הסתיימה מלחמת 100 הימים, האוצר - ההסתדרות. עכשיו הגיע הזמן לבדיקת הנזקים, מול ההישגים, הוצאת מסקנות וחשיבה יצירתית עתידית.
היה ברור, מלכתחילה, מתוך ניסיון העבר, כי השביתה תסתיים בפשרות בכל המגזרים ולתוצאה הסופית ניתן היה, עם רצון טוב, גמישות, יצירתיות וויתור על אגו הדדי וויתור על הורדת ידיים להגיע לתוצאה המקווה אחרי 15 או 30 יום מקסימום.
אבל, בארץ המובטחת העניינים האלה מתנהלים, לפי קודים שונים וכל צד יכול להסביר למה ואיך הוא היה מוכן אבל הצד השני, נסוג, טירפד, התחרט ברגע האחרון ואיך שני הצדדים - דואגים בעיקר לעם, לאוכלוסיה החלשה ורק לטובת המדינה.
בפני עיניהם האדומות מחוסר שינה, טובת החלשים וזה מה שנותן להם הכוח להמשיך במאבק עד לנצחון המקווה.
ואחרי שנוריד את כל "הקלישאות" השחוקות האלה נשארות מספר עובדות יבשות שכדאי לשים אליהם לב ולהוציא מסקנות מעשיות לעתיד.
נזקי השביתה, בחישוב גס, הגיעו עד כדי 7 מיליארד שקל. עלות "החומה הסינית" הישראלית בתוואי של 700 ק"מ - גם הוא מוערך כ-7 מיליארד שקל. ההישגים שהשיגה ההסתדרות - לתקופה של 10-5 שנים - גם היא תגיע ל-7 מיליארד שקל. עכשיו כל אזרח - יעשה את החשבון המעשי הכלכלי הפוליטי ויראה שהחשבון לא מאוזן והתוצאה הסופית נמצאת במינוס גדול.
לגוף העניין, מאבק ההסתדרות בכמה נושאים מרכזיים היה לגיטימי וצודק - וגם ההישג הסופי לאחר הפשרות - הוא לא מבוטל, אך בכך הוא גם מצביע שגם האוצר צדק, במלחמתו ובהתעקשותו לאורך כל הדרך.
נתניהו ובגיבויו של שרון, לא יוותרו ולא יבהלו הפעם מהצורך בקיצוצים כואבים ושינויים מבניים נחוצים כולל התייעלות, פרישת עובדים, אי-קבלת עובדים חדשים, צמצום וביטול תקנים בגופים מסויימים תוך איזון והוספה בגופים חיוניים אחרים כגון: משטרה - למלחמה בפשע המאורגן ובתאונות הדרכים וכנ"ל למערכת המשפט והפרקליטות ובגופים יצרניים וחיוניים נוספים.
מנהיג ההסתדרות, עמיר פרץ, הוכיח נחישות ואורך רוח לרבות רוח קרב - ולמרות שלדעתו המדיניות הכלכלית של נתניהו מוטעית לפי תפישתו הפוליטית חברתית - הוא נאלץ להתפשר איתה - כשהבין שהציבור בחלקו המאסיבי כן תומך בנתניהו ובגישתו, כאשר רוב הכלכלנים בארץ וגם מהמובילים בעולם הן בבנק העולמי והן מראשי התעשיות והמשקיעים - משבחים את המהלכים של האוצר - כדי להבריא את המשק ולהצעידו לשיקום וצמיחה.
כדאי בהזדמנות זו, להשתחרר מכמה מושגים ומוסכמות חברתיות ישנות, מוגזמות ובעיקר בעלות אופי פוליטי ולא כלכלי חברתי, כמו שהרפורמה המוצעת בכלכלה ובמס משרתת בעיקר את העשירים והתעשיינים. כדאי להבהיר ולהזכיר כי בגדול זאת המגמה, שהרי מי שמייצר מקומות עבודה, מגדיל את היצוא לחו"ל, מושך משקיעים ושותפים אסטרטגיים בעלי ממון מעודד, תיירות וצמיחה - הם בעלי הממון והתעשיינים. הפועלים, השכבות העניות - לא מייצרות מקומות עבודה. זו דרכו של עולם ודרכה של הכלכלה העולמית.
עשירים תמיד יהיו - לכן במקום לגרש אותם מהארץ או לרדת לחייהם הפרטיים והאישיים כדי שיעזבו את הארץ - צריך לעשות ההיפך לעודדם להשאר ולהשקיע. כי זאת יש להבין - עד שהעשירים יהיו עניים - העניים לא ישרדו (פתגם אידי עתיק וחכם), כי לעשירים להבדיל מעניים יש אופציות רבות כמו לעבור לחו"ל ולהקים שם מפעלים במחיר זול, בעזרה ממשלתית נדיבה, דוגמת קנדה, אירלנד ועוד… ועבודה זולה דוגמת, ירדן, הודו, תאילנד ואפילו ברשות הפלסטינית - אז כדאי לא להתלהב ולהשמיץ את מי שיכול ורוצה לייצר ולהרוויח.
יחד עם זאת, יש להודות להסתדרות על מאבקה לשמירה על זכויות העובדים, הפנסיונרים והשכבות החלשות - מבלי להיכנע לדרישותיה לנהל את "קרנות הפנסיה" החדשות, לאחר שאת קרנות "הפנסיה הישנות" שהם ניהלו - הם רוקנו מכספם והביאו אותם לגרעון של 14 מיליארד שקל שהממשלה לקחה על עצמה.
כלומר: יש לתמוך במאבק הצודק של ההסתדרות - בחלק מהנושאים, אך לא במחיר הרס הכלכלה או במאבק שגורם נזק כספי אדיר למדינה - נוסח המאבק האחרון של 100 הימים.
הפתרון לסוגיה זו - חקיקה של הכנסת שתגביל את השביתות וההשבתות של שירותים חיוניים במשק מבלי לפגוע בעצם, "הזכות לשביתה" - אבל רק לאחר סינון ובקרה של גוף כגון: בוררות מוסכמת חובה, או פיקוח בית דין לעבודה שהוא יקבע את כללי השביתה אורכה ונושאי הוויכוח והמאבק.
עכשיו - כששתקה הארץ - הזמן ללקחים, מסקנות, שינויים וחקיקה.
________________
הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות. 