תמיד ידענו בתוך תוכנו, שהמאבק על ארץ ישראל הוא בבחינת "קצף על-פני המים", בתוך תוכנו חשנו שבאופן עמוק יותר המאבק הוא על "כל הקופה", דהיינו על הדרך והמהות. כל אותם דמגוגים שטענו כלפינו שאנו מפסידים את עם ישראל עבור האדמה, במקרה הטוב טעו, ובמקרה הרע היטעו, כיוון שלנו היה ברור שארץ ישראל ועם ישראל (ומיותר להזכיר שגם תורת ישראל) הולכים יד ביד שלובי זרוע והחוט המשולש לא במהרה ינתק.
אך בכל זאת, היה קשה לעמוד מול הטענות הללו, כיוון שהרושם שנוצר הוא שהשמאל הציוני באמת רוצה בטובתה של ישראל, והויכוח בין ביילין לבני אלון הוא טכני, דהיינו היכן יעבור הגבול הטוב ביותר להשגת מטרה זו, על הירדן או בקווי 67'. זכורני כיצד מפלגת העבודה, בתשדירי מערכות הבחירות אי-שם בסוף שנות השמונים, החליפה את הצבע האדום הסוציאליסטי בצבעים כחול לבן, כשברקע על המסך שולבו דגלי ישראל מתנופפים עד שמי שלא צפה בתשדיר לעומק התקשה למצוא הבדל בינם לבין תשדירי הליכוד, שהיו באופן מסורתי מלאים בכחול לבן. היה זה בזמנו ביטוי יפה בעיניי שלכולנו יש מכנה משותף כלשהו בחזון.
כל זה היה נכון עד לאחרונה.
דומה, כי לאט לאט הולך ומתפורר מעטה הבושה של השמאל, והאמת מתבהרת. אם תרצו, פרדוקסלית, זה אחד התוצרים החיוביים של המלחמה הנוכחית. קבוצות של סרבנים ו'אנרכיסטים' (הם לא מתביישים בכינוי האידיוטי הזה!) אוכלות בנו בכל פה, תוך הזדהות טוטלית עם האויב, אקדמאים מתוכנו מוציאים דיבתנו רעה בחו"ל וקוראים להחרים את ישראל, עוכרי דין ישראלים (זו לא טעות) מתנדבים לייצג את הגרועים שבמרצחים, והרשימה עוד ארוכה. אך בשבוע האחרון, כששמתי לב לסמל הצלב החדש של יוסי ביילין, פשוט לא האמנתי עד לאן העסק יכול להידרדר.
חז"ל, שמסבירים שישראל נגאלו ממצריים כיוון שלא שינו את שמם, מלבושם ולשונם, קבעו בדבריהם קביעה שבעולם המודרני אולי תגרום להרמת גבות, אך לדעתי היא אמת, והיא, שיש משמעות עמוקה לסמלים חזותיים! בקיצור, אמור לי מה הם סמליך ואומר לך מי אתה. לאור זאת, היה מדהים לראות שביילין אימץ כסמל את ה...צלב! (גם אם לא כסמל פורמלי וגם אם זה מופיע רק בדף אינטרנט אחד, עדיין...), ולא סתם צלב, צלב כתום שכנגטיב די מזכיר משום מה את הדגל השוויצרי בעל הצלב הלבן על הרקע האדום.
הרבה דברים רעים ניתן לומר על יוסי ביילין, אך אין ספק שאפילו הכהניסטים יודו שטיפש הוא ממש לא. אי לכך, אני מניח שהסמל הזה לא נבחר כלאחר יד, אלא לאחר מחשבה מרובה. אולי רצה ביילין באמצעותו לקרוץ למאות אלפי רוסים נוצרים שעלו לישראל בשנים האחרונות בחסות חוק השבות שהפך לחוק השטות, ואולי לא. אך דבר אחד בטוח, סמל הצלב, שהינו מעין טאבו גם בציבור שאינו שומר תורה ומצוות, מצליח לראשונה לשים רגל באמצעות השמאל בתוך השיח הציבורי, וחומרתו שקולה - לפחות בעיניי - לאותו זקן מרושע שיעץ להעלות לקורבן חזיר מעל חומת ירושלים בימי מלחמת האחים של הורקנוס ואריסטובלוס בתקופת בית שני, ההמשך לפי הברייתא במסכת סוטה ידוע, החזיר נעץ ציפורניו באמצע החומה, והארץ הזדעזעה ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה.
בין אם היתה אז באמת רעידת אדמה ובין אם העניין הוזכר במקורות כמטאפורה, הרי שהעיקרון ברור: יש מעשים אסורים בתכלית האיסור, ואם הם נעשים הרי זה כל כך חמור שאפילו הארץ רועדת בשל כך. אימוץ סמלי האויב, ובמקרה שלנו סמל שבגללו נרצחו כל כך הרבה יהודים במשך אלפי שנים, הוא שיא חדש ומהווה חצייה גלויה של הקווים.
בסופו של דבר, גם מזה יצמח יתרון גדול, כיוון שההבדל בין הטוב והרע נעשה יותר ברור. בעבר, כשהחלו להתגלות נזקי אוסלו רבים אמרו על ביילין שהנה הפך הפודל לזאב, ברוח הדוגמה שהוזכרה ניתן לומר שהתהליך הושלם והזאב הפך לחזיר, חזיר שעלול לנעוץ בהתיישבות את ציפורניו ולגרום נזקים חמורים מאלו שגרמה רעידת האדמה באירן, אם לא נצליח להפוך אותו למוקצה מחמת מיאוס כמה שיותר מהר. בסופו של דבר הוכח, כי ביילין הוא פורץ הדרך, ובעקבותיו נגרר הליכוד. אי-לכך, משימה זו של נידויו הציבורי הופכת לבעלת ערך מעשי של פיקוח נפש עבור כולנו והבחירה מצידו בסמל הצלב מקרבת כעת השגת יעד זה.
_________________
הכותב הוא דובר המועצה האזורית חוף עזה. 