תחת הכותרת "איך נראים הערבים בעיני היפנים", סוקר יו"ר המועצה הלאומית הכוויתית לתרבות, אמנות וספרות ובעל הטור הליברלי, מחמד אל-רמיחי, את ספרו של החוקר היפני נובוואקי נוטוהארה, "הערבים: נקודת ראות יפנית".
הספר, שיצא לאור לאחרונה בערבית בגרמניה, מותח ביקורת על דפוסי החברה, הדיכוי, והעדר ביקורת עצמית, השוררים בעולם הערבי. אל-רמיחי מציג את הספר כקריאת חובה לכל המתעניין באפשרות של רפורמה בעולם הערבי.
להלן קטעים מן המאמר, כפי שתורגמו על-ידי ממר"י (ממר"י - המכון לחקר תקשורת המזה"ת):
מה איפשר ליפנים להיכנס לעידן התרבותי החדש? "כל אימת שכמה ערבים נפגשים בכנס מדעי או מפגש תרבותי ומוזכרת יפן, משווים המשתתפים בין תחיית יפן שהוגשמה לבין תחיית הערבים המיוחלת; באומרם שיפן הצליחה להיכנס לעידן החדש ובו בזמן לשמור על תרבותה החברתית.
נדמה שזוהי דעת הרוב בקרב משקיפים ערביים. נראה שזוהי דעה אפולוגטית או הצטדקות שכוונתה לומר, אתה יכול לשמור בקפידה על מורשת חברתית ועל דפוס פוליטי מסורתי ועל נורמות התנהגות שאינן מתאימות לזמננו, ובה בעת תוכל להיכנס לעידן המודרניזציה, הגלובליזצייה והיצור.
ואם טוענים נגד דעה זו [בכך], שהיפנים בכללם נכנסו לעידן החדש מכיוון ששינו דפוסים פוליטיים והתנהגות חברתית שהורגלו אליהם, ומכיוון שאימצו רעיונות חדשים, יש שמגיבים לכך בפליאה ובהכחשה. הדעה הזאת [של הערבים] מערבת מבלי דעת בין צורה חיצונית לבין הדברים המעצבים את התרבות כגון התנהגות פוליטית ומבנה המוסדות.
והנה בא יפני המביע בלשון ערבית צחה את ההיפך ממה שחושבים אנשים מסוימים. זה מה שכותב נובווואקי נוטוהארה בספרו. מיד לאחר שקראתי את הספר עלה בדעתי שהוא [ראוי להיות] ספר חובה לכל מדינאי ערבי הרוצה או המאמין שרפורמה עודנה אפשרית במרחב הערבי שלנו.
עדותו של נובוואקי, אשר שהה בקרב הערבים במשך כארבעים שנה, וראה הן את תרבות הבדווים הן את התרבות העירונית, שמיטיב לדבר ערבית כאחד הערבים ושעקב אחרי היצירה הספרותית הערבית ותירגם ממנה ליפנית, היא העדות היפנית הראשונה למיטב ידיעתי שנכתבה אודות הערבים בלשונם...
'הדיכוי הוא הדבר היחיד שאינו נזקק להוכחה בארצות ערב' המחבר מציין את המתח הנראה בגלוי בערים ערביות צפופות והכוונה למתח ברחוב הערבי. הוא סבור שהמתח הזה נובע מדיכוי. האנשים מתהלכים ברחובות באופן כזה שכאילו עוקבים אחריהם, פנים קפואות ודוממות ותורים ארוכים.
אדם נפגע מדיכוי אפילו במונית כאשר הנהג בוחר בנוסע על-פי המקום שהוא [הנהג] רוצה להגיע ומסרב להסיע אדם שאינו מוצא חן בעיניו. הספר מסתיים בהערה ש'התושבים בערים ערביות אינם מאושרים ואינם רווי נחת. האנשים שותקים ואינם מדברים אולם מתוך השתיקה המחניקה הזאת אנחנו שומעים זעקה!'
המבקר היפני מגלה שסיבת האווירה הזאת נעוצה בהעדרו של צדק חברתי ומוסיף שיש לו זכות להגיד משהו לערבים אחרי כל השנים האלה שהתגורר במחיצתם. היעדר הצדק פירושו היעדר של עיקרון היסוד שעליו מתבססים היחסים ההדדיים בין בני אדם.
אי לכך 'האנשים בארצות ערב חוזרים ואומרים: כל דבר אפשרי מפני שהחוקים הקיימים אינם מיושמים ואינם מכובדים'.
החוק אינו מגן על האנשים מעושק, מפני שהוא מופר ונוטוהארה מונה דוגמאות רבות לכך. 'הדיכוי הוא הדבר היחיד שאינו נזקק להוכחה בארצות ערב'.
בעולם הערבי 'השליט מושל במשך כל חייו' אחת מתופעות הדיכוי אשר מפתיעות את היפני המודרני הזה היא ש'השליט' מושל במשך כל חייו, בעוד ראש ממשלת יפן אינו מכהן במשרתו יותר מכמה שנים. בכל מדינה חל איסור על עיתונים אלה או אחרים, וספרים וכתבי עת נתונים לצנזורה. יפני אינו מצפה לראות תופעות כאלה בחייו המודרניים.
