תיק הגדר: טיעוני ההגנה

תיק מס' 1 - 2004 האו"ם - נ ג ד - מדינת ישראל טיעוני ההגנה כללי: 1. מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית ריבונית, חברה מלאה באו"ם ומוסדותיו, מיוצגת על-ידי שגריר קבוע ומכירה במוסדותיו וסמכויותיו. 2. ישראל, על-פי מגילת האו"ם, מקבלת את סמכותו ופועלת על-פי כללי המשפט הבינלאומי, אך שומרת לעצמה את הזכות כמדינה חופשית וריבונית להגן על בטחונה ושלום אזרחיה על-ידי נקיטת אמצעים פיזיים להגנה עצמית ולפרש את מגילת האו"ם ברוח המשפט הבינלאומי, מבלי לפגוע במשפט הפנימי המדיני במוסדותיו בכנסת ובממשלה - ולייצג את המדינה במוסדות האו"ם ברוח זה. 3. ישראל מצהירה כי תשתמש בזכות היסוד המוקנית לכל מדינה ריבונית להגנה עצמית ויישומה במקרה זה על-ידי בניית חומת מגן, שהוכיחה יעילותה נגד פעולות טרור בגבולות בני הגנה. 4. לא את מדינת ישראל צריך להעמיד לדין, אלא את הטרור הפלשתיני. טענות מקדמיות לכתב האישום: 1. ישראל כופרת בסמכות בית הדין הבינלאומי בהאג לדון בסוגיית הגדר בהיותו נושא פנימי ביטחוני, שצריך להגיע לידי הסדר בדרך של מו"מ בין הצדדים. 2. ישראל ניסתה במשך שנים ועדיין מנסה ומוכנה להידברות עם הרשות הפלשתינית כדי להגיע להסכמה על תוואי הגדר, שיביא לביטחון ומניעת חדירות של בודדים וחוליות לצורכי ביצוע פעולות התאבדות וטרור ופגיעה באזרחים בגבולות מדינת ישראל - כפי שמוכיחים האירועים האחרונים ערב פתיחת הדיון בבית דין זה. 3. ישראל רואה בתוואי הגדר הנוכחי כורח ביטחוני שנכפה עליה בשל מעשי הטרור, פיגועי ההתאבדות המכים ללא רחמים באזרחים ישראלים חפים מפשע וביניהם נשים, ילדים וזקנים, ברחובות עיר, מסעדות ומוקדי בידור ובילוי. 4. ישראל רואה בחומה אמצעי ביטחון ומגן זמני, בכל אותם מקומות בהם נאלצה לקבוע את התוואי בחריגה מגבולות 67, להפקיע אדמות ולגרום לאי נוחות זמנית לתושבים - עד להסדר קבע בגבול שבין ישראל לרשות הפלשתינית. ישראל רואה בתוואי החומה אמצעי להגנה עצמית כנגזרת מזכויותיה כמדינה ריבונית. 5. ישראל רואה בהחלטת העצרת והעברת הנושא לדיון בבית הדין הבינלאומי בהאג חריגה מסמכות בית הדין, בהתאם למגילת האו"ם, וכנסיון ללחוץ על ישראל בדרך לא דיפלומטית וראויה לשנות החלטות של ממשלה ריבונית דמוקרטית. 6. ישראל רואה בהחלטת העצרת, שהושגה ברוב אוטומטי של גושי מדינות מתנגדות לישראל אקט לא דמוקרטי ולא ראוי. 7. ישראל חוששת שכל הצעה נגד ישראל, כולל בנושאים פנימיים, כגון היחסים בין היהודים לערבים אזרחי המדינה, אם יובאו להצבעה בעצרת, יזכו ברוב חוסם של מדינות ערב, אפריקה ואחרות המתנגדות לישראל ואולי לעצם קיומה כמדינה ריבונית. 8. ישראל רואה בהחלטת האו"ם התערבות בוטה בעניינים פנימיים של מדינה ריבונית - ולכן דוחה ההחלטה ואת סמכות בית הדין הבינלאומי בהאג. 9. ישראל תחזור ותטען לחריגה ממנדט של האו"ם, ובעיקר כשהנושא הנדון לא מצוי בתחום סמכות בית הדין הבינלאומי. 10. ישראל מצהירה כי חומת הבטחון, בכל החלקים והקטעים שחורגים מקווי 67, מוחזקת כפקדון בידיה, עד להסדר בהסכמה ותוך התדיינות עם הרשות הפלשתינית, שאחריה ואולי גם במהלכה תביא לשינוי בחלקים מהתוואי, כמתבקש משיקולים של ביטחון המדינה. 11. ישראל חושבת ומאמינה שבית הדין על הרכבו המגוון, יגיע למסקנה שמי שצריך לעמוד לדין בפניו הם הטרור הפלשתיני, שולחיו, מתכנניו ומבצעיו - ולא ישראל, שדם אזרחיה וילדיה נשפך לשווא ברחובות ירושלים ובערים אחרות גם תוך כדי הכנת כתב ההגנה. 12. אי לכך טוענת ישראל כי יש לדחות את כתב האישום על הסף מטעמי חוסר סמכות, חוסר עניין וחריגה ממנדט האו"ם - ולהחזירו לעצרת הכללית. ___________________________________________________________ הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות.