הדוח השנתי על מצב הילד, הוגש אתמול (יום ד', 24.12.03) לנשיא המדינה. על-פי הדוח: "בישראל חיים כיום 2,219,200 ילדים - 33.5% מכלל האוכלוסייה.
40% מילדי ישראל סובלים ממחסור, מצוקה, חולי ואלימות. כ-656 אלף ילדים חיים מתחת לקו העוני".
עורכי המחקר, ד"ר אשר בן אריה, יפה ציונית וגלית קריז'ק מציינים בצדק, כי "הדוח מצביע על הידרדרות קשה במצבם של ילדי ישראל".
"300 אלף ילדים - 13.8% מכלל הילדים, חיים במשפחות המקבלות הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי, 57,151 משפחות מקבלות דמי מזונות מהביטוח הלאומי".
ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, מציין כי "אין כל שוויון, דמיון, או קשר בין קבוצות שונות. אין חינוך שוויוני, אין בריאות שוויונית, אין רווחה ותרבות שוויונית, ואפילו אין זכויות בסיסיות זהות".
ואכן - המצב באמת לא טוב. את המיתון, המצוקה והתסכול, ניתן לחוש כיום בקרב אזרחים רבים.
אך יש לנו בעיה נוספת: הדרך בה מוצגים הדברים לציבור.
מי שיחזיק בידו את עיתון "ידיעות אחרונות" של יום ה' (25.12.03), יקרא בכותרתו הראשית כי "ילדי ישראל העניים ביותר בעולם המערבי - אפילו במקסיקו ובטורקיה יש פחות ילדים עניים".
הייתם מאמינים? על-פי הנתונים: "29.6% מילדי ישראל חיים מתחת לקו העוני. מקסיקו נמצאת במקום השני עם 26.3%".
האם ילדי ישראל עניים יותר מילדי מקסיקו? האם עד כדי כך מזלזל העיתון בקוראיו?
במקסיקו חיים כיום 98 מיליון תושבים. במדינה נפוצה תופעת שוד רכבות מזון, לא כדי לסחור במזון אלא כדי לאכול. רבים מאוד מתושבי מקסיקו חיים בבקתות עץ עלובות, ניזונים רק מתירס ושעועית - אותם הם מגדלים בעצמם. אין להם לא חשמל, לא שירותי בריאות, לא מים זורמים או שירותים. ובוודאי לא ביטוח לאומי, "השלמת הכנסה" ו"דמי מזונות"
"ידיעות אחרונות" מביא כדוגמא את עדותה של "ילדה ישראלית ענייה", המספרת: "אין לאמא כסף לתת לי ללכת לפסטיגל. בקושי יש לנו כסף לאוכל, אז אני נשארת בבית. בחופשת חנוכה אני יושבת כל היום עם האחים שלי בבית, ואנחנו רואים טלוויזיה".
האם ניתן בכלל להשוות בין ילדי מקסיקו לילדי ישראל? כיצד העיתון לא מתבייש לספק לנו כותרת ראשית תמוהה כל-כך?
רבים מאוד מילדי מקסיקו יכולים רק לחלום על חופש - בו הם יושבים בבית כל היום וצופים בטלוויזיה.
עוד עובדה מעניינת, היא הכללתה של ישראל ב"עולם המערבי".
זה אכן משמח. אנו חיים ביבשת אסיה, בלב המזה"ת, אך אנו חלק מ"העולם המערבי". מובלעת קטנה של "עולם מערבי", בעלת גבולות מעניינים במיוחד.
ילדי אשקלון או כפר-סבא חיים ב"עולם המערבי", וילדי עזה וקלקיליה המתגוררים במרחק קילומטרים ספורים כבר משתייכים לעולם אחר. אולי ה"עולם המזרחי" או "עולם ההדחקה"?
לא נעים לשמוע, אבל מצבם כיום של חלק מילדי רצועת עזה ויהודה ושומרון, לא רחוק ממצבם של ילדי ניגריה או צ'אד. מרביתם גם כן היו שמחים מאוד להיות במצבה של ה"ילדה הענייה" הישראלית, ש"אין לה כסף לקנות כרטיס למופעי ה"פסטיגל", ויושבת כל היום בבית וצופה בטלוויזיה".
על-פי הדוח של המועצה לשלום הילד 66% מהילדים בישראל מחזיקים טלפון סלולארי, 50% גולשים באינטרנט, 46% נעזרים במורה פרטי. פעילויות הפנאי הנפוצות: ביקור בקולנוע, במסעדות ובקניונים. רק 5.7% מבני הנוער בישראל עובדים.
אבל מה לעשות, בעיתון כתוב ש"ילדי ישראל - העניים ביותר בעולם המערבי". הגיע הזמן להפסיק וללהטט בשקרי סטטיסטיקה מתעתעת. לא כך נלחמים באמת במצוקותיה של החברה הישראלית.
