חוק הסמים הקיים מרחיב את מעגל המשתמשים מקרב הנוער - במקום לצמצם!
את הכסף המוקדש לרדיפה חסרת תוחלת אחרי מעשנים במרפסת הבית אפשר היה להקדיש לחינוך ולפרסום נרחב.
ציטוט מהעיתונות:
הכנסת בודקת חוקיות השימוש בסם הקנאביס.
הבחינה המחודשת המפתיעה מסתמכת על דברי פרופ' רפאל משולם (פרופ' לכימיה של התרופה בבית הספר לרפואה בהדסה), שציין בוועדה, כי על-פי המחקרים המקובלים כיום בעולם, אין הבדל רפואי משמעותי בין סם הקנאביס לאלכוהול, הן לעניין הנזק לטווח ארוך והן לעניין התמכרות והשפעות מיידיות.
הוא הוסיף, כי בשניהם רק שימוש מוגזם מזיק משמעותית. גם נציגי הרשות למלחמה בסמים ומשרד הבריאות אישרו שנזקי האלכוהול אינם פחותים מנזקי הקנאביס, למרות שדיווחו כי שימוש מופרז בסם גורם להשפעות נפשיות חמורות.
ומה על זכויות הפרט? ומה על הדמוקרטיה?
במקום שמדינה מתחילה להתערב בזכויות הפרט היכן שלא נגרם נזק לאחר, אין לדברים סוף.
בשלב הבא נאסור אלכוהול כמו "חוק היובש" שבנה את המאפיה באמריקה בשנות ה-20.
מותר לכל אחד להאמין שהקנאביס מזיק יותר מאשר האלכוהול או להיפך. אבל אין לאסור מעשה שאינו גורם נזק לאחר.
כלא מעשן, המתנגד לעישון במקום שהעשן מפריע לי ולאחרים, אני עדין מאמין שמדינה דמוקרטית נאורה לכאורה אינה מתערבת בזכותו של אדם להזיק לעצמו, בכל דרך שהיא.
ללכת בחורף יחף וללא סוודר גם אם האמא מתפלצת למחשבה, לאכול סטיק עסיסי עמוס קולסטרולים, לשתות ויסקי עתיר אלכוהול, לעשן סיגריה עתירת זפת וניקוטין, להכנס למיטה עם גברת לא מכובדת עתירת הרפס, להסתכן בקפיצת בנג'י, להאזין למוזיקה במקום לעשות כסף, להטיף להנאה בחיים במקום להיות רציני, גם כאשר אני מאבד ההזדמנות פז למלא באושר אין קץ את ליבם של שוחרי הטוב שבעולם.
אני מודה. אני לא רציני. ותרשו לי להיות מה שאני.
אפשר?
מילה קטנה נוספת על זכויות הפרט, מוסר של כלום, והתמיכה בערפאת.
אנחנו הופכים כל נרדף חוק על עישון צינגלה בצנעת ביתו, לשונא משטרה ולשונא מדינה. לא פלא שבין מעשני הסמים ניתן לגלות לא מעט התומכים בערפאת. אדם חופשי לא אוהב לחוש נרדף, ואדם מטבעו לא מת על מדינה שרודפת אותו. בריחה מהמציאות העגומה אינה בהכרח עוזרת.
חוק שהופך, על-פי משאל דעת קהל שפורסם לאחרונה, שליש מהסטודנטים החילוניים במדינה (וככל הנראה כמחצית מתושבי תל-אביב הבוגרים) לקרימינלים - אינו מוסרי בעליל. שלא לומר מטופש.
וזכותו של המיעוט מעוגנת הרי בחוק.
אני טועה?
מילה על שכל ישר (או העדרו).
טיעון מרכזי של מתנגדי הלגליזציה הוא שמשתמשי הסמים הקלים עלולים להגיע לשימוש בסמים קשים. והם כמובן צודקים. כל משתמש כבד התחיל קודם בעישון סמים קלים.
ואני מבקש להמשיך באותה לוגיקה.
לא תמצא בין מעשני הסמים הקלים או הכבדים מי שלא התחיל קודם בעישון סיגריה ובשתיית אלכוהול.
שנאסור את הסיגריה והויסקי?
ומה הפתרון לבעית הסמים בקרב הנוער?
ניתן לאפשר מכירת סמים קלים בבתי מרקחת רק לבוגרים. כיום המסחר בסמים מנוהל באמצעות פושרים מהעולם התחתון המרחיבים את הביזנס בדחיפת סמים לילדי תיכון.
החוק הקיים מרחיב, אם כך, את מעגל המשתמשים מקרב הנוער - במקום לצמצם!
הנוער נהנה היום מהמעשה האסור מבחינת מים גנובים ימתקו.
את הכסף המוקדש לרדיפה חסרת תוחלת אחרי מעשנים במרפסת הבית אפשר היה להקדיש לחינוך ולפרסום נרחב.
אני מציע למי שנושא הסמים קרוב לליבו שיחשוב מה עדיף במלחמה על דעת הקהל ובעיקר במאבק על ליבו של הנוער - משטרה או חינוך?
חיוך של בוקר
ותרשו למי שנהנה להסתלבט על צינגלה של בוקר, שיהנה ויהיה מאושר. כולנו נרויח. גם מי שלא מעשן. ואני כאמור לא מעשן. כיף לראות על הסיפתח אנשים שמחים וחיוך אוילי מאוזן לאוזן מרוח על פרצופם.
מה רע?
