שקרן עם קבלות

אהוד ברק, מי שכיהן בישראל כראש ממשלה קצר-מועד, מתגלה יותר ויותר כאדם בעייתי. איש שהאמת אינה שגורה בפיו. פוליטיקאי ערמומי, המתנער מאחריות אישית למעשיו כאשר הוא נתפס בקלקלתו. למי שהיה ספק בכך, ניתנת לו הזדמנות נדירה: לבחון את דבריו של ברק על-פי עדותו בפרשת העמותות, בפני חוקרי היחידה הארצית לחקירות הונאה, ובראשם מפקדת יחידה זו, תנ"צ מירי גולן. את ההזדמנות הנדירה הזו הביא לנו השבוע העיתונאי גידי וייץ, שפרסם חלק [קטן ומייצג] של תמלילי השיחות במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות. זו חשיפה ראשונה של תמלילי העדויות, המלמדת, אגב, כי כאשר גורמי המשטרה והפרקליטות רוצים לשמור על מישהו - לפני שהכל כביכול נגמר וההחלטות התקבלו - הם נמנעים מהדלפת המסמכים; ולעומת זאת, כאשר הם מבקשים את דמו-משרתו של מישהו (כמו בפרשת אריאל שרון), הם יודעים להדליף מידע חדש-טרי כמעט מדי יום, כדי לשמור על הבעירה ולכפות על היועץ המשפטי לממשלה לקבל את ההחלטה "הנכונה". עדותו של ברק, מעניינת. לא רק בשל זאת שמדובר בראש ממשלה לשעבר - ברק נחקר אחרי שחדל לכהן כראש ממשלה, אלא נוכח התנהלותו המקוממת מול חוקרי המשטרה. לא צריך להיות חוקר גדול כדי להבין, כי ברק שיקר בחקירתו, שוב ושוב. גם בפרטים בסיסיים. למרות זאת, גורמי התביעה לא באו עימו חשבון. לא על מעשיו, וגם לא על שקריו. היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, החליט שלא להעמידו לדין למרות הפירכות המתגלות גם בלא עין מזויינת. הנה שתיים מהן, בסיסיות אך מייצגות, והערותי בהמשך:

שקר 1 - עו"ד דורון כהן?

חוקר: דורון כהן, מה היה תפקידו במטה? ברק: גיס שלי. אתה, אם יש לך אחות נשואה או אשה עם אח, הוא גיסי, הוא חבר שלי, והוא עוזר לי בהמון דברים. אבל הוא לא היה איש מטה. חוקר: לא היתה לו שום נגיעה למערכת הבחירות? ברק: לא. חוקר: הוא היה איתך בישיבות? ליווה אותך? ברק: במטה הבחירות? לא יודע, אולי הוא בא פעם איתי, וגם הבת שלי בת ה-17 היתה כמה פעמים. חוקר: למה הוא שתק בחקירה? ברק: לא יודע, תשאלו אותו. ובכך, ברק משקר במצח נחושה. סוד גלוי הוא, כי עו"ד דורון כהן, גיסו [עכשיו לשעבר] של ברק, היה אחד האישים הדומיננטיים בקמפיין של ברק. במשרדו ולפי הנחיותיו הוקמו העמותות ששירתו את ברק. בתקופה שקדמה לבחירות - ממש כשהחלו לצוץ שאלות בדבר התנהלותו השערורייתית של ברק, שגייס יחד עם אנשיו עשרות מיליוני לקמפיין, באופן אסור - הופנו עיתונאים "טורדנים" שהציגו שאלות [ובהם החתום מטה], אל... עו"ד דורון כהן. הוא האיש המטפל בצד המשפטי, נאמר לנו שוב ושוב. עכשיו מעיד ברק, כאילו דורון כהן.. הוא רק גיס, וכאילו לא היה לו קשר לקמפיין הבחירות. וזה שקר גס.

שקר 2 - עו"ד יצחק הרצוג?

