ביום שני (1.3.04) השבוע, הכריז ולדימיר פוטין נשיא רוסיה על המינוי הבא שלו לתפקיד ראש ממשלת רוסיה - מיכאיל פראדקוב, שליחה המיוחד של רוסיה לאיחוד האירופי בבריסל.
רבים הגיבו בתדהמה למינויה של דמות, שלחלוטין לא ניתן להגדירה כפוליטיקאי מן השורה הראשונה ברוסיה לתפקיד השני בחשיבותו במדינה, במקומו של מיכאיל קסיאנוב הדומיננטי. ההפתעה נעוצה לא רק בכך שפראדקוב איננו מן הפוליטיקאים הבכירים והמוכרים ברוסיה, אלא בכך שפוטין לא בחר באחד מאנשי המעגל הפנימי שלו, אחד מנאמניו המובהקים, כפי שניתן היה אולי לצפות, אלא בדמות מעט מורכבת יותר, שתומכת בו אך לא מזוהה עמו לחלוטין. דמות המתאימה, כך עושה הרושם, הרבה יותר מאחרים לצרכיו ארוכי הטווח של פוטין.
כבר בראשית 2002 עלה שמו של פראדקוב כמועמד אפשרי להחלפת ראש הממשלה קסיאנוב. את הרעיון העלה אז, לא אחר מאשר סרגיי איבנוב שר ההגנה הרוסי, ואחד האנשים המקורבים והנאמנים ביותר לפוטין מזה שנים.
פראדקוב ואיבנוב מכירים זה את זה היטב מהתקופה בה שניהם כיהנו בתפקידים בכירים במועצה לביטחון לאומי של רוסיה. איבנוב ניצל את ההזדמנות כדי ללחוש על אוזנו של פוטין ולהמליץ על חברו פראדקוב, אולם באותו זמן טרם בשלו הנסיבות להחלפתם של קסיאנוב וממשלתו ולמעשה ההסכם בין הנשיא הקודם בוריס ילצין לוולדימיר פוטין עוד עמד בתקפו. על-פי ההסכם פוטין התחייב שלא לגעת בקסיאנוב עד לבחירות לנשיאות בשנת 2003, וכך אכן עשה, באדיקות קתולית מפתיעה.
לימים עזב פראדקוב לכיוון בריסל, שם שימש כשליחה המיוחד של רוסיה לאיחוד האירופי. אולם כפי שמסתבר כיום מועמדותו של פראדקוב לתפקיד הרם של ראש ממשלת רוסיה לא הוסרה מסדר היום, וכפי שמעידות הנסיבות, שמו נשאר רלבאנטי יותר מתמיד והוא נשלף ברגע האמת לכהונה הרמה.
כדי להבין לעומק את מידת ההברקה של פוטין במינויו של פראדקוב לתפקיד ראש הממשלה יש צורך לפרט במעט על הרקע של האיש. פראדקוב הוא איש הממסד הרוסי, ובוגר הממסד הסובייטי של ברית המועצות. באישיותו ובמגוון התפקידים שביצע עד כה משלב פראדקוב את כל מה שפוטין יכול היה לקוות באדם שיתפקד כראש ממשלה מטעמו.
מחד גיסא פראדקוב שירת בתפקידים בטחוניים או אולטרא ממסדיים כגון סגן יו"ר המועצה לביטחון לאומי, ואחד בכירים ביותר ברשויות המס ברוסיה, ומצד שני שימש הוא בעת האחרונה כפרצופה של רוסיה במערב, סמלה של רוסיה החדשה והמתחדשת, שליחה המיוחד לאיחוד האירופי, בן בית בכל טרקלין מזדמן ברחבי אירופה הליברלית והנאורה. יתרה מכך, פראדקוב שימש גם בעבר כשר כלכלי בממשלת רוסיה הממונה על סחר החוץ. במסגרת תפקידו זה מטבע הדברים, פיתח קשרים מצויינים עם גורמי חוץ, בעיקר גורמים כלכליים.
