זירת המאבק בין הכנסת לבג"צ ולנשיא ברק באופן אישי כמייצג המערכת - הגיעה לשיא הרתיחה בימים האחרונים. הודעת הכנסת - שנתקבלה ברוב זעום מסה"כ זעום של ח"כים שהשתתפו בהצבעה - לא מייצגת את כלל חברי הכנסת אבל בהחלט את הרוח הכללית הנושבת שם.
הכנסת לא מרוצה מבג"צ - ובמיוחד לא מהנשיא ברק, שלדעתם מוביל "אקטיביזם שיפוטי" הפוגע בסמכויות הכנסת, מכרסם בכוחם ובמעמדם - ואת זה הח"כים מאד לא אוהבים. ראו את דברי יו"ר הכנסת - ראובן ריבלין עו"ד במקצועו. האמת - הח"כים הביאו על עצמם את המצב שנוצר ביחסים עם המערכת המשפטית - ולכן קצת קשה לרחם עליהם או להשתתף במאבקם הצודק והעקרוני - וזאת בשל אובדן הלהט היצירתי, ההתנהגות וההתנהלות האישית והציבורית עד כדי יצירת התנגדות ציבורית ואובדן סימפטיה למשכן ויושביו.
בנוסף לכך, העובדה שכמעט בכל נושא שבמחלוקת במפלגות, בכנסת, בוועדות, בבחירות, בפריימריס - במקום לפתור את הסוגיות במסגרות הפנימיות, כפי שניתן וצריך לעשות בהתאם לתקנונים ולחוקים השונים - רצים מיד לבג"צ כדי שיושיע - ואח"כ רצים לבכות על התוצאות. התנהלות מעין זו בעשור האחרון - הביאה לפיחות המצטבר בכוחה של הכנסת מחד וצבירת כוח עודף מאידך בידי בג"צ - ולכן עליהם להלין רק על עצמם.
יחד עם זאת, העקרון של "הפרדת הרשויות" הפועל על מנגנונים של "איזונים" בין הזרועות, המחוקקת - מבצעת - שיפוטית, נוטה במאבק הנוכחי לטובת הכנסת עם כל הביקורת המוצדקת שיש כלפיהם. כשמדובר בעיקרון - אסור להתפשר מאחר והוא קבוע ויציב, וחברי הכנסת הם שמתחלפים.
משך השנים, בשל חולשת המפלגות הפוליטיות ובעיקר נציגיהם בכנסת, הפוליטיקאים בעצמם - רכש לעצמו בג"צ עמדת כוח ומעמד בכיר במערכת האיזונים הנ"ל עד כדי עודף אנרגיה חיובית שהתבטא בפלישה למחוזות שבג"צ, מטבעו לא צריך להכנס אליהם ולא לדון בהם. אבל בשל חולשת המתנגדים, הם לא הצליחו לשלוט על תאוות ההתפשטות ומה שהוגדר כאקטיביזם שפוטי המזוהה במיוחד עם הנשיא ברק, דעותיו, פסיקותיו וחיבוריו.
אם נוסיף לכך, גם את ביטול "זכות העמידה" בבג"צ - שהיתה נהוגה משך שנים רבות מאז קום המדינה ואימוץ הקו הרעיוני של בית המשפט העליון לטובת העקרון של "הכל שפיט" של העשור האחרון - ניתן להבין את השיטפון של התערבות בג"צ גם בנושאים שבעבר לא עברו את סף הקבלה לבית המשפט. המושג נפסל על "הסף" או לא עבר את "הסף" - לא נשמע זה שנים במסדרונות המשפט וחבל.
הביקורת על בית המשפט העליון - היא לא נחלת הכנסת ומספר פרשני משפט בלבד, גם שופטים עליונים דגולים וחכמי משפט כמו הנשיא (בדימוס) לנדוי או המשנה לנשיא, השופט אלון, הביעו דעות נוגדות וביקורתיות על המגמה האימפריאלית של בג"צ והנשיא ברק וגם הנשיא לשעבר שמגר, לא התפעל או תמך פומבית בכנסים ובהרצאות במהלכים של הנשיא ברק - וניתן לומר שלא התלהב ולא הזדהה לגמרי וניסה להתחמק בכל הזדמנות מלהביע עמדה חדה וברורה בנושא.
המחלוקת עם בג"צ לא החלה בהחלטות האחרונות בנושא התקציב, כמו "חוק השילוב" או בבקשה מהמדינה להגדיר את הרף "לקיום אנושי בכבוד", כנובע מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. ואמנם, החלטות בג"צ - מרתקות ומלאות סימפטיה ציבורית אנושית וחברתית - אך לגוף העקרון - זה לא שייך לתחום השיפוטי שבסמכות בג"צ. רף "הקיום האנושי בכבוד" היא לא סוגיה משפטית, אלא חברתית, כלכלית, מוסרית, שעל החברה באמצעות נציגיה בכנסת בגופי השלטון - להשיגה, להילחם עליה ואולי אפילו לקבוע אותם במסגרות המקובלות ובהתאמה לכל מדינה וחברה, בהתאם לרמת החיים, ההכנסה, הייצור והתקציב הלאומי.
בג"צ חצה קווים מסוכנים גם בתחומי האמונה והמוסר בהחלטות כמו: בתפילת נשים בכותל עם טלית ותפילין, ברישום ילד שנולד לאם החיה עם אישה, כילד של שתיהן, באישור של קיום תא משפחתי של זוגות מאותו מין - בניגוד להלכה והאמונה היהודית. סוגיות בתחום הביטחון, התנהלות צה"ל, בג"צ ג'נין לגבי פינוי גופות חללים, גירוש מחבלים מסיתים, כולל בג"צ בנושא הסרט "ג'נין ג'נין".
לכן, כמו שהח"כים לא ידעו מתי לעצור ולהתעשת ולמצות את זכויותיהם - כך גם בג"צ על שופטיו, לא ידע מתי לרסן את עצמו ולא לפלוש למחוזות לא לו, בתחום האמונה, המוסר וביטחון. לצורך האיזון הנכון, יש לומר שלא כל התוקפים את בג"צ, במיוחד פוליטיקאים ואנשי ציבור - צודקים ומניעיהם טהורים כך גם לא כל התומכים צודקים ומניעיהם משפטיים גרידא - ודי לראות את הפיצול בביקורת כדי להבין.
כבר כתבתי בעבר, כי אפשר לעקוף את בג"צ אך אסור לעקוף את הכנסת ואם המאבק לא יצלח ויאזן את עצמו - נמצא את עצמנו עם בית משפט לחוקה עם 17 שופטים עליונים וחקיקה מגבילה של סמכויות בג"צ. כמובן שחוקה לישראל בעת הזאת חיונית וחשובה - שהרי ניתן היה לעגן את כל שלושת זרועות השלטון והיחסים ביניהן - באמנה כתובה בנוסח קונסטיטוציות מערביות דמוקרטיות.
____________________
הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות.