המשק הישראלי עובר בשנה אחרונה טיפול שורש, טיפול שלדעתי עוד ייזכר כנקודת מפנה כלכלית וחברתית חסרת תקדים.
שלושת המאפיינים החמורים ביותר של המשק הישראלי הם, שירות ציבורי גדול ובזבזני מערכת מונופולים הרסנית במיוחד ומערכת רווחה מטורפת ומושחתת.
המבנה הזה מביא לאובדן ישיר של מיליארדי שקלים בשנה למשק הישראלי ולנזקים עקיפים שהעיקרי שבהם הוא בלימת התפתחותו של המשק הישראלי.
במשך כשנה מנהלת ממשלת ישראל מהלך דרמטי שבא לשנות את שלושת המאפיינים דלעיל תוך הצלחות משמעותיות, שהאחרונה שבהן היא השינוי המבני המוסכם במשק המים.
לדעתי, ההצלחה החשובה ביותר של המהלך הממשלתי מצוי דווקא במהפכה החברתית האמיתית, סוף סוף אזרחים מתחילים לתפוס שהקופה הציבורית שייכת לאזרחים ומי שלוקח ממנה לעצמו איננו לוקח מן הממשלה, אלא מאזרחים אחרים.
סוף סוף אנשים עמלים אינם צריכים להרגיש פרייארים כשהם רואים בעיניים כלות כיצד אנשים אחרים מרוויחם הרבה יותר מהם באמצעות קיצבאות,
וכך עוד.
נחזור לכותרת, קחו לדוגמא את חברת חשמל, ממחקר שנערך בשנת 1999 (על-ידי יוסי בורוכוב עבור המכון ללימודים אסטרטגיים ופוליטיים מתקדמים) עולה, כי מתוך 10,000 עובדים בחברת חשמל 3,000 עובדים הם עובדים מיותרים, לפי דוח של פרופ' צימנסקי עלות ההפסד למשק הישראלי עומדת על כ-524 מיליון דולר!!!
אם-כן, הציבור הישראלי (כל אחד ואחת מאיתנו) מממן אלפי מישרות מיותרות רק בחברת חשמל.
עכשיו, כדי לחסוך מאיתנו את הכסף הזה ולהשיבו לתקציב המדינה יש לבצע התייעלות בחברת חשמל, משמעות ההתייעלות היא פיטוריהם של 3000 'מובטלים בשכר' גבוה.
נוסיף לכאן את כלל המנגנון הממשלתי ונקבל מספרים מבהילים של 'מובטלים בשכר'.
אותם מיליארדים שנעלמים מן הקופה הציבורית גורמים נזק מרובע:
1) מגדילים את המיסוי הדרוש למימון הוצאות אלו.
2)מגדילים את הגירעון הממשלתי.
3) מונעים השקעת המיליארדים במשק ובכך מונעים מהמשק התפתחות.
4) עשרות אלפי עובדים מוכשרים מתבזבזים וגורמים למשק הפסד עצום של הון אנושי.
שלב א' של תוכנית צמיחה מחייב פיטורים וזאת בשל הצורך להקטין את ההוצאה הממשלתית, להפחית מיסים וליצור תנאים ממריצי צמיחה.
שלב ב' הוא תהליך איטי של צמיחה, הרבה יותר מהיר לפטר עובדים מאשר לבנות מפעל.
פער הזמנים בין שלב א' לשלב ב' גורם לתופעה ידועה בכל משק שעבר תהליך הבראה דומה והיא: עלייה באבטלה בשלבים הראשונים של הצמיחה.
הנתונים מראים כי תהליך הצמיחה מתבטא בירידה באבטלה רק לאחר שנתיים והלאה.
לסיכום: עד כה התוכנית הכלכלית של הממשלה מצטיירת כהצלחה חסרת תקדים [ברבע האחרון של שנת 2003, למשל, עלתה הצריכה הפרטית במעל ל-7% כלומר, האזרחים קונים הרבה יותר] אבל התקשורת הישראלית מתעקשת לצייר שחורות והסיבה ידועה, גם על נתוני האבטלה העולה קפצה התקשורת כמוצאת שלל רב, אלא שמעיון פשוט של אדם חסר השכלה כלכלית ניתן לגלות את הסיבה שתיארתי לפניכם כעניין ידוע ושכיח, אולי כדאי להחזיר את כתבי הכלכלה לקורסים של שנה א' או שמא להסיר מעל עיניהם את המחסומים הפוליטיים.