הנה כי כן באדם אחד, אנונימי לרובנו, חברו כל התכונות האופטימליות שיכל פוטין לייחל להן אצל מועמד מטעמו. עוד ייאמר כי בניגוד לקסיאנוב שהיה פוליטיקאי רם דרג, מוערך מאוד ואהוד מאוד, מתמודד פוטנציאלי עתידי לנשיאות רוסיה, אם תרצו, הרי שפראדקוב איננו אדם כזה, ואיננו נהנה מגיבוי פוליטי חזק ומוחשי כמו זה שנהנה ממנו קודמו הכריזמטי.
ודוק, הדומיננטיות של קסיאנוב באה לידי ביטוי בעיקר באספקט הכלכלי. קסיאנוב ניווט ביד רמה את המדיניות הכלכלית של רוסיה וקשריו הטובים עם אילי ההון הרוסים שהלכו והתרבו בעשור האחרון כפטריות אחרי הגשם, סייעו לו רבות בהנהגת המדיניות הכלכלית הרצויה לו ולאנשיו.
אחרי הכל אותם אילי הון, הם אלה שהחזיקו את המפתח לפיתוחה ושגשוגה של הכלכלה הרוסית. מושג קטן לגבי עוצמת האישים האלה ניתן לקבל, מרשימת המיליארדרים שפורסמה בירחון "פורבס" אך לפני מספר ימים ובה בולטת נציגותם חסרת התקדים של אילי הון רוסים, אשר כל אחד מהם הינו בעלים של הון דמיוני, במיוחד בהתחשב בעובדה שההון רובו ככולו נעשה במספר שנים בודדות בלבד. קסיאנוב אם כן, דאג לשמור ולפתח קשרים עם האוליגרכים החדשים, בעלי המאה של רוסיה, תרתי משמע.
אולם, קשריו אלה עם האוליגרכים היוו גם מכשול עבורו, מכשול שייתכן שהוא זה שבסופו של יום הכריע את הכף בכך שקסיאנוב איננו עוד ראש ממשלתה של רוסיה. וכל כך למה? משום שאותם אוליגרכים החלו בשלב מסויים, לשאוף בכל מאודם להחליף את האיש היושב בקרמלין. הם ראו בקסיאנוב כמועמד פוטנציאלי בעל סיכויים של ממש, אחד משלהם, וניסו, עתים בלי שהוא עצמו רצה בכך, לדחוף אותו לקראת הצגת מועמדות אלטרנטיבית ראויה לפוטין.
פראדקוב, הוא ההיפך המוחלט מקסיאנוב במובן זה, פראדקוב איננו פוליטיקאי בעל פרופיל ציבורי גבוה, המוכר ואהוד בכל בית ברוסיה, בוודאי שאין בו את הכריזמה של קסיאנוב. לפיכך, לא יוכל הוא בשום צורה ואופן להוות יריב פוליטי לפוטין. ספק אם פראדקוב אסיר התודה, יוכל או ירצה מלכתחילה לצאת נגד האיש שהפך אותו "למלך" רוסיה (או לפחות לסגן המלך) בן לילה בסוגייה מהותית כלשהי, ובמיוחד בסוגיית המאבק הבלתי מתפשר באילי ההון, והניסיון לדללם מהונם על ידי פגיעה בחברותיהם, שצבר תאוצה ביתר שאת בחודשים האחרונים.
פראדקוב איננו בעל קשרים כלשהם עם האוליגרכים הרוסיים והם לפיכך לא יוכלו להשתמש בו כקרדום לחפור בו מול פוטין כשם שהשתמשו במובן מסוים בקסיאנוב, ההיפך המוחלט.
כדי להבין את מעמדו החזק של קסיאנוב, די אם ניזכר כי לאחר מעצרו המתוקשר של האיש העשיר ברוסיה, מיכאיל חודרקובסקי, בסוף חודש אוקטובר 2003 ופתיחת ההליכים הפליליים נגדו ונגד חברת הנפט, "יוקוס", לא היסס קסיאנוב לצאת נגד המהלכים ולתקוף במישרין את רשויות התביעה ברוסיה, ובעקיפין את מי שניווט אותן למהלך הדראסטי. פראדקוב כך ניתן להניח ברמה גבוהה של הסתברות, לא יעשה דברים שכאלה, רחוק מכך.
