תופעת ההפגנות נגד תוואי הגדר חוזרת על עצמה מדי כמה ימים או שבועות. האלמנטים המפגינים נגד באים מקרב שולי השמאל, ערביי ישראל והפלשתינים. הטענה העיקרית שלהם היא, כי הגדר יוצרת מצב עובדתי לרעת הפלשתינים: על-ידי הפקעת שטחים, או גרוע מכך, סיפוחם לישראל, נוצרים איים של ישובים מבודדים ומנותקים שהתנועה ביניהם תחייב רישיון ובדיקה ע"י צה"ל.
ובכן, יש ממש בהרגשת הקיפוח והקושי; אך אין ממש בטענות נגד המסקנות המתבקשות מהמצב הביטחוני-קיומי, לפיהן הגדר תיתן - ונותנת, בחלקיה שהושלמו כבר - מענה ביטחוני המאפשר שמירה על שלום האזרחים.
אין מחלוקת בין הצדדים, ולא בין היריבים הפוליטיים, על חיוניותה וחשיבותה של הגדר. המחלוקת היא על "תוואי הגדר": אלה טוענים קווי ה-4 ביוני 67' הם התוואי הרצוי ואלה טוענים - התוואי הנוכחי, החורג מקווי ה-4 ביוני, העוטף את ירושלים וההתנחלויות הגדולות הוא "התוואי הבטחוני" שבנתונים של היום - לפני הסכם ונסיגה "כואבת" כדברי שרון - הטוב ביותר לביטחונה של ישראל.
כל גורמי הביטחון - צה"ל, המשטרה, השב"כ - מאוחדים בדעה, שגדר ביטחון היא חיונית לביטחון ישראל. באותם קטעים בהם היא כבר קיימת, הוכיחה הגדר את חיוניותה וחשיבותה וככל שבנייתה תתקדם הביטחון יגבר.
חבל שבניית הגדר התעכבה זמן כה רב מסיבות שונות ומשונות, שהרי ניתן היה לסיימה מזמן והוויכוח לגבי התוואי היה הופך לתיאורטי.
הרי אין לחשוד באלוף עוזי דיין, ותומכי הגדר האחרים שבאים מכל קצוות החברה - שהם מתנגדים לפתרונות מדיניים או להסדרים שיביאו לרגיעה באזור. לכולם ברור שלאחר השגת ההסדר לא תישאר הגדר בתוואי הנוכחי. לכולם גם ברור שהגדר עשויה לזרז את ההסדר עם הפלשתינים, שאולי סוף סוף יבינו, שאם לא יגיעו להסדר - תישאר הגדר ותיהפך משך הזמן לגדר "מדינית ביטחונית", ותקבע את קו הגבול של ישראל.
על הרווח שתפיק ישראל בינתיים - הביטחון שנותנת הגדר לאזרחי המדינה, כמובן בשילוב עם פעולות ביטחוניות נוספות - על רווח זה אסור לוותר.
ארה"ב אמנם לא מתלהבת מתוואי הגדר, אך היא תתרגל לרעיון. נכון שעצרת האו"ם - בתמיכת הרוב אוטומטי העומד לרשות הפלשתינים - החליטה על העברת עניין הגדר לבית הדין הבינלאומי בהאג, לקבלת חוות דעת, אך להחלטה זו אין שיניים והייתי מגדיר אותה כמו "שפעת", דהיינו היא עצמה לא מסוכנת, אך כדאי להיזהר מסיבוכים.
מבחינת המשפט הבינלאומי, אין לישראל סיבה לדאוג מאחר וברשותה טענות משפטיות כבדות משקל, ביניהן: בניית הגדר היא אמצעי של "הגנה עצמית" - טענה המוכרת ומותרת למדינה בסכנה קיומית שנלחמת בטרור מתמשך; הגדר אינה תוואי מדיני אלא ביטחוני ובהסכם ניתן יהיה לשנותו. בינתיים יש אמנם תפישת קרקעות, אך הן יוחזרו בבוא ההסכמים והם בבחינת פיקדון או עירבון לביטחון אזרחי ישראל - תוצאה שהיא מוכרת כנגזרת ממלחמות וממצב בטחוני שמחייב פעילות צבאית מתמשכת.
תושבי יש"ע החיים באותם ישובים מבודדים ובמאחזים הבלתי מאושרים, ומפלגות הימין כמו המפד"ל והאיחוד הלאומי, טוב יעשו אם יבינו שהתכנסות בגושי התיישבות גדולים בתוך הגדר היא הפיתרון הטוב ביותר עבורם, שמא תתגשם בהם האמרה "תפסת מרובה לא תפסת" - ועם חלוף הזמן או החלפת השלטון עוד יצטערו על התנגדותם למהלכים הנוכחיים.
ובאשר לאירוע האחרון, בו נורה מפגין שניסה לפרוץ ולהפיל את קטע הגדר הלא בנוי תוך כדי ההפגנה, הרי שחיילי צה"ל מיהרו מדי לפתוח באש. פתיחה באש היא אמצעי אחרון, שיש לעשות בו שימוש רק במקרה של סכנה לחיילים.
במקרה זה הייתה רק סכנה לגדר ולכן הירי היה מיותר. ניתן וצריך היה לפתור את הבעיה בדרכים אחרות כגון שימוש בגז מדמיע, רימוני עשן, או מעצר על-ידי המשטרה או צה"ל והעמדה לדין על פגיעה והשחתת רכוש צבאי וכן כניסה לשטח צבאי סגור.
יתר על כן, מומלץ לגורמי הביטחון בוני הגדר, להכריז על הקטעים הנבנים כעל שטח צבאי סגור ולהסיר את הצו רק עם סיום הבנייה. אמצעי זה ייתן בידי כוחות הביטחון, אפשרויות נוספות להימנע מלהתחכך במפגינים וביטחון נוסף לבונים.
בשלב זה אין צורך להפוך את גדר הביטחון לגדר מריבה; שהרי מקום בו קיימת התנגשות בין שני עקרונות יסוד כמו ביטחון ושלום הציבור עם חופש ההפגנה והבעת דעה פוליטית, גובר השיקול של ביטחון האזרחים, ויש להבין ולהטמיע זאת היטב.
__________________________________________________________
הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות.
