"בית המשפט אסר על עורכי דין לסייע לחברות גביה לתת שירותים משפטיים". לבקשת לשכת עורכי הדין, הוציא שופט בית המשפט המחוזי, בעז אוקון, צו מניעה קבוע, האוסר על עורכי דין לסייע לחברות הגביה שובל וניו קפיטל לתת שירותי ייעוץ וייצוג משפטי; כללי הלשכה אוסרים על עו"ד לקבל עבודה משפטית בתיווכו של גוף שלא הוסמך לתת שירותים משפטיים" (מתוך כתבתו של עו"ד נועם שרביט באתר זה - ראו קישור).
1. תפקידו של בית המשפט הוא לספק תרופות ולא לקבע מחלות שהוא בעצמו הרעל הגורם להן.
2. האינטרס הציבורי של אזרחים הזכאים לקבל את המגיע להם על-פי דין, עולה על האינטרס של לשכת עורכי הדין לחסום כל אלטרנטיבה חוקית לגבייה במקום שבו עורכי הדין ובתי המשפט פשטו, למעשה, את הרגל.
חוק לשכת עורכי הדין, ואת זה כבר מזמן שכחו שם בלשכה, נועד להגן על הציבור ולא על עורכי הדין!
3. בית המשפט אינו מוסמך כלל להשאיר את האזרחים, במצב שאלימות פיזית היא הדרך המעשית היחידה לגבות חובות.
יש לראות במרכיב זה של פסיקת בית המשפט כהסתה ישירה לאלימות ממשית ומוחשית.
3. כל חברת-גביה המבצעת את המוטל עליה בדרכים חוקיות ובאמצעות חוקרים פרטיים ועורכי דין, לא רק מבורכת ועדיפה על כל עורך דין בודד, הניצב חסר אונים מול אזלת ידן של לשכות ההוצאה לפועל הכושלות, אלא היא אף עדיפה על עבריין המפוצץ רימונים כדי לגבות את חובות לקוחותיו.
מה גם, שחברת גביה כזו גם זכאית לחופש העיסוק כשלעצמה וממילא עורכי הדין המשרתים אותה זכאים לחופש עיסוק משלהם.
4. חוק לשכת עורכי הדין, האוסר על עורך דין לקבל עבודה משפטית בתיווכו של מי שאינו עורך דין, הוא גם בלתי מציאותי (מי לא הגיע לאיזה עורך דין בתיווכו של איזה חבר או מכר שאיננו עורך דין?), גם בלתי חוקי בעליל (מנוגד לחוק יסוד: חופש העיסוק), וגם אבסורדי בנסיבות העניין הנידון, שבו אין מדובר ב"תיווך" על-פי משמעותו בחוק הלשכה אלא בהפקדת משימת הגביה בידי מומחים, אשר מרכזים הן חוקרים פרטיים והן עורכי דין והן את המשאבים המקצועיים והידע המורכב הדרוש כדי להתמודד עם משתמטי החובות המקצועיים.
5. כל פסיקה המעדיפה את ציבור המשפטנים על-פני טובת האזרחים כולם, הינה פסיקה הנגועה בחשד ממשי לניגוד עניינים וזיקת הנאה ישירה או עקיפה של השופט ומקורביו וממילא פסולה בעליל.
אשר-על-כן, שופט המעדיף את חבריו הפרטיים למקצוע ושותפיו (לפחות לשעבר), ולא את טובת הציבור כולו צריך לעמוד למשפט ולא לתת פסקי דין.
6. וביני לבין עצמי אני מהרהר, מה המניע האמיתי, האפל והנסתר של לשכת עורכי הדין לאסור על עורכי דין, לספק שירותים משפטיים לאנשים האוחזים בפסקי דין וצ'קים שלא כובדו? מה הבעיה שמומחים, כגון חוקרים פרטיים, המתמחים בלאתר רכוש חבוי ולהתמודד עם נוכלים מקצועיים, ייעזרו בעורכי דין לצורך הפעלת ההוצאה לפועל בהליכים יעילים של ממש ובזמן אמת?
יותר מדיי קולות, מיותר מדיי כיוונים ובנושאים שונים ומשונים, מלחששים זו תקופה ארוכה שמשהו שמריח מאוד לא טוב מתרחש שם בלשכת עורכי הדין. אני, שאינני עורך דין, שומע קולות אלה למרחוק. עורכי הדין ששמעתי, כולם ללא יותר מן הכלל, טוענים שהם חוששים לפצות פה שאחרת יתנקמו בהם.
כל עוד שזה בין עורכי הדין לבין הלשכה, אז לכאורה זה לא צריך לעניין את הציבור הרחב. כאן במקרה הזה, אנו רואים מקרה שבו הלשכה רומסת ביד גסה הן את האינטרס הציבורי, הן את את האינטרס התעסוקתי של חבריה (אך כנראה לא מהצד הנכון של הקלפי), ורואים אנו אפילו שופט שפוחד פחד מוות מלשאול את השאלות המתחייבות מהתמיהות הרבות והתחושה הקשה שמעוררת עתירה מוזרה זו, לאכוף חוק שאוסר על זכאים על-פי חוק, להיעזר בשירותים חוקיים...
יתכבד נא הציבור - לרבות ציבור עורכי הדין שהפסידו במשפט - להרים את כפפת אהרן ברק, ולהחיל על המקרה הקלאסי הזה את דוקטורינת האקטיביזם האזרחי, למען הבהר היטב למי ששכח, כי ציבור השופטים בישראל - ולא פחות מהם מנהיגי לשכת עורכי הדין - הם בסך הכל משרתי הציבור ולא בעליו.
