קשה היה שלא להזדעזע ממראות רעידת האדמה הקשה, אשר פגעה בעיר באם, שבדרום-מזרח אירן. עשרות אלפי בני אדם איבדו את חייהם באסון הנורא.
קשה היה גם שלא להזדעזע ממאות תגובות השמחה של גולשי אינטרנט שונים לנוכח האסון האירני הכבד.
כדאי להזכיר לאותם ישראלים עליזים כמה דברים:
א) לפני כשבועיים שוחח שר הביטחון, שאול מופז, עם מאזינים מאירן, ב"קול ישראל" בשפה הפרסית. מופז, יליד אירן ציין כי " הוא לא תיאר לעצמו עד כמה חזקה האהדה של העם האירני לישראל, אהדה - העומדת בניגוד גמור לדברי האלימות והשינאה של מנהיגי אירן".
ב) רק לפני ימים אחדים פרסמה ועדת החקירה הממלכתית לעניין בטיחות מבנים ומקומות המשמשים ציבור, בראשות נשיא בית המשפט המחוזי לשעבר, השופט (בדימוס) ורדי זיילר, את הדוח הסופי שלה ואת מסקנותיה.
כזכור (או שאולי כבר שכחנו), הוקמה הוועדה בעקבות "אסון ורסאי". ב-24 למאי 2001, במהלך חתונתם של אסי וקרן דרור באולמי "ורסאי" בשכונת תלפיות בירושלים, קרס החלק המערבי של רצפת אולם השמחות, ומאות חוגגים נפלו עמו. כוחות החילוץ אשר הגיעו למקום עמלו במשך 42 שעות בניסיון להציל את הלכודים. באסון נהרגו 23 בני אדם, בהם דודו וסבו של החתן, ו-377 נפצעו, בהם הכלה.
"כוס התרעלה" המכילה את הליקויים והפגמים גדושה מאוד ולא ראינו אפשרות לפרטה כאן...ניצבנו המומים מול עוצמת אי-הסדר שיש היום בשדה הבניה", קבעה הוועדה.
"הבניה בישראל מסוכנת, מבנים רבים נמצאים כל רגע בסכנת התמוטטות וחלק ניכר ממבני המגורים אינם עמידים מפני רעידת אדמה. אם לא יבוצע מהפך בכל הקשור לענף הבניה בישראל, אסון כבד הוא רק עניין של זמן".
בדוח מבקר המדינה, 51 ב', שפורסם רק לפני שנתיים כותב משרד המבקר: "בשטחה של מדינת ישראל עוברים השבר הסורי-אפריקני ו"שבר יגור". מדידות סיסמיות שוטפות הנעשות ברחבי הארץ מעידות על פעילות סיסמית בלתי פוסקת באזור. באוגוסט 1984 התרחשה רעידת אדמה בחוזק של 5.4 דרגות בסולם ריכטר, שמוקדה בעמק יזרעאל, בשבר יגור, ובנובמבר 1995 התרחשה רעידת אדמה בחוזק של 7.1 דרגות בסולם ריכטר, שמוקדה היה כ-110 ק"מ מדרום לאילת.
שטחה המצומצם יחסית, וריכוז רוב האוכלוסייה במישור החוף הביאו להקמת אזורי מגורים צפופים לצידם של מתקנים ותשתיות שחלקם מכילים חומרים מסוכנים. בעת רעידת אדמה מתעצם הסיכון הנובע מצפיפות זו. רעידות אדמה חזקות שהתרחשו בשנים 1837 ו-1927 בארץ ישראל גרמו לפגיעות רבות בנפש ולנזקים קשים. סייסמולוגים קבעו כי רעידות אדמה צפויות להתרחש בכל מקום שבו התרחשו בעבר, וכי ישנה סבירות רבה שבמוקדם או במאוחר תפקוד את אזורנו רעידת אדמה בעוצמה ניכרת. בנוגע ליישום החלטות הממשלה בדבר בדיקת עמידותם של מתקנים ומבנים שבאחריות הממשלה וחיזוקם על-פי הצורך - כמעט לא נעשה דבר".
