שיגרת חייו של אדם בעולם הזה כוללת קבלת החלטות בעניינים רבים ומגוונים; לעתים קרובות מחליטים בלא להיות מודעים לכך שמדובר בהחלטה שכן, כאמור, החלטות הינן דבר שבשגרה.
אבל לעתים רחוקות קורה שאדם ניצב בפני החלטה גורלית, ואז הוא מודע מאד לאפשרויות הניצבות בפניו, והוא מתלבט. לפעמים יותר מדי מתלבט, עד שנהיה מאוחר מדי כי כבר לא תעזור החלטה. חלפה לה השעה והוא נותר על מקומו.
למצב דומה יכולה להיקלע אומה שלמה וזה היה המצב אליו נקלענו לאחר יציאת מצרים.
(שמות יד): [ט] וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל-הַיָּם כָּל-סוּס רֶכֶב פַּרְעה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ עַל-פִּי הַחִירת לִפְנֵי בַּעַל צְפן: [י] וּפַרְעה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי- יִשְׂרָאֵל אֶל-ה':
(מדרש תנחומא): לְמָה היו ישראל דומין באותה שעה, ליונה שברחה מלפני הנץ, ובאה להכנס לפנים מן הסלע והיה הנחש בתוכו. בקשה לצאת, הרי הנץ על הפתח. כך היו ישראל, הים הולך וסוער עליהם, והשונא רודף אחריהם, והחיות מן המדבר, והיו מוקפין מארבע רוחות.
נו, מה עושים במצב כזה?
(שם): באותה שעה התחילו בני ישראל צועקים להקדוש ברוך הוא, שנאמר, ויצעקו בני ישראל אל ה'.
אבל הם לא שמעו תשובה מרגיעה במהירות ונלחצו מאד:
[יא] וַיּאמְרוּ אֶל-משֶׁה הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר מַה-זּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם:
מה כבר יש להם לעשות?! נתקעו באין מוצא ואין גם דרך לשוב אחור, נשאר רק להתרפק על העבר; לו רק נותרנו עבדים, לפחות היינו ממשיכים לחיות.
לקחת אחריות [יג] וַיּאמֶר משֶׁה אֶל-הָעָם אַל-תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת ה' אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת-מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאתָם עוֹד עַד-עוֹלָם: [יד] ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן:
גם הוא רואה שאין שום הצלה בדרך הטבע, ומתפלל אל ה'.
[טו] וַיּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה מַה-תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ: [טז] וְאַתָּה הָרֵם אֶת-מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבאוּ בְנֵי- יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה:
הנה פתח מילוט; ה' מבטיח מפורשות שיבקע את הים לפני בני ישראל. אבל יש בעיה, קודם צריכים בני ישראל לבוא בתוך הים ורק אז הים יהפוך ליבשה. כך כתוב בפירוש: וְיָבאוּ בְנֵי- יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם [ורק אחר כך הם ילכו] בַּיַּבָּשָׁה.
(מכילתא): רבי יהודה אומר (...) כיון שעמדו שבטים [לרדת] לים, זה אומר אין אני יורד תחלה לים וזה אומר אין אני יורד תחלה לים (...) מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה, קפץ נחשון בן עמינדב ונפל לים. עליו הכתוב אומר (תהלים סט): [ב] הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹקִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד-נָפֶשׁ: [ג] טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי-מַיִם וְשִׁבּלֶת שְׁטָפָתְנִי:
על סף טביעה, זו היתה תפילתו של נחשון כפי ששימר אותה עבורנו נכדו, דוד המלך נעים זמירות ישראל. והיכן היה משה באותה שעה? הוא המשיך להתפלל.
(שם): מיד אמר המקום למשה ידידָי טובעים בים, והים סוגר, ושונא רודף, ואתה עומד ומרבה בתפלה(?!). אמר לפניו רבונו של עולם ומה בידי לעשות? אמר לו וְאַתָּה הָרֵם אֶת-מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם וּבְקָעֵהוּ...
עד כאן היו לנו מצוקה קיצונית של עם ישראל; (ראשי) שבטים המסרבים לקחת אחריות; נחשון אחד שקופץ למים מתוך אמונה עיוורת; משה אשר מניף את מטהו ומשנה את מצב הצבירה של המים; ואת כל זה מלווה ומנחה ה' יתברך.
לזהות צומת כזה בזמן אמת (ילקוט שמעוני): ארבע כתות נעשו ישראל על הים; אחת אומרת נפול לים, ואחת אומרת נחזור למצרים, ואחת אומרת נעשה מלחמה כנגדן, ואחת אומרת נצווח כנגדן.
בימינו היו קוראים להן מפלגות. כולן זיהו את גורליות המצב אבל אף אחת מהן לא איתרה את כיוון הפתרון. ולאחר שהוצג הפתרון על-ידי משה, ניסו להתחמק מאחריות עד שקפץ נחשון כנ"ל.
לא כל אדם ובודאי שלא כל אומה נקלעים לעתים קרובות לצומת גורלי כל כך במהלך חייהם. אנחנו כאומה מורגלים בצמתים כאלו וגם התרגלנו, למרבה הצער, לצאת מצמתים כאלו כאשר אנחנו מוכים וחבולים ואף גולים מארצנו.
פעמיים במהלך ההיסטוריה יצאנו טוב מאד מצמתים כאלו; הפעם הראשונה היא זו המסופרת בפרשת השבוע שלנו כנ"ל, (ולזכרה חוגגים את שביעי של פסח). הפעם השניה היתה בימי מרדכי ואסתר בשושן הבירה, ולזכרה אנו חוגגים את חג הפורים.
היו עוד צמתים כאלה שצלחנו בשלום יחסי, אבל דומה כי לדעת חז"ל רק משני הצמתים הנ"ל יצאנו שלמים באמת.
דובר בעבר על כך שמהלך הגלות הנוכחית והגאולה העתידה אשר תבא מיד ממש, דומה בפרטים רבים לגלות מצרים ולגאולה ממנה.
גם היום אנו ניצבים עם הפנים אל הים כאשר בגבנו אויבים הצמאים לדמנו או לפחות לשעבדנו. גם היום יש (הרבה יותר מארבע) מפלגות שכל אחת מהן מציעה פתרון למצב, וכמו אז, המכנה המשותף לכל הפתרונות המוצעים הוא שחורבן ממתין בסוף התהליך ח"ו. גם היום אף אחד לא לוקח אחריות על מהלך נועז שישנה את כיוון התנועה של עם ישראל אל עבר בניין וצמיחה.
בשונה מאז, לכאורה אין לנו דיבור ישיר עם ה' יתברך וגם לא רואים את משה המניף מטה ומורה את כיוון התנועה.
אבל יש לנו את תורת משה וממנה מדבר אלינו ה' יתברך, בורא העולם ומנהיגו, ומורה לנו את הדרך ואת הכיוון.