'מי שביקר ביפן, אין ספק שראה מכוניות עם רמקולים ברחובות שתוקפים את ראש הממשלה ואת המפלגה השלטת מבלי שאיש מתנכל להם... ואולם בארצות ערב-השלטון והאיש [השולט] חד הם. ברוב ארצות ערב הקריטריון היחיד של כבוד האזרח ושל מידת הפטריוטיזם שלו הוא מידת נאמנותו לשליט. כל אלה זרים לנו, ליפנים של העידן המודרני...'
המחבר מודע לעובדה שיפן היתה בעבר נתונה לדיכוי. אולם, היפנים השתחררו ממנו והוא הפך למנת חלקה של ההיסטוריה. [המחבר] אומר: 'אני סבור שדיכוי הוא מחלה חשוכת מרפא בחברה הערבית ולכן סופר או חוקר כלשהם שמדברים על חברה ערבית ללא מודעות לעובדה הפשוטה והברורה הזאת, דבריהם אינם מועילים ואינם רציניים.
כתוצאה מן הדיכוי מנסים האנשים להיות קונפורמיים בדעותיהם, לבושם ובתיהם ובנסיבות כאלה נעלמת עצמאותו של הפרט. כמו כן, נעדרת תודעת האחריות הציבורית. הדיכוי מוליד פחד ומביא ליחס כבוד מזוייף.
באין צדק, אין אחריות ציבורית בשל העדר הצדק אין אחריות ציבורית ועקב כך משחיתים התושבים פארקים, רחובות, ברזים ציבוריים וכלי תחבורה ציבורית בסברם שהם משחיתים את רכוש הממשלה ולא את רכושם. כמו כן, נעדרת אחריות ביחס לבני החברה ואסירים פוליטיים שהקריבו למען החברה, אותה חברה עצמה מפקירה את האנשים האמיצים האלה. אנשים בארצות ערב מתייחסים לבעיות האסירים הפוליטיים כאל בעיה פרטית של המשפחה של כל אסיר.'
היפני תוהה: 'ביכולתי להבין שהשלטונות הופכים לקרבנות, אנשים בולטים, הוגים, סופרים, פוליטיקאים, מדענים ואומנים. אולם, מדוע העם עצמו מפקיר את האנשים האלה?
על-פי המחבר, 'הערבי מאמץ את רעיונותיו מבחוץ בעוד שהיפני מעצב את רעיונותיו על סמך אירועים מוחשיים ביפן שאותם הוא חווה יומיום. ביפן מתווספות עובדות חדשות כל יום, ואילו הערבי מסתפק בשחזור אירועי העבר הרחוק.'
כל עם זקוק לביקורת פנימית וחיצונית המחבר משווה בין יפן לערבים ואומר: 'יפנים התמודדו עם ניסיון מר וקשה כאשר אנשי הצבא שלטו בקיסר, בממשלה ובעם והובילו את המדינה למלחמות... אולם אנו הכרנו בטעותנו והחלטנו לתקנה, גירשנו את אנשי הצבא [מהשלטון] והחלטנו לבנות את מה שנהרס על-ידי דיכוי צבאי.
למדנו שהדיכוי מביא להרס המשאבים הלאומיים ולרצח של חפים מפשע. כמו כן, הוא [הדיכוי] גורם להתדרדרות השלטון' אחר כך מוסיף המחבר ש'לביקורת העצמית יש ערך גדול בחיי כל עם ועמים זקוקים לביקורת פנימית וחיצונית'.
המחבר מספר שפעמים רבות חבריו הערבים מפנים אליו שאלה: 'ארצות הברית הרסה אתכם בהטילה 2 פצצות אטום על עריכם. מדוע אינכם שונאים את אמריקה?' הוא משיב: 'עלינו להודות בטעויותינו, היינו אימפריאליסטים והשתלטנו על עמים והחרבנו ארצות רבות - סין קוריאה ואוקראניה. עלינו לבקר את עצמנו ואחר כך לתקן את הטעויות ולעצור התדרדרות. ובאשר לרגשות זהו עניין אישי מוגבל שאיננו בונה את העתיד.'
נוטוהארה עומד על כך שהמודעות לבעיות היא הגישה הנכונה לתיקונן... היפני איננו מצפה לאפשרות שיבוא לבנק למשוך כסף והקופאי ייתן לו פחות מן הסכום המגיע לו או שיבוא למוזיאון ומנהל המוזיאון יציע למכור לו מוצגים ארכיאולוגיים.
"סבורני שכולנו צריכים לקרוא ספר זה בעיניים ולב פתוחים" נוטוהארה מתאר בספרו מקרים רבים ואף מספר כי פעם אחת ראה נזירה בלבוש דתי שנתנה שוחד! מדוע? מפני שבאותו מוסד לא יכלה לזכות להתייחסות מבלעדיו. המחבר מראה שבמערכת הערכים של העולם הערבי יש פגמים רבים שאינם עולים בקנה אחד עם ההתפתחות המיוחלת.
ניסיתי להציג בחטף את הספר הזה אשר פותח את עיניו של מי שרוצה לראות. הוא מציג שני עניינים: יפן השתחררה מרבים מערכיה הישנים... כדי להיכנס לעידן המודרני. יש מערכת ערכים ערבית שטעונה רוויזיה... סבורני שכולנו צריכים לקרוא ספר זה עם עיניים ולב פתוחים".
