עם סיום תפקידו, בסוף שנת 2003, כיועץ המשפטי לממשלה - נשמעה אנחת רווחה, מפיו של אליקים רובינשטיין - שניתן היה לשמוע אותה מקצה הארץ ועד קצהו. לומר בכנות - זו היתה אחת הקדנציות הקשות ביותר, הפעילות והמסובכות שניתן לאחל ליועץ משפטי לממשלה. שלושה ראשי ממשלה, נשיא מדינה, שרים, חברי כנסת, אישי ציבור, בנוסף לכל הסוגיות הרגילות של פשע רגיל ומאורגן - שהיו מנת חלקו של היועץ בקדנציה אחת. אין לקנא בו - אך אסור גם להמעיט מערכו, והדרך בה נאבק על דעותיו, תפיסת עולמו המשפטי והחלטותיו.
רבים מבין הקהילה המשפטית העריכו אותו וכמות מקבילה ביקרה אותו קשות, עד כדי הערכה של יועץ כושל - ומועמד לא מתאים לבית המשפט העליון. האמת היא, כמובן, אי-שם באמצע הדרך. היו לו חסרונות ומגבלות אך לא היה ספק ביושרו, כנותו, אנושיותו ידענותו ורצונו למצוא את הפשרה שתספק את כולם. בנקודה זו - כשל, ומכאן היו לו מספר החלטות לא מוצלחות שהקשו על דרך התנהלותו והצבת נורמות לא תקינות ופגומות שהיועץ החדש, אם ברצונו להצליח חייב לשנותם ומייד.
יועץ לא חד, לא בהיר ולא נחוש - לא יכול להצליח בתפקידו. כמובן שגם מנהיגות וכריזמה לא מזיקות אך הן ניתנות לרכישה במהלך התפקיד - דברים שלצערנו רובינשטיין לא התברך בהם. העובדה, שאיפשר לפרקליטת המדינה ופרקליטות בכירות נוספות - לצרף להחלטתו גם את דעתן הנוגדת, היא שגיאה לא רק מינהלית ומערכתית, היא טעות מהותית מבנית הגורעת מסמכותו ופוגעת בהחלטותיו, כפי שאכן קרה, בפרשת מזרחי והאזנות הסתר.
במערכת המשפטית הקיימת, היועץ עומד בראש הפירמידה - הן כיועץ לממשלה וגופיה והן כראש התביעה הכללית וגופיה.
בתפקידו זה, יש רק דעה סופית אחת וחוות דעת משפטית אחת מחייבת. כל גרסה אחרת, יש בה כדי ליצור חוסר אמינות וסדקים במערכת. כמובן שיש מקום לוויכוחים, ודעות נוגדות בתוך המערכת אך כלפי חוץ - יש רק עמדה אחת והיא של היועץ המשפטי לממשלה ואין בלתה.
פרשת מזרחי - בה צדק היועץ לאורך כל הדרך, גלתה והעמיקה את הקרע בינו לבין פרקליטת המדינה ועוזריה - בשל מחדליו ודרך התנהלותו שאפשרה להגיע למצב המביך הזה.
גם לגבי צירוף "חוות דעת ציבורית" להחלטות שהסתיימו בסגירת תיקים של אישי ציבור ביניהם שלושה ראשי ממשלה, נתניהו - בפרשות בראון-חברון ופרשת עמדי והמתנות, עמותות ברק, הנשיא עזר ויצמן, השר צחי הנגבי ואח' - היו ביקורות רבות, רובן שליליות - שהאשימו אותו ביצירת "נוהל חדש" הקרוי "חוות דעת ציבורית". להערכתי - אין פסול או פגם בתוספת של היועץ - אלא להיפך. חוות דעת משפטית על סגירת תיק, היא בדרך כלל יבשה, מונוטונית צרה ונעולה ב-ד' אמות של עובדות ומסקנות. כאשר המסקנה הסופית היא שאין די ראיות להעמידו לדין והתיק נסגר - יכולה להיווצר הרגשה בציבור - שהשר או איש הציבור שתיקו נסגר - פעל נכון והתנהגותו והתנהלותו היו תקינים ולא תמיד כך הוא.
לכן, הדו"ח הציבורי המצורף בא להבהיר לציבור שלמרות שהתיק נסגר מבחינה משפטית יבשה - הרי מבחינה ציבורית, לא נשמרו קודים של מנהל תקין והתנהגות ציבורית ראויה - והרי זה תפקידו של היועץ, לקבוע ולהנחות נוהלי התנהגות ציבורית נאותה - ולכן הדו"ח הציבורי חשוב חיוני ועל הציבור לשפוט.
הססנותו, או חיפוש הפשרה - באה לידי ביטוי גם בפרשת ניצב מזרחי. לא היה צריך לחכות לפרופ' דרשוביץ מארה"ב - כדי שיצביע על פגיעה קשה בזכויות יסוד, כגון: חוק יסוד כבוד האדם וחירותו והחוק להגנת הפרטיות, שמהם נגזרת גם "חזקת החפות".
האזנות סתר במסגרת החוק - חשובות וחיוניות כל זמן ששומרים בקפדנות על הכללים ועל צווי בית משפט. להיטות יתר, שררה, חשיבות יתר, אבדן אמות מידה - הן אסורות אך בעיקר מסוכנות לחברה דמוקרטית.
יש מקום לברר, מי ואיך אישרו בתי משפט האזנות סתר לאדם אחד, איש העסקים אפל, תקופה של שנתיים + (כשלא מדובר בבטחון המדינה, ריגול, או החזקה ומסירת סודות מדינה) - מי אישר לתמלל (ולא בפעם הראשונה) שיחות לא רלונטיות לחקירה כגון: שיחות אינטימיות של האישה, הבת (זו קרה גם בפרשת קהלני) וחמור מכל - לתייק "בתיק פוליטי" ולשמור בכספת. האחראי לכך - חייב להיות מושעה ומודח מיידית מתפקידו עד למשפט.
על היועץ החדש להחזיר את האמון שנשבר לתפקיד ולמעמד ולהחזירו לתקופות הזוהר של היועצים, דוגמת מאיר שמגר ואהרן ברק. ובשולי הדברים, כדאי לראות את ההבדל בין הפרידה מן היועץ והפרידה מהשדר של ערוץ 1 עמנואל הלפרין - בעוד זה פורש מתוסכל ופגוע מלווה בביקורות על כשלים והתנהלות - עמנואל פורש עם ביקורות נלהבות וחמות - למרות ששני הפורשים דומים בהרבה קווים משותפים כמו אישיות, השכלה, יושר ועדינות, אך זה דרכו של עולם.
___________________
הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות.