"מה איום, פנטסטי ומופרך הוא הדבר שאנו עושים מילואים כאן בגלל מריבה בין מתנחלים לערבים, בין אנשים שאין אנו יודעים עליהם דבר...
"לא הייתי מהסס לצאת אפילו לביקור שלישי במוקטעה, לו חשבתי כי יועיל הדבר.... אני עצמי איש שלום הנני עד עמקי נשמתי. סכסוך מזויין בין האומות, סיוט הוא לי; אבל אם אהיה משוכנע שאיזו אומה נמנתה וגמרה להשתלט על מולדתו של העם היהודי בהטלת פחד, אז אהיה סבור כי יש לקום כנגדה".
"תחת שלטון כזה לא יהיה חפץ בחיים לאנשים המאמינים בחופש; אבל מלחמה היא דבר איום, ומן ההכרח הוא שיהיה ברור לנו מאד, בטרם נפתח בה, כי באמת העניינים הגדולים הם המוטלים על הכף".
דברים אלו נאמרו על-ידי איש שלום ידוע, ששמו לא אבא אבן.
דברים נוספים נאמרו על-ידי איש אחר בדיעבד באותו הקשר: "כאן אולי ראוי להעלות אי-אלה עקרונות של מוסר ומעש שיוכלו לשמש מורי דרך לעתיד לבוא. אין לדון שום פרשה ממין זה במנותק מן הרקע הנסיבתי שלה. העובדות אפשר שלא תהיינה ידועות בזמנו, והערכותיהן בהכרח תהיינה במידה רבה מעשה - ניחוש, המושפע מן הרגשות הכלליים ומן המטרות של כל המנסה לחרוץ משפט".
"אלה שמכוח מיזגם ואופיים הם נוטים לתור אחר פתרונות חדים וחותכים של בעיות קשות וסתומות, הנכונים להילחם כל-אימת שבאה איזו קריאת-תגר מצד מעצמה זרה, לא תמיד הצדק אתם, כנגד זאת הרי הללו שנטייתם היא להרכין ראש, לתור בסבלנות ובנאמנות אחר פשרה בדרכי שלום, לא תמיד טעות בידם, נהפוך הוא, ברוב המקרים אפשר שיצדקו, לא רק מבחינה מוסרית אלא גם מנקודת מבט מעשית".
כמה מלחמות נמנעו על-ידי סבלנות והתמדה ורצון טוב!... אבל ביטחון המדינה, חייהם וחירותם של בני ארצם, אשר להם הם חבים את מעמדם, מחייבים על-פי צדק, באין ברירה, או משהושגה הכרה סופית וברורה, שלא להוציא מכלל אפשרות את השימוש בכוח, אם הנסיבות יש בהן כדי להצדיק זאת, מותר להשתמש בכוח, ואם כן הדבר, הרי יש לעשות בו שימוש בתנאים שהם נוחים ביותר. אין כל גדולה בדחיית מלחמה לשנה אחת אם בבואה הרי היא מלחמה גרועה הרבה יותר או שקשה הרבה יותר לנצח בה".
"אלו הן הדילמות המענות אשר בהן התחבטה האנושות כה תכופות כל ימייה, משפט סופי יכולה ההיסטוריה להוציא רק על-פי העובדות, כפי שהן ידועות לנוגעים בדבר בזמנו, וכן כמו שהוכחו לאחריהן".
"אולם יש קו מנחה אחד מועיל, והוא שתעמוד אומה בדיבורה ותפעל בהתאם להתחייבויות החוזים שלה כלפי בעלי בריתה. קו מנחה זה קרוי כבוד".
דברים אלו נאמרו על-ידי איש מלחמה ידוע ששמו לא אריק שרון.
על עצומת השלום הבאה חתמו מעל 20% מהתושבים:
האם על המדינה להישאר חברה באו"ם?
האם הינך בעד קיצוץ כולל בחימוש על-פי הסכם בינלאומי?
האם הינך בעד חיסול כללי של מטוסי צבא וצי לאומיים על-פי הסכם בין לאומי?
האם יש לאסור על-פי הסכם בינלאומי על ייצורם ומכירתם של כלי נשק לשם רווח פרטי?
האם אתה סבור שאם אומה אחת מתעקשת להתקיף את זולתה, צריכות שאר האומות לעשות יד אחת כדי לאלצה לחדול, על ידי:
א.אמצעים כלכליים ובלתי צבאיים?
ב.אמצעים צבאיים, אם יהיה צורך בדבר?
על עצומה זו חתמו מעל 11 מיליון איש שלא ידעו מילה עברית.
4 שנים אחרי המישאל פרצה מלחמה איומה.
כדאי היה שכל ילד בישראל ידע מי אמרו את הדברים, ויבין את הקשרם ותכנם.
לצערנו לא הילדים, לא הוריהם ולא מוריהם ולא הפוליטיקאים בהם בחרו, יודעים דבר וחצי דבר בפרקי התרבות האנושית (כולל זו של עמם עצמם - התרבות היהודית) ומתוך בורות מדהימה שוקלים שיקולים הרי גורל.
דרושה מערכת חינוך אחרת, עם הקיימת אין מה לעשות, שתגרום לכך שלא יוכל להגיע אדם כלשהו לעמדת מנהיגות, אפילו בעל ניסיון צבאי או כלכלי בלבד אך ללא עומק תרבותי-היסטורי ובקיאות בפרטי האירועים המרכזיים בתרבות האנושית. אז הבוחרים לא יהיו יותר עדר המצביע בעד מפלגה זו או אחרת של גונבי דעת וכסף.
השמות שונו בכוונה כדי למנוע זיהוי קל.
