תנועת הפת"ח נקלעה למשבר עמוק, אולי החמור בתולדותיה. לפתחה של התנועה רובצות בימים אלה שאלות קשות ומורכבות המעידות על ערעור הלגיטימיות שלה, הן מבית והן מחוץ.
אובדן הדרך נוכח כישלון תהליך אוסלו, המשבר האידיאולוגי, מדיניות ה'הפרד ומשול' שהנהיג יאסר ערפאת, היעדר יורש מוסכם, התרחקות גדודי חללי אל-אקצא מההנהגה הפוליטית ואימוץ קו מדיני הקרוב יותר לתנועת החמאס על-ידם, וכן חילוקי הדעות העקרוניים סביב הסכם ז'נבה - הם רק חלק מהגורמים שתרמו להיווצרות המשבר הפוקד את התנועה השלטת כיום ברשות הפלשתינית.
"לתנועה הפת"ח קשה יהיה לצאת מהמשבר הזה", אומרים גורמים בישראל, "עד כדי כך שמרחפת מעליה סכנת פיצול". הרשות הפלשתינית הפכה למעין לשכת כוח אדם, המממנת את משכורות פקידיה, תוך שהיא נטולת כל סמכות שלטונית אחרת. הרשות ממשיכה לאבד מכוחה, מסמכותה ומהלגיטימיות שלה בפנים ובפזורה. הריק שנוצר ברחוב הפלשתיני בעקבות ההידרדרות במעמדה של תנועת הפת"ח, שאב לתוכו גורמים קיצוניים בדמות מיליציות חמושות השולטות למעשה בשטח.
ביום הפת"ח, שנחוג רק לאחרונה בשטחי הרשות הפלשתינית, ניכר הדבר בבירור. אנשי הפת"ח המשיכו לדבוק בקו ניצי הדבק בעקרונות היסוד ולא ניכר כל סימן של גמישות מדינית בסוגיות המהות, לרבות סוגיית הפליטים. ואולם, לעומת הפגנות הראווה ביום החמאס מלפני שבועיים, נאלצה הפת"ח להסתפק בנוכחות מדולדלת ברחוב. את מצעד הג'יפים והרכבים של החמאס, החליפו הסוסים של הפת"ח. אולי אות מבשר.
העיתון הפלשתיני "אל-איאם" פתח את הדיון (יום ג') בסוגיית המשבר הפנימי בפת"ח. הנהגת הדור החדש מציבה שאלות נוקבות ובעיקר מטיחה האשמות קשות בוועד המרכזי של הפת"ח - גוף ההנהגה העליון של התנועה, אשר לדברי בכירים בפת"ח הוא האוחז במפתח לשינוי, אך מסרב להשתמש בו כדי לשמר את האינטרסים של חבריו. במוקד ההאשמות - העדר אג'נדה, עד כדי היווצרות אג'נדה המהולה בקווי יסוד של גורמים אחרים בזירה, והיעדר התנהלות דמוקרטית במוסדות הפת"ח.
שערי מוסדות ההנהגה של תנועת הפת"ח הנשלטים על-ידי הגוורדיה הוותיקה, חסומים כיום בפני הדור הצעיר. ההאשמות של הדור הצעיר מתמקדות בלגיטימיות של הוועד המרכזי, זאת על-רקע העובדה שלא נערכו כל בחירות למוסד זה מאז הבחירות בשנת 89' בטוניס, אחריותו לירידה במעמד הפת"ח, כישלונו להציב אג'נדה לאומית לעם הפלשתיני ובמקביל דאגה לאינטרסים אישיים, הימנעות מכינוס הוועידה הכללית המהווה מעין פרלמנט של הפת"ח, הנצחת הדור הישן במוסדות התנועה ובאיגודים המקצועיים והציבוריים, הזנחת רבדים גדולים בציבור הפלשתיני, ולבסוף: ניסיון בריחה מאחריות והשלכת האחריות על ערפאת.
הוועד המרכזי ממשיך להתבצר בעמדתו משכבר הימים: אי קיום בחירות בתוך הפת"ח נעוצה בנסיבות שאינן מתאימות כעת. "נימת ההאשמה היא חלק מהמלחמה הישראלית נגד הפת"ח", אומר חבר הוועד המרכזי, עבאס זכי.
הנהגת הדור הצעיר קובלת על ההצהרות החוזרות ונישנות של הוועד המרכזי, וקובעת כי מדובר בטענות שווא. "הוועד המרכזי חטף את הלגיטימיות ועקף אותה", אומר פארס קאדורה, שר פלשתיני ומיזמי הסכם ז'נבה. קאדורה, כמו רבים אחרים, סבור כי הפתרון טמון בכינוס הוועידה הכללית של הפת"ח. "על מה הם מדברים? האם בין השנים 1994-2000 לא היו נסיבות מתאימות לקיום בחירות?!. זוהי זריית חול בעיניים. הם יודעים היטב שהוועידה הכללית, אם תתכנס, תעמוד על שחיתויותיהם. הם יודעים שהם יצטרכו להתמודד עם שאלות גדולות שאין להם תשובות עליהם, שהרי הוועידה תשאל אותם על המשכורות ועל כל האדמות והמכוניות שברשותם".
