על ערבים וערבים

פרופ' כרמון הנכבד שלום רב, במענה להבהרות שביקשתי מהעיתונאי אורי דן לגבי האמירה שבנדון ביומן השבוע בתאריך 12.12.03, כתב אליי מר אורי דן, כי דבריו ביומן התייחסו ליחסם של שליטים טוטאליטרים בארצות השכנות אל עמם כגון: סדאם חוסיין, חאפז אסאד ואחרים אשר התאכזרו לבני עמם וטבחו בהם באלפים ללא רחם על נשים, זקנים וטף. דבריו הושפעו מן האקטואליה המזרח-תיכונית ולא התייחסו לערבים ככלל ועל-כן לא היה בהם אפילו שמץ של כוונה לניגוח על בסיס אתני, גזעי, תרבותי, או אחר. עד כאן דבריו של מר אורי דן. כידוע, אמנם חונכתי על ברכי התרבות הצרפתית, אך במקביל התוודעתי משחר נעוריי על תרבות ערב והתמחתי באוצרותיה, תולדותיה ויצירותיה. התמחות זו הפכה לאחר עלייתי לארץ לחלק מהווי יומיומי בעיסוקיי המקצועיים ברשות השידור וזיכתה אותי בין היתר, בשנות ה-80, בפרס ישראל. החיים עם בני ערב היוו מציאות יומיומית בעבודת צוות, ובניהול צוותי עובדים. רגישותי לנושא ברורה ומובנת מאליה. הוגה דעות צרפתי בן זמננו כתב לאחרונה באחד מספריו שהקידמה התרבותית והסופיסטיקציה האינטלקטואלית הפכו את השיח הלאומי יותר ויותר לבעל סגנון חריף במיוחד וחסר סובלנות. נדמה לי שאמירה זו משקפת את אשר עובר על השיח הרעיוני האינטלקטואלי במקומותינו סביב הקונפליקט הערבי-ישראלי ככל שחולפות השנים, והסובלנות לדיעה האחרת מתמעטת מיום ליום. מציאות זו מהווה אחד הקשיים הנערמים על דרך ניהול השידור הציבורי, אך היא מחייבת התמודדות כנה למען השמירה על השידור הציבורי כבמה פתוחה לכל מגוון הדיעות כמתחייב על-פי חוק, גם, ואולי במיוחד, כאשר הדיעה האחרת היא לא מקובלת מבחינה אישית ורעיונית. העיתונאי אורי דן בעל סגנון מיוחד אשר יוצר לעיתים תחושה כאילו דבריו נושקים למחוזות אסורים על-פי כללי האתיקה, אך חובה להדגיש שדעותיו אינן חורגות מהמקובל במחנה הרחב ביותר של הימין ולא הקיצוני במיוחד. מדובר בעיתונאי בעל וותק של מעל 40 שנות עבודה עיתונאית וספרותית בעברית, בצרפתית ובאנגלית אשר מועסק כפובליציסט בעיתון מעריב וככתב קבוע בתקשורת האירופית והאמריקאית ודבריו על-פי כללי רשות השידור מאוזנים באמירות המחנה שכנגד באולפן ואין להשלים עם מצב שבו תשלל ממנו או מאחרים זכות הבעת הדיעה. בברכה, יוסף בר-אל מנכ"ל