אהוד ברק התכחש במהלך חקירתו-עדותו לגיוס הכספים דרך העמותות. לא ידעתי, לא ראיתי, לא שמעתי - אמר שוב ושוב. הוא לא ידע, לדבריו, גם על פעילותו של יצחק הרצוג בגיוס התרומות לעמותות, ולא על השימושים שנעשו בכספים. היתה רוח התנדבות מצד עשרות אלפים - אמר-בילף, וחשבתי, אמר, שהם-הם שמורידים ותולים שלטים... לא ידעתי על גיוס פעילים בשכר מכספי עמותות, אמר. העדות המוזרה של ברק מקוממת במיוחד, באשר לחלקו של יצחק הרצוג בקמפיין. הרצוג, כיום חבר כנסת, שימש אז כ"שר אוצר" בקמפיין של ברק. לכל היה ידוע: הרצוג הוא המוציא והמביא בענייני כספים. הוא שגייס מיליונים לקמפיין, יחד עם ברק ו/או עבורו, והוא שדאג לסידורי התשלומים. ברק ידע זאת היטב. אחרי הכל, הוא עצמו אישר את ההתנהלות הזו, ואף נטל בה חלק פעיל. למרות זאת, ברק מתמיד בהכחשותיו, גם כאשר מציגים החוקרים בפניו מידע מתועד וממוסמך, על כספים שהוזרמו מחשבונות של קרנות, בהן קרן קמיליה, אותה הקים אוקטוב בוטנר [ז"ל]. הנאמן בקרן זו גם אחרי מותו היה יצחק הרצוג. וזה האחרון עשה בכספי הקרן שימוש לרעה, כאשר השתמש בכספים למטרות פוליטיות - בניגוד מפורש למטרות הקרן. הנה כמה מהפנינים העולים בעדותו של ברק: חוקר: ואתה יודע מה זה קרן קמליה, מי זה קמליה? ברק: אין לי שמץ מושג גם עכשיו מי זה קמליה. אבל אני אומר לך שאת השם הזה לא שמעתי מעולם, ולא שמעתי על שום גיוס כספים, גם בלי השם הזה. חוקר: ואוקטוב בוטנר? ברק: בוטנר? אני שמעתי את השם. פגשתי אותו גם פעם... אני לא יודע שהוא מתקשר לעניין הזה. [ברק מודה בהמשך שהרצוג הוא שהפגישו בשוויצריה עם בוטנר...] החוקר: ולאחר מכן, לא ידעת... מי מנהל את הכספים של בוטנר בארץ? ברק: לא יודע. החוקר: לא ידעת שהרצוג משמש באיזה שהוא תפקיד בעניין הכספים בקרן הזאת? ברק: לא ידעתי. אני לא ידעתי שיש קרן כזו בכלל. אני לא נתקלתי בשם קמליה עד פרסום דוח מבקר המדינה... [ברק משקר, במצח נחושה. לכן נאלצים החוקרים לשלוף מסמך, אותו שמרו לשעת כושר. המדובר במסמך בכתב ידו של ברק, שבו שרטט את המבנה הפרסונלי של המטה שהקים/הוקם עבורו. מהמסמך ברור וגלוי: ברק ייעד להרצוג את התפקיד: "טיפול בכספים, קשרי חוץ, ייעוץ משפטי"]. חוקר: אתה מזהה את כתב היד? ברק: הרוב פה הוא בכתב ידי. הכתב היפה הוא שלי. יש פה איזה אותיות קטנות גולמיות שאני לא יודע... [...] חוקר: אז מה זה המסמך הזה? ברק: אין לי מושג, זה... זו בטח איזו סקיצה משלב מאוד עוברי, הרבה לפני מערכת הבחירות, כי המטה לא נראה כך בסוף... [...] חוקר: כשחשבת על המטה, אז אני רואה שכן תכננת על הרצוג כאיש כספים. ברק: "לא, אני... הרצוג הוא חבר במוסדות מפלגת העבודה, והיה שלב שחשבתי שהוא יכול להיות אחראי על התקציב. הרי יש תקציב, אפשר לעשות מטה בחירות. יש איזה גוף שצריך לאסוף כספים, והוא בשלב מוקדם אמר לי שהוא לא רוצה, לא רוצה, לא רוצה... בהמשך עדותו מציין ברק, כי הרצוג לא נשא בשום תפקיד בקמפיין, וזאת על-פי בקשתו. לחוקרים המביעים תמיהה מדבריו - שלא לומר משקריו - ושואלים: "מדוע לא רצה?", משיב ברק: "לא יודע. אני בוחן כליות ולב?" השקרים של ברק גלויים וברורים. במדינה מתוקנת, היו כזביו אלה גורמים להוקעתו מהציבור ולהרחקתו מהפוליטיקה. חברה מתוקנת היתה מוקיעה את מי שמרחיק עצמו מפעולות ומעשים שנעשו עבורו, וממי שזנח למעשה את חבריו לדרך ולאותו קמפיין בחירות. אך לא: בישראל, הכל עובר. הנייר סובל הכל. הציבור שוכח-סולח מהר מדי לנבחריו, ומעניק להם הזדמנות שניה, ושלישית ולעיתים גם יותר. אחרת קשה להסביר, כיצד נזכר שמו של ברק כבר בתקופה זו כמועמד ריאלי לראשות הממשלה, מטעמה של מפלגת העבודה, אם וכאשר תקרוס ממשלתו של אריאל שרון.