פרופ' שמעון יענקלביץ' הוא איש מכובד מאוד באזור אוניברסיטת תל אביב. למען האמת, הוא רקטור האוניברסיטה הזו.
בשבוע שעבר (יום רביעי, 7.1.04), נתקל פרופ' יענקלביץ' בסיטואציה מאוד לא נעימה, במהלך כנס רשמי של האוניברסיטה, שנערך תחת הכותרת "סוף לכיבוש ושלום צודק בין ישראל לפלשתין", אליו הוזמן, כדי לשאת דברים חגיגיים לכבוד בואה לארץ של אורחת אמריקנית יהודיה, העונה לשם ג'ודית באטלר.
השמועות מספרות שפרופ' באטלר היא חוקרת בעלת שם עולמי בתחום המגדר. דבר זה אולי נכון, אולם באותה נשימה יש לומר, כי באטלר היא אחת מאותם אנשים המגדירים את עצמם אנשי רוח, העושים ככל יכולתם ברחבי העולם כדי לקעקע את הצדקת קיומה של מדינת ישראל, ובין השאר קוראים לחרם אקדמי על ישראל תחת כל עץ רענן, כולל העץ הרענן של אוניברסיטת תל אביב.
הרקטור הנכבד, אשר מוזמן לשאת דברים בעשרות כנסים שכאלה בשנה, הן מחוץ לאוניברסיטה והן בתוכה, לא שיער לעצמו בחלומותיו הפרועים ביותר, כי בסופו של אותו ערב ימצא את עצמו מגורש מהכנס לצלילי שריקות בוז צורמות, כאשר מארגנות הכנס - פרופסוריות נכבדות מן המניין באוניברסיטת תל אביב, שישבו עימו על אותה הבמה, הגדילו לעשות והתסיסו את הקהל המשולהב כנגד דבריו "הקיצוניים" של הרקטור, וזאת אל מול עיניו המשתאות.
תשאלו מה קרה אם כן? מה עורר את המהומה? האם דברים נחרצים שאמר הרקטור בעד הכיבוש, בעד אריק שרון, או בעד התנחלויות? - לא ולא. כל "חטאו" של הרקטור הנכבד היה בעובדה שבמהלך דבריו השגרתיים, דברי ברכה ממלכתיים כאמור, אמר כמה מילים בגנות החרם האקדמי על ישראל ברחבי העולם, וזאת מבלי שידע על עברה (ובעצם גם ההווה) המפוקפק ומעורבותה האינטנסיבית של האורחת שלו בנושא זה, ומבלי שידע מי הוא הקהל שבפניו הוא מדבר.
תשאלו היכן מצויים כמה מאות בני אדם שישרקו בוז לדברים אלה? אם כך, התשובה לשאלה זו היא שמדובר באותה להקה "נודדת" של כמה מאות אנשים המשתייכים לזרם הרדיקאלי ביותר של השמאל, שעבורם יוסי שריד הוא לאומן קיצוני צבוע, אשר מטיילים להם בארץ מאתר לאתר. פעם הם במסחה, מנסים לפרק גדר שעולה מיליוני דולרים ושומרת על ביטחונם שלהם, וביטחון ילדיהם, פעם הם בירושלים בכנס סרבנים באוניברסיטה העברית, מוחאים כפיים כאשר נשיא האוניברסיטה העברית נוטש בזעם כנס בעקבות הסתה חמורה לסרבנות שנאמרת בו, ופעם הם בתל אביב, מריעים לגיבורת התרבות החדשה שלהם שהגיע מארה"ב להטיף מוסר ליהודים היושבים בציון.
