היכולת הכלכלית-חברתית של המשפחות הללו להתמודד עם טענות שווא על אלימות והזנחה, הן כמעט בלתי אפשריות בעמדם מול מערכות הרווחה והמשפט, רבות העוצמה. זעקת ההורים והילדים נגד הקלות הבלתי נסבלת של הוצאת ילדים מחזקת הוריהם, הצליחה להגיע אל הציבור הרחב רק בתקופת כהונתו של שלמה בניזרי כשר הרווחה, אשר הקים ועדה, בראשות המשפטן דר' ישראל צבי גילת, לבדיקת הנושא.
עד לתקופת בניזרי נזהרו שרי הרווחה מלעסוק בנושא, שהצריך עימות קשה עם הפקידות הבכירה במשרד. כך, מפני שמדיניות ההשמה במוסדות כרוכה באינטרסים משולבים של בעלי ענין רבים במשרד, במפלגות ובקרב יזמים פרטיים בניהול מוסדות, שכן, המוסדות מהווים מאגר נדיב של תקציבים וגו'בים.
כעת אפילו זבולון אורלב, פוליטיקאי מתוחכם, אינו מצליח להוריד את הנושא מעל סדר היום הציבורי.
באמצעות דב גולברגר, מנכ'לו, הוא מתמרן בין הפקידות הבכירה של משרדו, ממוטי וינטר מנהל אגף ילד ונוער, ועד מרים פבר פקידת סעד ארצית, האחראית על הוצאת ילדים מבתיהם למוסדות ולמשפחות אומנה, לבין תקשורת המפרסמת חד-צדדית את המסרים ממשרדו ומתגייסת ב"יומטוב" לייחצ'ון גורף של "עבודת הקודש" למען ה"מסכנים", לבין חברי כנסת המתמסרים בקלות ל"אמת" של פקידות הסעד, על ילדים הנלקחים "לטובתם" למוסדות, הרחק מהוריהם "המתעללים", לבין האקדמיה המתרפסת, על בתי הספר שלה לעבודה סוציאלית, המספקת בחדווה תימוכין למדיניות הוצאת ילדים מבתיהם.
לאחר כישלון הפקידות הבכירה להפיל את הוועדה לבדיקת סוגיית הוצאת הילדים מבתי הוריהם בתקופת בניזרי, הודיע זבולון אורלב, עם כניסתו למשרד, על אימוץ מסקנות הוועדה. כך קנה את ליבם של הפקידים המאוימים ממסקנותיה. כדי להבטיח שמה שהיה הוא שיהיה, סילק את חברי הוועדה, את היו"ר, דר' גילת, ואת מרכז הוועדה, שמעון תג'ורי, שהיה יועץ השר בניזרי.
עם התעוררות הלחץ בכנסת ליישם את המלצות הוועדה, הודיע גולדברגר, המנכ"ל, בוועדת הרווחה בכנסת, על אימוץ ההמלצות בתוך ארבעה חודשים. דבר לא קרה. כאשר זעקות ההורים (בהפגנות מול חלון משרדו) במשך מספר חודשים לא פסקו, ערך אורלב מסיבת עיתונאים שבה הודיע, שוב, על אימוץ מסקנות הוועדה.
המשחק המכור, המנציח את חטיפת הילדים ממשפחות מוחלשות, למילוי מוסדות הרווחה לרווחת בעלי הענין, נחשף בהדרגה: "רק" שלוש שנים יוכלו ילדים לשהות מחוץ לבתיהם, ואז יוחזרו לבתיהם, הודיע השר. ומי יזכור בעוד שלוש שנים להחזיר את הילדים? ולמה כעבור שלוש שנים ולא שנה? ולמה בכלל להוציא את הילדים ולא לטפל בהם בקהילה, כפי שמתבקש ממחקרים ואפילו מהצהרות הפקידות?
יותר מכך, אורלב הודיע כי "מספר הצווים לא ישתנה" (הארץ, 21.1.2004). כלומר, גם לאחר השינויים במדיניות, לא יפחת מספר הצווים, שבאמצעותם יילקחו ילדים מבתיהם. איך יכול השר לדעת כמה צווים יידרשו, אלא אם כן יש לו מכסה שאותה יש למלא?
בכנס שהתקיים לאחרונה במרכז האקדמי בקריית אונו, על "התעללות בילדים", הבהירה סופית פקידת הסעד הארצית שלחששה של תעשיית ה"נוער במצוקה" שהיא הולכת להפסיד קליינטים במוסדות, אין יסוד: את המשתתפים המודאגים ממה שיקרה לאומללים שיוחזרו למשפחותיהם ה"מתעללות", לאחר ש"התרגלו" לטיפול מוסדות הרווחה, הרגיעה פבר: "זה לא בושה להודות בטעות. אפשר לקחת את הילד שנית". רווחי הבעלים לא ייפגעו, הילדים יחזרו למוסדות, אם בכלל יוצאו משם.
השר אורלב דואג, לכאורה, גם לביטחונם הפיזי והנפשי של ילדים המצויים במוסדות. לאחרונה, עם פרסום דיווחים על שיטות טיפול דרקוניות הנהוגות ב"צופיה", מוסד ל"נערות במצוקה", הקים ועדה לבדיקת התלונות הקשות ובראשה הושיב לא אחר מאשר השופט אהרון מלמד, ששלח לשם נערות.
אורלב, חביב פקידות הסעד, ארגוני "טובת הילד", בתי הספר לעבודה סוציאלית ויזמי מוסדות לנוער במצוקה, יכול לסמוך על כך שהעיתונות תייצג אותו באהדה, את ההורים כאויבי ילדיהם ואת משרד הרווחה ובתי המשפט כמי שמצילים אותם.
הצדק יצא, כנראה, רק כאשר הילדים יתבעו, בעוד שנים רבות את פקידות הסעד, על הפגיעה האנושה בהם, ממש כפי שקרה לאחרונה באנגליה. שם, הורחקו אלפי ילדים מהוריהם בטענות שווא, מדעיות לכאורה, של "הסתברות סבירה שיפגעו בילדיהם", על בסיס "חוק מדואו" על שם מומחה לרפואת ילדים בעל אחת מהתיאוריות המופרכות המשמשות נגד אמהות להאשמתן בהזנחה ואלימות נגד ילדיהן, כדי לקחתם מהן ואף להענישן. הצדק יצא לאור אך הנזק לילדים כבר נעשה.
__________________
המאמר הועבר ע"י
www.haderech.co.il