בסוף השבוע הוגשה בכנסת הצעת חוק המחייבת את הבנקים להתלונן במשטרה נגד כל עובד החשוד במעילה. לפי ההצעה, יהיה על הבנק לדווח מיידית על האירוע לבנק ישראל ולפרסם הודעה לציבור כדי שלקוחות יוכלו לבדוק את חשבונותיהם ולברר אם לא בוצעה גם בהם מעילה. מתברר שב-5 השנים האחרונות נחשפו 96 מעילות בעשרות סניפי בנקים ברחבי הארץ. לפי נתוני בנק ישראל, הבנקים והמשטרה, מדובר במעילות בהיקף כולל של יותר מ-90 מיליון שקל.
אני כמובן בעד כל פעולה להגברת השמירה על הכסף שלנו בבנקים אך חייב להודות שזה מזכיר לי קצת את הסיפור על פרנסי העיירה חלם, שיום אחד נדרשו לתת דעתם על כך שאחד מגשרי העיירה, רעוע מאוד ותושביה נופלים ממנו ונפצעים. מה עשו הפרנסים שטיפשותם יצאה למרחקים? הקימו ליד הגשר המט ליפול - בית-חולים. בכך ראו את הבעיה פתורה.
ומה אנו לומדים מכל היזומות לאיתור מועלים בבנקים: שמערכת הפיקוח על מועלים הולכת ומשתכללת עוד אם תרצו, "בית החולים למעילות" השתכלל, אולם לצערי אין בכך די. אכן, היו כאלו שהגיבו על פרשת בנק מזרחי שהתפיסה מלמדת הפיקוח השתפר. היום אולי כבר תופסים את גנבי המערכת הבנקאית הרבה לפני שזה מגיע לרבע מיליארד שקל כפי שאירע לפני שנתיים. אחרים ששמעו על הפרשה החדשה בבנק המזרחי הגיבו אחרת: "המערכת הבנקאית לא למדה דבר", מפרשת בנק המסחר. השאלה, לדעתי, איננה אם הבנקים למדו או אל למדו דבר; אלא, יש כאן עניין עמוק ומהותי בתרבות העסקית של הבנקים.
אכן, כשמתעוררת פרשה בבנק זה או אחר, הנטייה היא או לטאטא אותה מתחת לשטיח. אם אין הדבר עולה יפה, המוצא הוא להעבירה לטיפול משפטי-פלילי. ורושם הוא כי המצפון האתי-מוסרי בבנקים כלל לא מתעורר, עד כי עולה החשד שמא אינו קיים שם כלל! לכן יכולות הנהלות הבנקים לרחוץ בניקיון כפיים ולדבר על "תפוחים רקובים", או "כשלון של מערכות פיקוח ובקרה".
יש לזכור כי "השוטר" והשומר הטוב ביותר על התנהגותו של הפרט הוא הפרט עצמו בעזרת מערכת ערכיו האתיים. את אלה צריכים כל הבנקים לטפח בהנהלותיהם ובעובדיהם. עליהם ליצור סביבת-עבודה אתית ומוסרית בבנק, אם הם מבקשים מהציבור לתת בהם אמון ולהפקיד אצלם את כספו. על הבנקים לאמץ גישה אתית ברורה ומודגשת ולהטמיעה עמוק בתרבות הארגונית והעסקית שלהם ובנוהלי העבודה. עליהם לנקוט בגישה אקטיבית נמרצת באימוץ קודים אתיים, והחדרתם למערכת תוך הקפדה על קיומם. במקום גישה של "לתפוס את המועלים", הגישה צריכה להיות מניעת התנהגות לא אתית על-ידי התווית מערכות ערכים אתיים.
בעקבות פרשת בנק למסחר הופנתה ביקורת קשה נגד המפקח על הבנקים שזמן לא רב אחר-כך אף הגיש את התפטרותו. אז הטענה נגד המפקח הייתה אחת: היכן היית? איך לא תפסת מבעוד מועד את המגה מעילה הזו? גם עתה יש להפנות אצבע מאשימה אל המפקח על הבנקים. אם הבנקים אינם מתעוררים מיזמתם לאמץ התנהגות אתית שכזו, אז זהו מקומו של המפקח על הבנקים ובנק ישראל לאלצם לאמץ קודים אתיים ותוכניות אתיות, כדרישה חיצונית. ללא כל זה, נמשיך "להשתומם" מדי פעם על ה"פרשה" החדשה ואולי אף להחמיא על התפיסה החדשה.
__________________
כותב המאמר הינו ראש "מרכז יזרעאלי לשקיפות ואתיקה בארגונים", בארגון שבי"ל (שקיפות בינ"ל ישראל)