"תסביר לי אתה", אומר קאדורה בעיתון "אל-איאם", "אני שר ואני משתכר 6,500 ש"ח בחודש. כשהייתי חבר פרלמנט השתכרתי קצת יותר מ-8,000 ש"ח. אז אולי תסביר לי אתה, איך בדיוק חברי הוועד המרכזי של הפת"ח חיים כמו נסיכים?!. הוועידה הכללית תזעזע את התנועה ותוקיע את המושחתים, ואז תצמח הנהגה נקייה שתכבד את הרחוב הפלשתיני, הנהגה שתנציח את הפת"ח כתנועה ולא כגורם המטפח אינטרסים אישיים. הנהגה שתחזיר את התנועה לרחוב".
קאדורה לא מסתיר שהשיתוק שאחז בתנועת הפת"ח, היווה זריקת מרץ לצמיחתם של הכוחות האיסלמיים בזירה הפלשתינית. יחד עם זאת, הוא מנסה לרכך את הנפילה של הפת"ח בסקרים: "נכון. קיימת ירידה בקרנה של הפת"ח ובשיעור התמיכה. ואולם, אם נבחן את הסוגיה לעומק, אזי נגלה כי צורת החשיבה של העם הפלשתיני לא השתנתה. מה שהשתנה זה הפת"ח, שכן המוסד הזה נעלם מהזירה, או ליתר דיוק - העלים עצמו".
"ערפאת לא אשם", הוא אומר, "שיפסיקו להאשים את ערפאת כל הזמן. הם הרי מסכימים איתו, כל עוד הדבר לא פוגע באינטרסים שלהם, אבל הם לא יהססו לצאת נגדו, אם יפגע באינטרסים שלהם. כאשר בחרו אותם ב-89', האם בחרו אותם כדי שיאמרו 'זה מה שרוצה הרא'יס'?. אנחנו בפרלמנט הצבענו נגד ממשלה שהוצגה על-ידי ערפאת. גם הם יכולים. אלא שהם מעדיפים להרוג את הזמן".
בפת"ח כבר החלו לדבר על שילוב הזרוע הצבאית - גדודי חללי אל-אקצא, במסגרת מוסדות השלטון. כרגע אלה רק דיבורים. בישראל רואים בחיבור הזה תקדים מסוכן, שישליך בהכרח על ניתוב הסכסוך לאפיקים מיליטנטיים יותר, ללא גמישות מדינית. מעבר לעובדה ששילוב כזה, יהיה שילוב שולי בלבד, כדאי אולי להרגיע את הבכירים שם למעלה, שכן תוספת כזו ככל הנראה לא תוסיף ולא תגרע, כפי שמעידים עקרונות היסוד של תנועת הפת"ח עצמה:
סעיף 1: 'פלשתין' היא חלק מהמולדת הערבית, העם הפלשתיני והאומה הערבית, והמאבק הוא חלק מהמאבק של האומה;
סעיף 2: העם הפלשתיני הוא בעל זהות עצמאית ובעל זכות להגדרה עצמית וריבונות על כל אדמותיו;
סעיף 3: המהפכה הפלשתינית היא החלוץ של האומה הערבית במאבק לשחרור 'פלשתין';
סעיף 4: המאבק של העם הפלשתיני הוא חלק מהמאבק המשותף של עמי העולם נגד הציונות והאימפריאליזם;
סעיף 5: המערכה על שחרור פלשתין היא חובה לאומית שהאומה הערבית נוטלת בה חלק באמצעות כל היכולות והמשאבים הכלכליים והמורליים;
סעיף 6: התכניות וההסכמים שהתפרסמו או מתפרסמים מצד האו"ם, קבוצת מדינות או כל מדינה אחרת, בעניין סוגיית 'פלשתין' ואשר שומטים את זכותו של העם הפלשתיני למולדתו - פסולים ומבוטלים; סעיף 7: הציונות היא תנועה גזענית, אימפריאליסטית ותוקפנית;
סעיף 8: הנוכחות הישראלית בפלשתין היא כיבוש ציוני תוקפני; סעיף 9: שחרור פלשתין וההגנה על המקומות הקדושים היא חובה ערבית, דתית ואנושית;
סעיף 10: תנועת הפת"ח היא תנועה לאומית מהפכנית עצמאית והיא מייצגת את חלוץ המהפכה של העם הפלשתיני;
סעיף 11: הציבור המשתתף במהפכה ובשחרור הוא בעל האדמה ובעל 'פלשתין';
