כמה סימלי הדבר, ואולי מכאן הטעות של המשטרה, שונונו מס' 2 זה מניסיון הפיגוע ברוזנשטיין, הועלם כמו וענונו מס' 1, מרגל האטום בראשית מעצרו חטיפתו והבאתו לארץ.
סעיף 36 לחוק המעצרים החדש משנת 96', מתאים אולי למקרה של מרגל האטום, מרגלים ואנשי חמאס או חיזבאללה, המנסים להסתנן ארצה למטרות אסוף מידע ופיגועים או למעצרים ביטחוניים בתוך הארץ, אבל השימוש בסעיף זה למלחמה בפשע המאורגן, כלומר כנגד חשודים פליליים הוא שגוי, לא חכם, כאשר הנזק שנגרם לתדמית המשטרה ומטרותיה גדול מההישג הרגעי.
מעצרו של ונונו והעלמתו לתקופה של 6 ימים הוכיחה, כבר בשלביה הראשונים, את הטעות הגסה של המשטרה בשל השימוש הלא נכון בסעיף ובפרשנות וספק אם תמשיך להשתמש בו בעתיד.
החריג שבמהלך זה הגיע לכדי כך, שהמשטרה "הכללית" פרסמה מודעה של נעדר, מבלי לדעת שיחידה מובחרת במשטרה מחזיקה בחשוד במעצר וכך יצרה מצב אבסורדי בו יד ימין לא יודעת ולא מודעת למהלכי יד שמאל. העובדה שהמעצר אושר על-ידי מפכ"ל המשטרה וקיבל את אישורו של בית המשפט המחוזי - לא מכשירה את ההליך, אלא רק מבליטה את הטעויות שבשיקול דעת נבון, הן מצד ראש המערכת המשטרתית והן המערכת המשפטית.
הציבור זכאי לצפות שאם המשטרה כושלת או מכשילה או טועה, שבית המשפט יהווה את המסננת והמחסום האחרון לשמירה על זכויות היסוד הבסיסיות, כגון: הודעה למשפחה ולעו"ד על המעצר ועצם קיומו ללא צורך להעביר אותם שבוע של מסע חיפושים, דאגה, ואימה מיותרים - רק כדי לשמוח שהבן האובד נמצא בריא ושלם וגם כנראה חף מפשע.
חוסר הרגישות של המשטרה ובית המשפט, למרות המטרה הטובה, במדינה בה הרגישות הביטחונית והמתח נמצאים בשיאם - כל היעלמות ולו לשעות - מעוררת חשדות ופחד של חטיפה על-ידי גורמים עויינים, תאונת פגע-וברח, אירוע חבלני או פלילי, או חטיפה לצורך "מיקוח" על-ידי חמאס או ג'יהאד לשטחי הרשות.
באווירה כזו, צריך לפעול ביתר חוכמה ורגישות ציבורית - דבר שהאירוע הנוכחי היה בהחלט חסר על-ידי הגורמים המבצעים.
ולגוף הבעיה - ישי ונונו היה ביום הניסיון של חיסול רוזנשטיין במשרד החלפנים בו אירע הפיצוץ. למשטרה היה, כנראה, בסיס לחשד שאולי הוא קשור לניסיון החיסול והיה מקום לעוצרו לחקירה. אבל מכאן ועד להליך על-פי סעיף 36 לחוק המעצרים - הדרך רחוקה.
יש להניח שהמשטרה הביאה לפני בית המשפט חומר מודיעיני מחשיד ובקשה לזמן לבדוק, לחקור, להצליב מידע כמקובל בחקירה. אך בית המשפט כשל, בכך שנענה לעתירה למנוע מסירת מידע על המעצר לעו"ד - גם בנסיבות הלכאורה חמורות כפי שתיארה המשטרה. על-פי החוק, יכול בית המשפט להחליט על המעצר עם מגבלות כגון: איסור פרסום גורף של המעצר, נסיבותיו ופרטי הנעצר והחשוד. בית המשפט יכול היה להתנות את המעצר בהודעה לעו"ד בלבד, עם תנאים מגבילים של קשר עם המשפחה ללא פירוט, ובכלל היה צריך להיות ער לעובדות הבאות:
א. מדובר בעבירה פלילית.
ב. עומדת לחשוד חזקת החפות.
ג. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו - עדיין לא בוטל.
כשל זה של מערכת המשפט והמשטרה - כדאי שיבדקו מחדש ויחקרו בהקדם האפשרי.
המקרה של ונונו בולט במיוחד על-רקע תפישתו, העלמתו וחזרתו של אלחנן טננבאום ושחרורו הצפוי והפרובלמטי של וענונו מרגל האטום.
אסור לשכוח, שמדינה דמוקרטית עם מערכת חוקים מודרנית, לא יכולה להרשות לעצמה קיום יחידות משטרתיות מיוחדות שעוצרות ומעלימות חשודים/עצורים, אפילו לתקופות קצובות והחזקתם במקומות מסתור ללא קשר לעולם החיצוני, כאשר חוק המעצרים עצמו מחייב הודעה למשרד עורך הדין מייד עם המעצר. מה שמותר לפעמים לשב"כ על-פי החוק, למטרות ביטחון המדינה, לא מתאים למשטרה במאבק הפלילי - והכשלון הראשון, נקווה שיהיה גם ציון דרך לעתיד.
בעיתונות התפרסמה לאחרונה ידיעה, לפיה המשטרה ומשרד המשפטים מבקשים, במסגרת המלחמה בפשע המאורגן, לתקן את חוק האזנות הסתר ולבטל את חיסיון עו"ד לקוח. אם אכן יש כוונה ללכת בכיוון זה, נהפך למדינת משטרה נוסח משטרים טוטליטריים. על לשכת עורכי הדין, בשילוב כל הגופים הדמוקרטיים, להתקומם כנגד רעיון האיוולת ויוזמיו, להוקיעו ולחסלו בעודו באיבו - כי זה יביא לקץ את עקרון החפות מפשע. זה נוגד את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו - ומצביע על אזלת היד של מערכות אכיפת החוק - שמחפשות קיצורי דרך ונוחות, במקום ראיות והוכחות משפטיות לגיטימיות.
___________________ הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות.