שר החוץ פישר,
פרופ' אוריאל רייכמן, נשיא המרכז הבינתחומי
פרופ אמנון רובינשטיין,
גבירותיי ורבותיי,
אני רוצה להודות לאמנון רובינשטיין ולכל המארגנים של הכנס שנתתם לי את ההזדמנות להצטרף אליכם היום, ושהענקתם עדיפות לנושא יחסי ישראל - אירופה.
יחסים אלה, אני מאמין, הם בעלי חשיבות מכרעת לאירופה ולישראל.
קידום ההבנה והשיתוף פעולה בין ישראל לאירופה הוא חיוני, ואני מקווה שהכנס הזה יתרום למטרה זו.
תרומתו של יושקה פישר הרשו לי קודם כל לקדם שוב בברכה את ידידי הטוב, יושקה פישר.
יושקה, זהו תמיד עונג לראות אותך ולשמוע את דעותיך. אני חושב, שאני מדבר כאן בשם כולם, כשאני אומר עד כמה אנו מעריכים את המאמצים שלך, לא רק להיות כאן הערב, אלא במשך שנים רבות בהם העשרת את היחסים הבילטרליים בין ישראל לגרמניה, תוך נכונות תמיד להתמודד עם ההיבטים ההיסטורים הבעייתיים והמורכבים, ועודדת יחסים טובים יותר בין אירופה לישראל.
ידידותך ודאגתך האישית לביטחוננו ושגשוגנו הוכחו פעם אחר פעם
תרומת גרמניה להצלחתה של עסקת השבויים לאחרונה ידועה, ואנו מודים לך מאוד על כך.
מה שאולי פחות ידוע היא ההובלה שנטלה גרמניה באירופה, תחת הנהגתך, בנושאים רבים נוספים הקשורים אלינו ישירות, כגון הצמיחה המדאיגה של תופעת האנטישמיות - שעליה אדבר בהרחבה בהמשך - ועמדות אירופה בנושאי מפתח בתחומי הביטחון והדיפלומטיה כמו אירן, נשק להשמדה המונית, הגדר ובית הדין הבינלאומי בהאג ועוד ועוד. על כל אלה, יושקה, ועל כנותך ואומץ לבך, אתה זוכה לתודתנו העמוקה.
האתגרים לדמוקרטיות האתגרים שכל הדמוקרטיות עומדים בפניהם בעידן זה של טרור עולמי הם עצומים.
כמו שהצהיר שר החוץ פישר באופן ברור בנאומו בשבוע שעבר בברלין, "האיום הגדול ביותר לביטחוננו האזורי והעולמי בתחילתה של המאה הוא הטרור של ג'יהאד הרסני והאידיאולוגיה הטוטליטארית שלו".
ברור לכולנו שעל העולם הדמוקרטי להתאחד כשהוא בא להתמודד עם איום זה. אסור שמישהו יישאר נייטרלי במלחמה נגד הטרור.
באותו זמן, כפי שאמרתי מאז שנכנסתי לתפקיד, אין זה מספיק לפרק את תשתית הטרור, אנו חייבים במקביל לבנות תשתית לשלום.
בקונטקסט הזה עלינו לדון ברעיון המזרח התיכון המורחב וברעיונות, שאותם הציג שר החוץ פישר בשבוע שעבר.
סביבה אסטרטגית חדשה המזרח התיכון עומד היום בפני צומת דרכים היסטורי. המלחמה בעירק ונפילתו של סדאם חוסיין יצרו מציאות אסטרטגית חדשה על רקע ה-11 בספטמבר והתגובה הבינ"ל לאיום הטרור.
לא רק שהשפעתו השלילית של סדאם עצמו הוסרה, כעת כל הקיצוניים נמצאים במגננה. יש תקווה חדשה ויש הזדמנויות חדשות לכוחות מתונים במזרח התיכון להישמע ולצבור תאוצה.
אירן - לוב - והנשק להשמדה המונית אנו רואים זאת בהחלטה הלובית להתפרק מהנשק להשמדה המונית שברשותה. דבר שיאפשר את חזרתה למשפחת העמים.
גם אירן מתחילה להראות סימנים לשיתוף פעולה בתחום הגרעין, למרות שזוהי עדיין התפתחות הדורשת תשומת לב בינ"ל רבה אם אכן נעשית התקדמות.
אני רוצה לשבח את מאמציו של שה"ח פישר לנסות ולהביא לשינויים ההכרחיים בתכנית הגרעין האירנית. אני מפציר בו ובעמיתיו האירופים להישאר נחושים בדרישתם, שאירן תעצור לחלוטין את תוכנית העשרת האורניום ותזנח אחת ולתמיד את תכניתה לבנות נשק גרעיני, בהתאם למחויבויות הבינ"ל.
המקרים של אירן ולוב ממחישים את החשיבות של מאמץ בינ"ל מתואם ונחוש להילחם בהפצת הנשק הגרעיני.
אין סכנה גדולה יותר למזרח התיכון ולעולם כולו מאשר האיום של נשק להשמדה המונית שיימצא בידי משטרים קיצוניים, השואפים להגמוניה אזורית ובינ"ל.
סוריה בדצמבר הנשיא הסורי בשאר אסד הודיע על רצונו לפתוח בשיחות שלום עם ישראל. גם כאן עלינו להיות עירניים בעודנו באים לקדם שינוי חיובי.
סוריה ממשיכה לסכן את היציבות האזורית על-ידי תמיכתה ומתן חסות לארגוני הטרור הפלשתיני ולארגון הטרור, חיזבאללה, בדרום לבנון כמו גם המשך הכיבוש הלא חוקי של לבנון.
ישראל תשים תמיכה זו בטרור בראש האג'נדה שלה בכל שיחות שתנהל בעתיד עם הסורים.
אתגר של מנהיגות האתגר הגדול העומד עכשיו בפני המזרח התיכון הוא המנהיגות.
האפשרויות לשינוי נמצאות: - הקהילה הבינ"ל ערה יותר מבעבר לצורך בדמוקרטיה, והיא מפתחת רעיונות כיצד לקדם זאת;
- הצל של סאדם הוסר, מה שמאפשר למנהיגים באזור יכולת תמרון גדולה יותר מאשר בכל זמן אחר בתקופה האחרונה;
- הרצון הציבורי לחירויות גדולות יותר ולהזדמנויות כלכליות גובר כל הזמן;
כעת זוהי שעת המנהיגים להראות הדרך קדימה. זה נכון במישור המדיני, הכלכלי והחברתי כמו גם במישור האידיאולוגי, שבו במיוחד קיים הצורך הברור להוביל את העם הרחק מתרבות השנאה והעימות אל עבר תרבות הסובלנות ושיתוף הפעולה.
ישראל מוכנה לעבוד יחד עם מנהיגי האזור האחראיים על-מנת לבנות סביבה אזורית טובה יותר.
הקונטקסט הפלשתיני מובן מאליו שתהיה זו טעות קשה אם נמתין עד שנפתור את הסכסוך הישראלי-פלשתיני לפני שננוע בדרך של רפורמות חיוניות ומימוש פרויקטים שנועדו להפוך את האזור שלנו למקום בטוח, יציב ושליו. תוצאות ההמתנה חמורות מדי. אסור להרהר, אסור לחכות.
באותו זמן, אנו שותפים לתחושת הדחיפות הקיימת באירופה להחזיר את ההידברות הישראלי-פלשתיני חזרה למסלולו, ולהביא להפסקת האלימות ולהתקדמות לעבר פתרון מדיני.
לצערנו, וכאן אנו לעיתים נחלקים עם ידידנו האירופים (ולבטח עם התפיסה השלטת בתקשורת האירופית) - אין קיצורי דרך בתהליך.
מפת הדרכים קוראת באופן מפורש בשלב הראשון לפלשתינים להפסיק כל סוג של אלימות והסתה ולפרק את תשתית הטרור.
אולם הפלשתינים ממשיכים לסרב למלא את המחויבויות הבסיסיות הנדרשות מהם, כפי שהם עושים מאז הסכמי אוסלו והמשך בכל הסכם שנחתם מאז.
מנהיגות אחראית אינה קיימת לחלוטין בצד הפלשתיני. לצערי, אין לנו פרטנר. לעיתים קרובות נדמה, שהפלשתינים הם היחידים שלא הפנימו עוד את השינויים הגיאו-אסטרטגיים העמוקים שהתחוללו בשנים האחרונות.
ערפאת ממשיך לשלוט במנגנוני הבטחון והכסף ואבו עלא מסרב בינתיים לנוע קדימה.
פירוק תשתיות הטרור הפלשתיניות הוא צורך דחוף. ב"הפסקות אש" אין די. אלה מהוות תשובה טקטית בלבד להכרח האסטרטגי, המוסרי וההיסטורי להפסיק את הטרור.
יש לקוות כי הצד הפלשתיני יווכח סוף סוף לדעת כי נטישת הטרור היא הדרך הנכונה. זו הדרך היחידה שתאפשר חזרה למו"מ ולהגיע להסדר מוסכם.
לאחר שהפגישה בין ראש הממשלה שרון ואבו עלא תתקיים, אני מקווה שנוכל לפתח ערוצי קשר ושיתוף פעולה עם הפלשתינים אשר יביאו תועלת והקלה לאוכלוסיה בשני הצדדים.
תפקיד אירופה בתהליך ישראל רואה באירופה שותפה טבעית במאמץ הזה לחולל שינוי חיובי הן ביחסינו עם הפלשתינים ובכלל מול העולם הערבי.
בעבר, לא שיחקה אירופה תפקיד ישיר בקידום התהליכים המדיניים בין ישראל ושכניה הערבים, אבל אני מאמין שאירופה לא רק יכולה, אלא חייבת, להרים תרומה סגולית בקידום הפיוס בין העמים ובשינוי פני האיזור לטובה.
יש לומר שהפלשתינים השקיעו באירופה שנים, בזמן שישראל שמה את מבטחה בארצות הברית.
ארה"ב היתה ונשארה בן הברית והידידה הגדולה של מדינת ישראל, אבל אין סתירה בין זה לבין רצוננו, על רקע הקירבה הגאוגרפית והערכים המשותפים ביננו לבין אירופה, לראות בה בן ברית אף היא.
יחסי ישראל-אירופה לישראל ולאירופה ערכים משותפים - של דמוקרטיה, זכויות אדם, שלטון החוק חרויות בסיסיות. אנו גם שותפים לאמונה כי יש להגן על ערכים אלה ולפעול לקידומם.
יש בינינו קירבה גאוגרפית הולכת ומתעצמת. עם הצטרפותה של קפריסין לאיחוד בחודש מאי השנה, יגיעו גבולות האיחוד למרחק של 32 דקות בלבד מאתנו.
גם מבחינה אנושית, אנו קרובים מאוד - תרתי משמע. הרי 50% מאזרחי המדינה, מקורם באירופה, בעוד קשרי המשפחה עם הקהילות היהודיות ביבשת - המהווים גשר של ממש בינינו - הינם ענפים ביותר.
מבחינה היסטורית ותרבותית, שורשינו הם אחד. אנו גם חולקים יחסי מסחר וכלכלה ענפים ביותר. מוסדות ישראל בתחום הספורט והבידור והאמנות והמדע - מסונפים ברוב המקרים למקביליהם באירופה.
ביחסים אלה עם אירופה, העכשיו והאתמול מתערבבים זה בזה.
לא ניתן להפריד את שיתוף הפעולה המצוין שלנו בנושאי היום יום מהזכרון ההיסטורי של העם היהודי באירופה ובמיוחד זכר השואה.
יש ביחסים ביננו רגש רב, הרבה אמוציות, כמעט יחסי אהבה/שנאה. כל ביקורת או התבטאות של אירופה על מדיניות ישראל נתקלת בתגובות רעשניות, לפעמים אף קיצוניות, ולעתים קרובות חסרי פרופורציות.
דווקא בשל כך, בשל העבר וההווה הקושרים כל כך ביננו, והרע והטוב שמחברים ביננו, אני פעלתי בעבר - עוד בהיותי חבר המשמרת הצעירה של מפלגתי - ואני פועל היום כשר החוץ, ואמשיך לפעול גם בעתיד, להידוק הקשרים ביננו לבין אירופה.
בקשרים אלו רב המשותף על המבדיל. הידוק קשרים אלו הינו נכס אסטרטגי משותף. יש, להבנתי, בזמן האחרון, תנופה חדשה וחיובית בקשרים בינינו, לפחות במישור הממשלתי.
- נחתמו הסכמים בתחום הסחר והחלקאות;
- השתתפות ישראל בתכניות המו"פ האירופאיות מניבה תוצאות חיוביות ביותר בקידום שיתופי פעולה בתחומי הטכנולוגיה והמחקר היישומי;
- החלל הינו הזירה הבאה לשיתוף פעולה כזה, ואנו מצפים לשילוב יכולותיה של ישראל בתחום זה במסגרת יוזמת "גלילאו" האירופאי ובסוכנות החלל האירופאי;
- ההכנות לשילובה של ישראל בתכנית WIDER EUROPE נמשכות ביתר שאת - רק לפני 10 ימים ביקרה בארץ משלחת פקידים בכירה מטעם האיחוד כדי לקדם את הנושא זה;
- אנו מדברים על פתיחת דיאלוג אסטרטגי;
כתוצאה מהמגע הישיר והקשר השוטף המתפתח, אנו רואים גם התפתחויות חיוביות בתחום המדיני:
- האיחוד החליט בספטמבר להכניס את החמאס לרשימת הטרור;
- האיחוד הביע לאחרונה הסתיגותו מהדיון בביה"ד הבינלאומי בהאג בנושא הגדר;
- גוברת ההבנה בקרב ממשלות אירופה למדיניות ממשלת ישראל בכל הנוגע לנושא הפלשתיני והצורך בהחזרת הבטחון כתנאי לאפשרות של חזרה לשלחן הדיונים;
לצד זאת, במישור הציבורי, היחסים סובלים. אויביה של ישראל נוגסים בתמיכה האירופאית הטבעית בישראל וב"קייס" שלה.
