שגריר ישראל בשבדיה, צבי מזאל, אשר ניתק את מקור החשמל לתאורת המיצג "שלגיה וטירוף האמת", האיר במעשה זה את עיני כולנו באשר להלוך הרוח השורר באירופה באשר לישראל ולשאלת גבולות חופש הביטוי והיצירה האומנותיים.
מעשהו של השגריר עורר פולמוס בישראל ובעולם. רבים בישראל, ובראשם הממשלה, ראו במעשה השגריר ביטוי לזעקת הלב, בשמו של העם בישראל כולו, המתקוממת נגד עזות המצח הבאה לידי ביטוי בנכונות למצוא צידוקים ותימוכין למעשה הרצח הנפשע שביצעה המחבלת המתאבדת הנאדי ג'ראדאת כאשר פוצצה עצמה במסעדה בחיפה. אחרים סברו, כי השגריר לא נהג כמתחייב מדיפלומט במעמדו ופגע ברכוש, בזכויות יוצרים ובעיקר בחופש הביטוי, היצירה והאומנות. האומנם כך פני הדברים?
ישראל, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, חרטה על דגלה את עיקרון "כבוד האדם וחירותו", המעניק חירויות נרחבות לפרט ובראש ובראשונה חופש הביטוי של האזרח וחופש היצירה של האומן. זכויות אלה עוגנו בחוק יסוד, והם מתורגמים הלכה למעשה לסובלנות כמעט אין קץ של המערכת הפוליטית והמשפטית בפני האמנות והאמנים - גם בנושאים השנויים במחלוקת עמוקה בחברה הישראלית. יחד עם זאת, אין חופש הביטוי משמעותו "כאוס" תרבותי, בו נפרצות כל הגבולות והגדרות ללא כל בקרה. קו "תחום השבת" של האמנות נקבע כאשר קיימת התנגשות בין זכות הפרט לביטוי חופשי, לבין הפגיעה בכבודו ובשמו הטוב של הפרט וברגשותיו של הציבור, כפי שקבע אף בית הדין הגבוה לצדק.
האמן הישראלי אשר יצר את המיצג המצמרר, דרס ברגל גסה גבולות אלה. הצגתה של הרוצחת השפלה כ"שלגיה" אשר נדחפת למעשה של רצח ללא אבחנה של אזרחים ישראליים תמימים פוגע קשות בזכר הקורבנות, הפצועים שעודם נושאים על גופם את התופת, ברגשותיהם של בני המשפחות ששכלו את יקיריהם ושל כל אזרח ואזרח בישראל אשר מתמודד בתעצומות נפש עם מתקפת הטרור הרצחני הפלשתיני הנמשכת זה למעלה משלוש שנים. כאב זה צורב עוד יותר נוכח הניסיון הנואל להציג את התוקף הרוצח כקורבן, ולהטיל על ישראל את האשמת "החטא הקדמון" המניע לכאורה את מעגל הדמים.
לא ולא! הנאדי ג'ראדאת, עורכת הדין מג'נין, היא לא הקורבן. היא רוצחת שכל עניינה היה ליטול את פתיל חייהם של אזרחים ישראלים רבים ככל האפשר. במעשיה היא שמה עצמה כמי שעורכת את הדין במקום השמור לבורא עולם, ומבצעת את הדין שקבעה לעצמה מתוך נאמנות עיוורת לערכים דתיים אסלאמיים קיצוניים.
לו היה האמן הישראלי טורח לעיין בצוואתה של הרוצחת ג'ראדאת שהותירה לדורות הבאים, היה מגלה את המניע האמיתי והעמוק למעשיה, וכך היא כתבה: "זו [פלשתין] ארץ הג'יהאד ואין בילתה, אנו חיים בה לשם הג'יהאד... אני יודעת זאת אל נכון שלא אשיב את פלשתין, אני יודעת זאת היטב. ואולם אני יודעת, כי זו חובתי אשר ביצעתי בפני אללה... מלחמתנו עימם [עם הישראלים] היא מלחמת אמונה ומלחמת קיום ולא מלחמה על גבולות".
צוואתה של ג'ראדאת אינה יוצאת דופן. היא ביטוי לתרבות שצמחה בשנים האחרונות בחברה הפלשתינית המעלה על נס את "הרצח ללא אבחנה בשם הדת", והמקדשת את המתאבדים כ"גיבורים לאומיים" וכמושא להערצה ולחיקוי. ארגוני הטרור הפלשתינים רואים בפיגועי ההתאבדות "מעשה נעלה של הקרבה עצמית למען אללה היוצר חיים" (הרוצח המתאבד זוכה מיד עם מותו לחיי נצח בגן העדן) והמקדם את השגת היעד האסטרטגי של שחרור האדמות מידי שלטון הכופרים. דרך חשיבה זו מתקיימת גם בקרב גורמים אסלאמיים רדיקליים אחרים ברחבי העולם, המנהלים ג'יהאד נגד מייצגי ערכי הדמוקרטיה והעולם החופשי.
המתאבדים בזירת העימות הישראלית פלשתינית (וגם בזירות העימות האחרות) זוכים להאדרה גם ע"י אמנים פלשתינים הפועלים בשרות ארגוני הטרור. אמנים פלשתינים הקדישו יצירות אמנות רבות להנציח את פועלם של הרוצחים המתאבדים, וזאת מתוך מטרה ברורה להפיץ את תרבות הרצח ברבים ולעודד צעירים נוספים להקריב עצמם על מזבח השינאה העיוורת לעם היהודי, באשר הוא, ולרצח חפים מפשע ללא אבחנה.
הביטוי הקיצוני ביותר ל"אמנות" - אם ניתן לכנותה בשם אמנות - פלשתינית זו המעודדת טרור, ניתן בתערוכה שערכה תנועת החמאס באוניברסיטת א-נג'אח בשכם ב-23 בספטמבר 2001, ואשר נחרטה בזיכרון כולנו כמצמררת ומעוררת חלחלה ושאט נפש. החמאס בתוך כותלי מוסד אקדמי רשמי, אשר לו קשרים אקדמיים עם אוניברסיטאות ברחבי העולם, הקימה מיצג אומנותי המשחזר את פיגוע ההתאבדות שביצע פעיל החמאס עיז א-דין אלמסרי במסעדת סבארו בירושלים, פיגוע בו נרצחו 15 ישראלים ונפצעו עשרות. המיצג כלל הקמת דגם של המסעדה על סממניה השונים, ואיפשר לסטודנטים ולקהל הרחב לחזות בתמונות המשחזרות את הזוועה והמשבחות את הרוצח המתאבד בשם הדת.
הלזה יקרא אמנות? האומנם אין גבולות בפני חופש הביטוי והיצירה? האם העולם החופשי צריך לגונן בשם הדמוקרטיה על ערכים קיצוניים וחשוכים הרואים בו את האויב והחותרים להביא להפלתו?
__________________
המחבר הינו יועץ לתכנון מדיני במשרד החוץ