המהומה האחרונה בפרשת מעצרו של זאב רוזנשטיין על-פי עדותו של הרוצח השכיר אטיאס, העמידה את יחידות העילית של המשטרה באור מגוחך. הגילויים של העיתונאי אמנון אברמוביץ' בתוכניתו בטלוויזיה, רק הוסיפה שמן למדורת האיוולת בה מתנהלים העניינים הרגישים ביותר, ביחידות הלכאורה הטובות ביותר.
כדי להרגיע את הקוראים, נזכיר כי כבר היו בעבר "פאשלות" לא מעטות מאותו סוג, שנבעו גם הן, מחוסר זרימת מידע בין היחידות במשטרה, מחוסר בדיקה יסודית ומדוקדקת של העובדות, תוך הצלבתם עם מידע מודיעיני עדכני, ובדיקת ההיגיון והאמינות של ההצהרות, העדויות או המידע הרלוונטי.
בנושא זה, די אם נזכיר את פרשת "עד המדינה" אברהם כץ - שהמשטרה בנתה עליו תילי תילים של הצלחה, בהרשעתם של האחים אלפרון לפני מספר שנים. דבר שהתברר כבלון ריק, מאחר והוא הצליח להוליך את המשטרה שולל, רימה שיקר וכל זאת כפי שהתברר, כדי להציל את בנו שהסתבך עם החוק בפרשיות של גניבת נשק.
היו גם מקרים נוספים שגרמו למשטרה להיראות רע, אבל הם לא קיבלו את הפרסום התקשורתי כמו פרשת רוזנשטיין-אטיאס, בשל העובדה שהיו מעורבים כאן דמויות מוקצנות מעולם הפשע ובשל להיטות היתר של המשטרה - להראות הישגים, תוך תחרות פרועה בין מחוז הצפוני למחוז תל אביב, בין היתר בשל המירוץ למפכ"לות. הקרב שבו מועמדים שני מפקדי המחוזות.
לגוף העניין, כבר שנים שמדברים במשטרה - ואלה המבקרים אותה מבפנים ומבחוץ, שיש ליצור מרכז מידע מודיעיני ארצי, שירכז, ינווט וישלוט על כל היחידות הנעזרות במודיעין שטח, ומודיעין כללי לפני שמבצעים פעולה, בנוסח חתימת הסכם "עד מדינה" עם רוצח נוסח אטיאס, או פעולות מבצעיות נוספות למלחמה בפשעים רגילים ובמיוחד בפשע מאורגן.
אם אטיאס היה במעקב צמוד של "הסמויה" בצפון - המידע הזה היה חייב להגיע למפקד המחוז, לראש אגף החקירות ולפרקליטת מחוז תל אביב - לפני חתימת הסכם עד המדינה, במהלך חקירתו כחומר עזר וחומר הצלבה לאימות העדות שלו - מאחר והדבר לא נעשה - "הפאשלה" יצאה החוצה והביכה את המשטרה ובצדק וכך גם הביקורות עליה.
בהזדמנות זו, אסור לשכוח, כי טיפוסים מסוג אטיאס הם החומר הגלם המצוי והיעיל להיות "עדי מדינה". כבר כתבתי לא פעם, גם במדור זה - שיש להיזהר "מעדי מדינה", בהיותם שותפים לעבירה, אינטרסנטים, אגואיסטים, רודפי בצע וטובות הנאה, חסרי מצפון ויושר - שהשימוש בהם הוא "הכרח בל יגונה" - אך דורש זהירות ובדיקה קפדנית לפני שמכריזים ומסתמכים עליהם. גם בארה"ב - המלחמה ב"מאפיה" ובפשע מאורגן, נעזרים בעדי מדינה, מתוך משפחות הפשע ובשילוב עם גורמי אכיפה נוספים, כמו משרד ההגירה ומס הכנסה.
אם רוצים לחדור למשפחות הפשע, להילחם בהם ביעילות נאלצים להשתמש בעדים מתוך המערכת שלהם, כולל רוצחים שכירים, בתנאי שאמינות עדותם נבדקת בקפדנות ובזהירות.
גם החוק, בפקודת הראיות, קובע במפורש שאין להרשיע נאשם על-פי עדותו של "עד מדינה" - ללא 'סיוע', כלומר עדות נוספת חיצונית אובייקטיבית לעדות עד המדינה.
במקרה של רוזנשטיין, כשלה המשטרה לא בבחירת העד - אלא בבדיקת האמינות שלו, ובמיוחד לסיפור הספיציפי של רוזנשטיין. שהרי אם לא היו נכנסים לאופוריה והתלהבות יתר שסינוורה אותם, היו מבינים ש"קליבר" מסוגו של רוזנשטיין - לא ייפגש אישית עם אטיאס בפרק הירקון ויזמין ממנו רצח, אם בכלל, ביום ובתאריך ובשעה, שניתנים לבדיקה ולהצלבה - כפי שאכן נעשתה, אבל באיחור של 10 ימים.
רוזנשטיין איננו ברשימת הל"ו צדיקים, אלא ברשימת ה-11 המפורסמת של המשטרה ויחד עם זאת, זכותו לא להיות במעצר 10 ימים על לא עוול בכפו במקרה הנוכחי - התביעה שלו לפיצויים על מעצר שווא - בהחלט מבוססת.
על השר לביטחון פנים והמפכ"ל, שעומדים בראש הפירמידה המשטרתית, לדאוג שהמשטרה תפעל על-פי נהלים מתקדמים, תוך ריכוז ארצי של מידע מודיעיני, תוך הבטחת זרימת מידע מכל היחידות לגוף מרכזי, שיברר, ינתח, ינווט ויספק גם הנחיות וגם מידע, רלוונטי ועדכני לפעולה או להערכה. עיקרון זה נכון גם לגבי תחומים נוספים, של מעצר חשודים, חקירות, תיאום עם מס הכנסה, מע"מ והלבנת הון.
תחרות בין המחוזות ובין היחידות בתוך המחוזות הוא דבר טוב, כל זמן שהתחרות היא בגבולות של הישגיות וביצוע מטרות - אך לא על חשבון הלחימה בפשע, לא על חשבון הציבור ולא לצורך השגת מטרות אישיות מיידיות, כמו קידום בדרגה ותפקיד. את זה צריך לשרש כדי שהמשטרה לא תעבור מסלול דומה בעתיד.
_________________ הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות.