לאחרונה אנו שומעים הרבה על חוק. "מדינת חוק", "כיבוד חוק", "עליונות החוק" ועוד ומתקבל הרושם שהחוק, קיומו או אי קיומו הם חזות הכול. נשאלים רבנים חכמים האם הם יפרו חוק אם יבואו לפנותם, או ימליצו לעשות כך. האם שמעתם פעם אחת, באמצעי התקשורת השונים, את המושג מדינת צדק? תודו שלא!!
אז בואו ונכניס קצת קנה מידה לנושא החוק. בכל תרבות ישנה מערכת חוקים. לאריות יש מערכת חוקים, לפילים, לשפנים ולנחשים יש מערכת חוקים, במגעם עם בני סוגם ועם בני סוג אחר. בשבטים קניבאליים יש מערכת חוקים, לסאדם חוסיין, סטלין והיטלר היו מערכות חוקים. בעולם התחתון יש מערכת חוקים. כך שאנו רואים שחוק או מערכת חוקים אינם מאפיינים בהכרח משהו טוב ונאור, אלא מערכת המאפשרת קיום במגבלות מסוימות בחברה מסוימת.
מערכת החוק לא מייחדת את המשטר הדמוקרטי!
בעם ישראל היו תקופות בהן שלטו שופטים. תקופה זו נפסקה למשך אלפי שנים וחזרה בשנים האחרונות, עם החלשות שלטון המוסר. ולאחרונה כל מעשה או מחדל נשפט באופן משפטי בלבד. וכמה דוגמאות: פינוי תושבי בעקבות הסכם השלום עם מצרים, מפולת הבנקים, באחריות ישירה של המפקחת על הבנקים גליה מאור, אסון צאלים בו קצינים בכירים לא הגישו עזרה לחיילים פצועים, הסכם אוסלו, מקרה יוסוף מדאחת בו הופקר למותו במשך 5 שעות! חייל צה"ל על-ידי כל צמרת צה"ל, שנכחה 700 מטר ממקום האירוע!!!
כל המקרים נשפטו בראי החוק בלבד, נשקלה חוקיות המהלכים, נשכרו שירותיהם של מיטב עורכי הדין והמשפטנים, אך מעולם לא נשקלה מוסריות המהלכים. מעולם לא הוגדרו ערכי מוסר ומעולם לא נקבע ערכם בשוק, של כללי אתיקה מקצועית, שעליהם עברו ברגל גסה, בגין ושרון בסיני, ורבין בהחזירו את יאסר וחבר מרצחיו מתוניס, במשכנם את עתיד האומה תמורת ניירות חסרי ערך, שהביא אותנו למצב גרוע מהמצב הקודם.
על כללי האתיקה ובגידה בציבור ששילם את שכרה הענק, עברה גליה מאור בקלילות. על כללי האתיקה שנקבעו בתקופתם, עברו שאול מופז ומשה יעלון במקרה מדחאת יוסף. באתר צה"ל מופיע תחת הכותרת רוח צה"ל: "דוגמה אישית - החייל ינהג על-פי הנדרש ממנו ויקיים את שהוא דורש מזולתו, מתוך הכרה ביכולתו ואחריותו, בצבא ומחוצה לו, להוות דוגמה ראויה. רעות - החייל יפעל מתוך אחווה ומסירות לחבריו לשירות, ויחלץ תמיד לעזרתם כשהם זקוקים לו או תלויים בו, חרף כל סכנה וקושי, עד כדי חירוף". אהוד ברק, בהפקירו את חיילי צד"ל פסע ברגל קלה מעל המחסום הנמוך של! האתיקה הצה"לית. על שני סעיפים אלו, של האתיקה הצה"לית, עברו שאול מופז ומשה יעלון בקלילות, המשיכו בתפקידם ועלו בסולם התפקידים. איש מהשלושה מעולם לא הודה בכשל הברור.
אמר פעם איש חכם בנושא מדיניות ומוסר "אולי ראוי להעלות אי אלה עקרונות של מוסר ומעש שיוכלו לשמש מורי דרך לעתיד לבוא... אלה שמכוח מזגם ואופים הם נוטים לתור אחר פתרונות חדים וחותכים של בעיות קשות וסתומות הנכונים להילחם כל אימת שבאה קריאת תגר... לא תמיד הצדק עימם. כנגד זאת הרי הללו שנטייתם היא להרכין ראש, לתור בסבלנות ובנאמנות אחר פשרה בדרכי שלום, לא תמיד טעות בידם....אולם יש קו מנחה אחד, מועיל, והוא שתעמוד אומה בדיבורה ותפעל בהתאם להתחייבויות החוזים שלה כלפי בעלי בריתה. קו מנחה זה קרוי כבוד".
קו זה נחצה ללא ספק בהחזרת סיני, שם האומה לא עמדה בהסכמיה עם בעלי בריתה - אזרחי סיני. קו זה נחצה שוב בהסכם אוסלו שם הופקרו אזרחי המדינה היהודים. קו זה נחצה גם בניסיון רבין למכור את תושבי רמת הגולן, בעלי הברית של המדינה, לסוריה תמורת נייר כלשהו, ממש כמו שצ'מברלין מכר את צ'כוסלובקיה להיטלר תמורת נייר. הקו הזה נחצה בהפקרת חיילי צד"ל - בעלי הברית של המדינה, ע"י המדינה בראשות אהוד ברק. קו זה גם נחצה ע"י שאול מופז ומשה יעלון בהפקרת בעל ברית המדינה- החייל מדחאת יוסף.
ברור לכול שאנשים שעושים טועים. אך רצוי להקטין למינימום את הטעויות, לא לחזור על טעויות, שהתרחשו. ההכרה בטעות הערכית בהכרח חושפת את הטועה לעימות עם החוק ובכך החוק פוגע למעשה ביכולת מערכת שלטונית, להודות בטעויות, להפיק לקחים ולהשתפר. המערכת השלטונית מחפה על חבריה, לעולם לא מודה בכישלונות, וזאת כנראה רק בגלל איום החוק.
צריך אולי ליצור מנגנון הרתעה ציבורית, המגיב מהר, שיאפשר הוקעת כשלים מוסריים אתיים, "המכוסים מבחינת החוק" וימנע טעויות זהות בעתיד. כדאי ורצוי שיהיו טעויות אך מסוג אחר.
