כמו שהאיסלם, כשלעצמו, רחוק מרחק ממערב ממעשי הפיגוע המתועבים הנעשים בשמו כביכול, כך גם היהדות, כשלעצמה, רחוקה מרחק מזרח ממערב מהשימחה לאיד, מהאטימות לחיי אדם, ומהאדישות כלפי החובה האנושית להציל אפילו נפש אחת, לא כל שכן אלפי האומללים הלכודים עדיין בין ההריסות.
אסון רעידת האדמה באירן הוא נורא. כך על-פי הצילומים שראיתי בתחנות הטלוויזיה מכל העולם. מה שהקפיץ אותי הוא לא מימדי האסון, אלא העובדה שעדיין קבורים שם, מתחת להריסות של עיר שלמה כמעט, אלפי אנשים חיים! תינוקות, זקנים, נשים וגברים. ניתן להציל אותם. ניתן להחזיר להם חיים. ניתן לעשות, והרבה!
יש מצבים, שהם מעבר לכל מחלוקת פוליטית. היהדות אינה מבוססת על שינאת-עד, אלא על אהבת האדם באשר הוא. לא בכדי משולה ביהדות "הצלת נפש אחת" להצלת "עולם ומלואו". זו תמצית היהדות האמיתית. הרבה מעבר לשטחים, מתנחלים, קמיעות או קברים. היהדות היא בראש ובראשונה מסגרת מוסרית של קידוש האדם ולאו דווקא האדמה. של קדושת החיים ולאו-דווקא של פולחן המתים.
אירן של היום, אולי מסומנת כאויב גדול לישראל. אם לא האויב הכי גדול, אז בוודאי האויב הכי מסוכן. אבל זו אירן של היום. לא של אתמול, ולא של מחר! זו לא אירן של המלך אחשורוש ומרדכי היהודי מול המן הרשע. אפילו לא אירן של השאח הפרסי. מה שמדינת ישראל חייבת לאירן, מהימים בהם ראש השב"כ הרמלין היה שם שגריר ויעקב נמרודי היה שם נספח צבאי, זו ברית דמים בין עמים, אשר למרבה הצער מובלים כיום על-ידי מנהיגים המחרחרים מלחמה ושינאה, במקום טיפוח עושר ואחווה אשר כל אחד מהעמים -הישראלי והאירני- יכול להרעיף על השני בשפע.
חובתה של מדינת ישראל להזניק סיוע מיידי לחילוץ החיים הקבורים בין ההריסות. זו היהדות כולה על רגל אחת! אחר כך, אפשר לחזור הבייתה, להמשיך להתווכח, או לעשות שלום. להפציץ להם את הכור האטומי, או לכרות איתם ברית אסטרטגית החשובה להם לא פחות מלנו. אבל הצלת החיים של המון הלכודים שם, זה מעבר לכל ויכוח פוליטי. זה חוצה כל מחלוקת. זה שם בצד כל חילוקי דיעות ואיבה. לריב יהיה לנו תמיד זמן. להציל חיי אדם - ניתן לעשות רק מייד כשצריך, ללא תנאים, ללא פשרות, ללא אבחנה בין דם לדם, וללא מחיר. זו היהדות, זה היהודים, זו מדינת ישראל שאליה נרצה כולנו להשתייך אליה במקום להתנער ממנה.
מה הבעיה? למה לא מגייסים שני הרקולסים, מפשיטים את החיילים המוכשרים שלנו מהמדים ומחליפים כיפות בכובעים כדי לא לצרום לאף אחד את יצרים, וטסים מייד לשם על דחפורים, וכל הציוד המיוחד והמיומנות שצברנו בכל הפיגועים ששבענו משך כל שנות קיומינו? נכון, חלק מהפיגועים היו במימון גורמים אירניים קיצוניים - אך גם חלק נכבד מארסנל הנשק שלנו הוא גם כן בזכות גורמים אירניים קיצוניים מהצד השני שהיו בעבר בשלטון. מה גם, שעל-פי תורתינו, אפילו נקמה מתוקה יש בכך: "אם רעב שנאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים. כי גחלים אתה חתה על ראשו וה' ישלם לך" (משלי כ"ה, כ"א).
בלי מצלמות, בלי לצפות לשום טובה חזרה. בלי אישורים מאף אחד."הקדימו 'נעשה' ל'נשמע'" (שבת פ"ח, ע"ב). לקום, לטוס, לבקש אישור נחיתה תוך כדי טיסה. כשבני אדם בצרה - קודם כל עוזרים, אחר כך ממשיכים כרגיל. "גדולה צדקה שמקרבת את הגאֻלה" (בבא בתרא י'). לא להשתחצן בפני כל העולם כי אנו עם נבחר ויחידי סגולה, אלא לנהוג כך! "יהללך זר ולא פיך נכרי ולא שפתיך" (משלי כ"ז, ב')
כמו שהקוראן, אותו אני מכיר לעומק, אינו קשור כל וכלל לכל אותם מעשי הנבלה שכל בני הבליעל הנושאים את שמו לשווא מעוללים לנו ולעולם כולו, "בשם אללה" כביכול - כך גם היהדות -אליה למרות חילוניותי היה לי את הכבוד הגדול והזכות הענקית להיתוודע אל נפלאותיה - מבוססת על אהבת האדם באשר הוא ועל החובה להציל חיים באשר הם. מהתנ"ך ועד התלמוד וללא יוצא מן הכלל: "ואהבת לרעיך כמוך"! זו היהדות כפי שלימדו אותי בקיבוץ, כמו גם אתכם בישיבה.
זו היהדות, אך זו לא מדינת היהודים. כי אילו יהודים של אמת היו מנהיגים את המדינה, או אז היינו יודעים כי בצלם ה' ברא את כולם כולל כולם, ואת אש השינאה היינו מכבים במים (באהבה) ולא באש-תחת-אש. מאחר וזו תמצית הגאולה: "וכתתו חרבותם לאִתִּים וחניתותיהם למזמרות" (ישעיהו ב', ד').
אז בבקשה לקום ולעזור, אחים. ידיים מושיטות עזרה, קדושות משפתיים דובבות תפילה.