סעיף 12: שחרור 'פלשתין', שחרור מלא, וחיסול הישות הציונית כלכלית מדינית צבאית ותרבותית; סעיף 13: הקמת מדינה פלשתינית דמוקרטית עצמאית בעל ריבונות על כל האדמות הפלשתיניות ושמירת הזכויות הלגיטימיות על בסיס צדק ושיווין, ללא הבחנה של גזע או דת, ובירתה אל-קודס;
סעיף 14: הקמת חברה מתקדמת המבטיחה זכויות אדם וחירות לכל האזרחים;
סעיף 15: השתתפות אפקטיבית בהשגת מטרות האומה הערבית בשחרור אדמותיה והקמת חברה ערבית מאוחדת;
סעיף 16: תמיכה בעמים המדוכאים במאבקם לשחרור מולדתם ולהגדרתם העצמית;
השיטה: סעיף 17: המהפכה העממית המזוינת היא הדרך היחידה לשחרור פלשתין; סעיף 18: התבססות על העם הפלשתיני כחלוץ, על האומה הערבית כשותפה במערכה... [לאפשר] שיתופם של הציבור הערבי במערכה באמצעות החזית הערבית המאוחדת;
סעיף 19: המאבק המזוין הוא אסטרטגיה ולא טקטיקה והמהפכה המזוינת של העם הפלשתיני היא מרכיב מרכזי במערכה לשחרור ולחיסול הנוכחות הציונית, המאבק לא יסתיים אלא בחיסול הישות הציונית ושחרור 'פלשתין'; סעיף 20: חתירה לעשייה מזוינת משותפת עם כל הזרמים הלאומיים הפועלים על שטח המריבה [אדמת המערכה] לשם השגת אחדות לאומית;
סעיף 21: הבלטת הזהות הפלשתינית כגורם מאבק מהפכני בזירה הבינ"ל;
סעיף 22: התנגדות לכל הפתרונות המדיניים העומדים על הפרק כאלטרנטיבה לחיסול הישות הציונית הכובשת בפלשתין וכל התכניות השואפות לחיסול הסוגיה הפלשתינית, בנאומה [הפיכתה לבינלאומית] או הצבת אפוטרופוסות עליה; סעיף 23: כינון יחסים עם מדינות ערב לשם פיתוח ההיבטים החיוביים בעמדותיהן, בתנאי שהללו אל ישפיעו לרעה על המאבק המזוין, המשכו והגברתו;
סעיף 24: כינון קשרים הדוקים עם לוחמי החירות בעולם נגד ההתעוררות הציונית האימפריאלית, אשר תומכים במאבקנו המזוין הצודק;
סעיף 25: שכנוע המדינות הרלוונטיות בעולם לעצור את ההגירה היהודית ל'פלשתין'; סעיף 26: לא לערב את סוגיית 'פלשתין' במחלוקות הערביות והבינלאומית והחשבתה מעל לכל מחלוקת;
סעיף 27: תנועת הפת"ח לא תתערב בעניינים פנימיים של מדינות ערב ולא תאפשר לאיש להתערב בענייניה או לשבש את המאבק של העם הפלשתיני לשחרור מולדתו.
רק לשם השוואה: עמדת החמאס אינה רחוקה כל-כך מעקרונות היסוד המובילים את הפת"ח. אמנם, אלמנט הדמוקרטיה אינו זוכה לאזכור במצעה, אולם בכל הנוגע לסכסוך עם ישראל לפחות, מדגישים בתנועת החמאס כי מדובר בסכסוך קיומי, תרבותי וגורלי שלא יסתיים אלא בהסרתו, לרבות ההתנחלות הציונית ב'פלשתין' וגירוש תושביה. זאת, הם מעונינים להשיג באמצעות ג'יהאד ומאבק מזוין בכל האמצעים האפשריים. דמיון מדהים.
הויכוח בתוך הפת"ח ניטש זה תקופה ארוכה. ממדיה של מלחמת הדורות - בין הגוורדיה הוותיקה לדור הצעיר בתנועה, גדלו מאוד בתקופה האחרונה. על-אף שבפת"ח מבינים שהנסיבות באזור השתנו ועל-אף הנפילה בסקרי דעת הקהל וההפסדים בבחירות לאוניברסיטאות, איש עדיין לא טרח להרים את הכפפה. דבר אחד ברור: הסתלקותו של ערפאת היום, ללא קביעת שלטון מוסדר, עלולה ליצור זעזועים כאלה, שיולידו כאוס ויביאו להסתערות והשתלטות הגורמים הרדיקליים על מוסדות הרשות.
