצד אלה אשר שבו מטיול פראי במזרח הרחוק. "פטריות הקסם", כך הן נקראות, מציעות חוויה פסיכודלית אשר נמשכת 6 שעות ומסתבר - כי הן חוקיות. בלונדון, לא כאן. קולומביאניות, מקסיקניות, הודיות - הכל בעבור כ-20 ליש"ט. לא יותר.
מקור הפטריות - הולנד. אז בעצם למה לטוס לקור הלונדוני, כשאפשר לטוס לקור ההולנדי, האמסטרדמי, שם אפשר למצוא לא רק פטריות (קנה 3 וקבל אחת חינם) אלא גם מריחואנה, חשיש, וערכות לקוקאין (!!) הכוללות כפית, משטח, סכין ועוד.
אמסטרדם נראית אולי כמו דגם של מיני-הולנד ולא נראה כי היא לוקחת תפקיד ראשי במשחק העולמי, זאת למרות שהצטרפה גם היא לאירו (גם הגראס נמכר באירו כמובן, מאד תרבותי). העיר, שהוגדרה כגן העדן של ההיפים של שנות ה-60' ואף ה-70', עדיין חוגגת. אך מעבר להתלהבות (החולפת) מהחופשיות הבלתי נסבלת כמעט של המריחואנה (במקרה הטוב) - זו עיר מדהימה - וביקור חובה.
אי אפשר שלא לחוש אמביבלנטיות כשנמצאים בה, כשנוכחים ברחובות שתי וערב של מדרכות אירופאיות (שהורגות את הרגליים) ותעלות המים, והגשרים שמעליהן. היופי של הבתים מלאי ההיסטוריה של המאה ה-17 למול החלונות האדומים ובהם בחורות צעירות (חטובות) המנסות למשוך את הקהל (הגברי בעיקר) לתוך חדרון קטן שבו רק מיטה, כיור ווילון שאי אפשר להמנע מלחוש תחושת גועל מהולה בפחד, כתמונה מתוך סרט אימה שמשהו לא טוב עומד להתרחש בו (לאורך שתי התעלות Oudezijds Voorburgwal ו-Oud).
בחנויות המזכרות אי אפשר להתבלבל - אפשר אמנם למצוא גלויות, ספלים ובובות - אבל כמעט כולם - בדמות איברי מין, אזיקים, סרטי וידאו, בובות וכל טוב... אך בעיקר ערכות לעישון סמים או צריכתם בדרכים אחרות, ומקררים המכילים פטריות במבצע - קנה שלוש וקבל אחת בחינם.
ההולנדים, כך לפחות הם טוענים, לא מעשנים סמים. כנראה שלמי שמותר - אין כל סיבה לעשות זאת. מה זה אומר, כדאי אולי לשאול את עצמנו. הם משתפים פעולה, כולם - כולל הקפטן בספינת המלון שעוגנת מול תחנת הרכבת: "אסור לעשן בחדרים, אבל אם אתם מעשנים מריחואנה אפשר כאן על הסיפון", הוא מסביר. הוא? לא, הוא לא מעשן.
את אמסטרדם מחלקות 60 תעלות ל-90 איים קטנים ו-500 גשרים. בעיר כ-60 תיאטראות ואולמי קונצרטים, 140 גלריות אומנות, 42 מוזיאונים ו-28 פארקים ציבוריים. יותר מ-8 מיליון תיירים בשנה מגיעים אליה. בעונת החורף - הצפיפות פחות בולטת, אבל מי שרגיש לקור, כדאי אולי שימתין מעט.
גשר אחד מוביל מבית היסטורי צבעוני לצד השני של הרחוב ובו חנויות זימה, וגשר אחר כמה מטרים אחריו יוביל למוזיאון של ואן גוך, ואחר לביתה של אנה פרנק, וכמה תחנות של הטראם (אוטובוס) ישר לבולדוג - בית קפה coffee shop (שהוא כידוע למי שביקר באמסטרדם לא בית קפה שגרתי) אפוף בריח של גראס. לא צריך אפילו להדליק ג'וינט.
היא מדהימה. תחושות מבלבלות של חופש, של איסור, של זוהמה מוסרית ושל יופי היסטורי, של אמנות, של שוקי רחוב צבעוניים, פרחים בלי הפסקה ושוב זימה. מי שקשה לו להתמודד עם השוק התרבותי הזה יכול פשוט להפליג באחת הסירות ששטות בתעלות ולהביט בעיר היפהפיה קצת מרחוק, במיוחד אם יורד גשם. אבל כדאי לפחות לרדת לביקור בביתה של אנה פראנק, להיזכר קצת בשורשים (כתובת: Prinsengracht 263 טלפון: 0205567100), במוזיאון אחד או שניים, לחצות את נהר אמסטל לפחות מעל שלושה או ארבעה גשרים, אפשר גם לבקר במבשלת הבירה של הייניקן הנמצאת בקרבת מקום, שכיום משמשת רק כמוזיאון (כתובת: Stadhouderskade 78
).
רצוי ומומלץ לבעלי הכושר הגופני (הבסיסי) לשכור את אמצעי התחבורה הפופולרי ביותר בעיר - אופניים, שנראים באמסטרדם - כמו עצים ביער. הצעירים (בנפש או בגיל) לא צריכים תזכורת, כי מדובר גם בעיר מעוזם של טובי הדי-ג'ייס העולמיים. חלק מהמועדונים דורשים "כרטיס מועדון", אך רבים מהם מאפשרים כניסה של תיירים. אבל הכל עניין של טעם - ומי שירצה ימצא גם מועדוני ג'אז, תיאטרון, אופרה, בתי-קפה, פאבים, ומגוון של מסעדות - צריך רק לבחור. ולא לשכוח - לכבות את הג'וינט - ולחזור הביתה.