על המניעים של אדם ישראלי - ובוודאי ישראלי המרוויח את לחמו מהאקדמיה הישראלית - לתמוך בחרם אקדמי על ישראל, אין בכוונתי להכביר במלים, שכן דומני כי הדבר חורג מפוליטיקה ומשיח ציבואי לגיטימי, ונוגע יותר לנימוקים מתחום בריאות הנפש, שבהם אני מבין מעט פחות. אני כמובן מקווה שחרם אקדמי זה ייכשל, אולם אם בכל זאת הוא יצליח, תקוותי הקטנה תהיה שהמחלקה הראשונה שתיסגר עקב הצלחתו, תהיה אותה מחלקה שארגנה את הכנס ההזוי הזה, בתוך תחומי אוניברסיטת תל אביב, ושארגנה את סילוקו של הרקטור מהבמה. דומני שגם הרקטור הנכבד לא ישכח בקלות את הביזיון שחווה, עם כל רצונו לפלורליזם, וגם הוא יבוא חשבון עם מי שביזה אותו בפומבי - ובצדק לדעתי.
אתם מדמיינים לעצמכם את פרופ' אורלי לובין, ראש החוג לתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל אביב, מרימה את ידיה לצלילי שריקות הבוז ומסמנת לקהל להגביר את השריקות והקריאות כנגד הרקטור שלה עצמה, משל היתה שחקן כדורסל המשלהב את הקהל תוך כדי המשחק? - הרי זה הזוי לחלוטין, זה סהרורי. מה קרה לאנשים האלה?
אתם מדמיינים לעצמכם את האורחת באטלר, ניגשת ברוב חוצפתה לשלט הנושא את שמו של הרקטור על שולחן הכבוד, לאחר שהאחרון סיים את נאומו ועזב את החדר, והופכת אותו לצד השני לקול תרועות הקהל המשולהב - מי היא בכלל? למה לא זרקו אותה באותו רגע מהאולם? - רוצה להחרים את האקדמיה? בבקשה, שתעשה זאת באוניברסיטת א-נג'אח בשכם. למה לתת לה במה בתוך האוניברסיטה? הרי זהו אבסורד מוחלט.
ומילה אחרונה לרקטור אוניברסיטת תל אביב ובאותה נשימה גם לנשיא האוניברסיטה העברית, שני אנשים מכובדים מאוד בדרך כלל, שלא רוו נחת מהכנסים "האקדמיים" אליהם הוזמנו בעת האחרונה. רבותיי, מדוע אתם מופתעים? ממה אתם מופתעים? הרי כל אדם שהיה נוכח באותו אולם - בשני האולמות יותר נכון (כלומר גם באוניברסיטה העברית וגם באוניברסיטת תל אביב), ידע מה הולך להיות, ולאיזו מלכודת אתם נכנסים במסווה של כנס אקדמי. שניכם הרי פרופסורים נכבדים, חוקרים מצוינים, מה יותר פשוט מאשר להיכנס לרגע לאינטרנט, ולתקתק את שמות האורחים בכנס, או מארגני הכנס ותוך מספר דקות תתקבל התמונה המלאה, מי מדבר, מה הנושא, ומה הן עמדות המרצים - בדרך זו לא תיווצרנה לכם כל הפתעות, ואישים נכבדים כמוכם לא יתבזו בפומבי.
בטוחני, כי לו היה יודע הרקטור הנכבד כי האורחת האמריקנית שלו, שלכבודה אורגן הכנס, קוראת לחרם אקדמי על ישראל, לא רק שלא היה משתתף בעצמו באירוע, ספק אם היה מתיר לקיים אותו בתוך תחומי האוניברסיטה שאותה מבקשת באטלר להחרים. אולם הוא לא טרח לבצע את הבדיקות האלמנטריות האלה, ולכן נפל בפח.
כל שנותר לקוות הוא, שלהבא ידעו האישים הנכבדים הללו ואחרים מסוגם, לזהות את המלכודות שטומנים להם ויימנעו מלבזות את שמם ואת המוסדות האקדמיים שמטעמם הם פועלים, ואותם הם מייצגים, מהשמאל האולטרא קיצוני הזה הרי, כבר מזמן התייאשנו. עושה רושם שמשהו רע מאוד, אבל באמת רע מאוד, עובר עליו, ולא נראה שזה ישתנה בקרוב.
____________________ הכותב הוא משפטן ועיתונאי באתר 'חדשות מחלקה ראשונה'.