האנטישמיות באירופה העלייה בשנים האחרונות באנטישמיות באירופה היא מקור לדאגה מיוחדת. אנטישמיות זו מהווה סכנה לביטחונם ושגשוגם של יהודים וקהילותיהם ברחבי העולם.
האנטישמיות גם מלבה את העוינות נגד ישראל אשר מדרבנת את פיגועי הההתאבדות. במקביל, היא חותרת תחת מאמצינו הדיפלומטיות להביא שלום ובטחון לאזרחינו.
ישראל מחויבת לעשות כל שיכולתה להלחם באויב זה. אנו נחושים כי יהודים - באם הם גרים בירושלים, בפריס או בשטוקהולם, בג'רבה, חיפה או איסטנבול - יוכלו לחיות את חייהם ללא חשש לפגיעה מילולית או פיזית כלשהי.
אבל אני רוצה להוסיף עוד משהו.
גל השטנה כלפי יהודים וזכויותיהם הבסיסיות כיחידים וכאומה, אינו מהווה אתגר רק לישראל ולעולם היהודי. גל זה מציב אתגר בפני הקהילה הבינלאומית בכללה.
כשיהודים אינם יכולים להתפלל בבתי הכנסת שלהם ללא פחד, אזי החברה המערבית כולה נמצאת בסכנה. כפי שאמרתי לשרי האיחוד האירופאי במפגש בבריסל בנובמבר - לאירופה חובה מוסרית, פוליטית והיסטורית למגר את האנטישמיות.
במפגש ההוא בבריסל הצעתי הקמתה של מועצת שרים ישראלית-אירופאית לטיפול באנטישמיות, בגזענות ובטרור. תופעות אלה משיקות אחת לשניה, וחיוני הוא להתמודד אתן כמכלול, ואני שמח שמסר זה נקלט.
אני משוכנע כי מנהיגי אירופה שותפים לסלידתנו מהאנטישמיות. בשיחותיי עם שרי חוץ, ראשי ממשלה ונשיאים ברחבי היבשת, מצאתי אותם רגישים לנושא ונכונים לסייע. ובכך, ממשלות אירופאיות רבות, ביניהן גרמניה, איטליה, צרפת ואחרות, נקטו ונוקטים יוזמות קונקרטיות למיגור התופעה.
יחד עם זאת, יש לעשות יותר. יש צורך בעשייה מיידית וקונקרטית, במיוחד בתחום החינוך.
השיח הציבורי בנושא ישראל צריך גם לשנות את השיח הציבורי בנושא ישראל. הקלות והמהירות בהן ישראל והיהודים מואשמים בכל חולי בתהליך המדיני הן באמת בלתי נסבלות, והינן מקור אמיתי לדאגה.
הסכנות והאתגרים הביטחוניים, האיבה והשנאה האידיולוגית, הקשיים הכלכליים והחברתיים של האיזור - מרובים מדי, מסובכים מיד, ומושרשים מדי, מלהתאים להסברים פשטניים, של שחור ולבן, בהם ישראל ותומכיה הם היחידים הנושאים באחריות למצב.
קריאה כה מעוותת של תחלואי המזרח התיכון אינה תורמת כהוא זה לאפשרות להביא שינוי חיובי ואמיתי לאיזור. הבנה מעוותת זו אינה תורמת לאירופה עצמה דבר, אלא ההיפך.
קיים צורך במאמץ מודע להדוף גל עכור זה של דעות קדומות. זרם ההסתה האנטישמית מהעולם הערבי משפיע כארס על השיח הציבורי אודות ישראל בעולם הערבי ובאירופה כאחד.
צריך להביא להפסקתו. על המנהיגות באירופה - למען עצמו ולא רק למעננו - להתיצב כנדרש אל מול איום זה.
סיום בשעה שחופי האיחוד האירופי מתקרבים לישראל, חיוני הוא שננצל את הקירבה הפיזית, הרגשית והרעיונית בינינו ליצירת תנופה חדשה ביחסינו.
אני מאמין באירופה. אני מאמין שהיא יכולה לתרום לקידום פתרון במז"ת לקדם תהלכים חיוביים מזרח התיכון כולו. ניתן, ואני מאמין שחובה, לנצל את כל הכלים - הפוליטים, הכלכליים, הטכנולוגים, והחברתיים - שיש ברשותנו, כדי לבנות הגשרים ביננו לתועלת הכל.
אנו זקוקים להתחיבות ברורה והדדית של ישראל והאיחוד האירופאי לעבוד ביחד, כשותפים שווים, בבניית שותפות חדשה זו.
היתרונות: בכל הנוגע לגידול בסחר, העמקת ההבנה ויצירת אקלים סובלני, גיבוש חזית אחידה יותר נגד הטרור, ובניית מזרח תיכון יציב יותר - הינם חשובים לכולנו.