הדוח מספר על תרחישים שהוכנו במשרדי ממשלה בישראל, המניחים כי תתרחש בישראל רעידת אדמה בחוזק של עד 7.5 בסולם ריכטר ותוצאותיה הוערכו בכ-5,000-10,000 הרוגים, 11,000-22,000 פצועים קשה, 115,000-230,000 מפונים, 3,700-7,800 בתים הרוסים לגמרי, 11,000-28,000 בתים שיינזקו. הערכה זו אינה מביאה בחשבון את הנזקים הכלכליים הצפויים כתוצאה מהרס כבישים, גשרים, שדות תעופה, נמלים, ועוד.
בדוח מובאת תגובת משרד התשתיות הלאומיות מינואר 2001, בה מודה המשרד כי "במשך השנים הוקמו מפעלים ותשתיות בישראל באזורים סיסמיים רגישים ובסמיכות לאזורי מגורים צפופים, בלא התחשבות בבעיות גיאוטכניות וללא פיקוח ובקרה נאותים של מוסדות התכנון".
"גם כשהחליטה הממשלה על הצורך בבחינת הסיכונים הסיסמיים, הדבר לא הופנם ולא בוצע", כתב בדאגה מבקר המדינה.
גם בישיבות ועדות הכנסת, אשר עסקו בשנים האחרונות בנושא עמידות מבנים בישראל מול איום מוחשי לצערנו, של רעידת אדמה סוכם הדיון בכך: "אם יהיה רעש אדמה בישראל, מדינת ישראל לא ערוכה לאסון בקנה מידה גדול ובכלל".
בישיבת הוועדה לביקורת המדינה בתאריך 30.8.99, אמר אורי בן-יהודה מפיקוד העורף, כי "ברעידת אדמה בעוצמה הרסנית אין למערכת הביטחון אפשרות לסייע לרוב הנפגעים...הבנייה בישראל היא בעיקרה בנייה כנגד מצבי מלחמה ולא אסונות טבע". אל"מ אבי גרוס מסר: "רק בתל אביב יש 1,500 בניינים מסוכנים, יש בניינים עם קומות עמודים, או בניינים שנבנו עם כלונסאות מיקרופייל, שהם דקים מאוד, שיקרסו בוודאות ברעידת אדמה".
בישיבת ועדת הכנסת לענייני מחקר ופיתוח טכנולוגי, מתאריך 22.5.00, אמר המהנדס שי וקסמן מהאגודה להנדסה אזרחית: "כל הבניינים שנבנו על-ידי "עמידר" בשנות ה-60, לפי דעתי יפלו".
ראש אגודת האדריכלים בישראל, האדריכל, ישראל גודוביץ אמר: "אני מחזיק בתל אביב, עם אחריות אישית, 70,000 בתים - שאני יודע, אני אומר לכם, שהם לא יעמדו באף רעידת אדמה. הם אינם בנויים לפי התקן".
אם כך, עומדת בפנינו סכנה מוחשית, כי רעידות אדמה לא יוסיפו לפגוע רק בגויים או ב"שונאי ישראל".
כידוע לכולנו, במשלי כד, 17-18 נאמר: "בנפול אויבך אל תשמח, ובכשלו אל יגל לבך. פן יראה ה' ורע בעיניו, והשיב מעליו אפו".
על-כך כבר כתבו חכמים כי אדם ששמח בנפילת אויבו הפרטי מראה בכך על גישה לא נכונה לחיים - כאילו כל הכוח להרע לו נמצא בידי אויבו, וברגע שהאויב נופל - הוא בטוח. על-פי התורה, האויב הוא רק "שבט מוסר" ביד ה' - ה' משתמש בו כדי לייסר אותנו, אבל הכוח לא נמצא בידו אלא ביד ה'. לא צריך לחשוב כמו הכלב, שמקבל מכות ממקל, וחושב שהמקל אשם...