אולם ההברקה שבמהלך המינוי של פראדקוב מתבטאת בכך, שלמרות אפרוריותו ולמרות היותו יציר הממסד הסובייטי, פראדקוב הצליח ליצור לעצמו שם במערב של אדם בעל השקפות ליברליות של ממש, הדוגל בעקרונות של שוק חופשי. שמו הולך לפניו בהקשר הזה שנים רבות, ומאז שהוא משרת כשליחה המיוחד של רוסיה לאיחוד האירופי ביתר שאת.
במובן הזה, נראה כי "האס" של פוטין יפגע ללבו של המערב, יכשיר את המינוי בקרב דעת הקהל שם, ויאשרר את ההנחה במערב שכלפי חוץ פניו של פוטין להמשך ליברליזציה של כלכלת רוסיה, והמשך הידוק היחסים עם המערב.
מהלך גאוני מדוע?
מפני שעבור האזרח הממוצע ברוסיה, הסובל מעוני ומדוחק, הדברים האלה לחלוטין לא מהווים אינדיקטור. לא ולא. האזרח הפשוט מתרשם מעברו של פראדקוב בממסד הסובייטי והרוסי. מהיותו אדם לאומי, איש תקיף הבקיא בענייני ביטחון (כמו פוטין עצמו), ואיש רשויות המס לשעבר, אדם שיעזור להחזיר חלק מן הקופה הציבורית "שנשדדה" בשנות ה-90 העליזות על ידי קומץ אנשים.
בהקשר זה נראה כי לעברו ברשויות המס יש חשיבות גדולה מהצפוי. די אם נזכיר כי עיקר נסיונן של רשויות התביעה ברוסיה להילחם באילי ההון, הוא בהגשת תביעות משפטיות הקשורות למיסים, ובעיקר להעלמתם השיטתית במשך שנות ה-90. שם, במיסים אלה, טמון הכסף הגדול שיכול לתת דחיפה רצינית לכלכלה הרוסית, והאזרח הרוסי הממוצע הרי מעוניין בסופו של יום, שכמה שיותר כסף "יחזור" אליו ולקופה המדולדלת משהו של רוסיה. בוגר רשויות המס מבחינה זאת הוא בדיוק האדם הנכון במקום הנכון, וככל שיהיה תקיף יותר כך ייטב.
כעת נותרו עוד שני יתרונות שבהם ניחן פראדקוב, יתרונות שהם בעיקר פסיכולוגיים אך בהחלט תהיה זו טעות לזלזל בחשיבותם.
פוטין הנמצא תחת לחץ מסוים מצד המערב העוקב בדאגת מה אחר השתלטותם של קציני הביטחון, חבריו הטובים של פוטין מימים ימימה, על משרות המפתח ברוסיה, ידע כי מינוי של אדם המקורב לו לגמרי, איש המעגל הפנימי שלו, ימשוך אש עזה לכיוונו, במיוחד לאור הכוונות להמשיך וללחוץ על אילי ההון. פוטין בחושיו המחודדים, הבין כי ייטיב אם יימנע מהמינוי המתבקש לכאורה של אחד מנאמניו המובהקים אדם כמו שר ההגנה איבנוב למשל. הרי לכך בדיוק חיכו ומחכים אוייביו המושבעים ברוסיה ובמערב.
פוטין השכיל שלא להעניק להם את המתנה הזו. יש לזכור כי פוטין מתכנן מהלכים פוליטיים וכלכליים כבדי משקל ודראסטיים מייד לאחר היבחרו ולפיכך יש חשיבות קריטית לגבי זהותם של מקבלי ההחלטות בממשלה. אם זה יהיה מישהו כמו פראדקוב שיתרונותיו הוזכרו לעיל, ההחלטה תעבור בצורה פשוטה בהרבה, אם היו אלה אחרים ספק רב אם כך היה הדבר, אם כי ברוסיה של היום, הכל אפשרי.
לא זו אף זו, הדובדבן שבקצפת במינויו של פראדקוב נעוץ במוצאו. פראדקוב כך מסתבר שייך לבני דת משה וישראל, לפחות בחציו (וברוסיה זה די והותר). יש לזכור כי פוטין ומשטרו היו נתונים תחת התקפה מתמשכת שרמזה כי המניעים מאחורי רדיפת אילי ההון (שרובם המכריע יהודים) הם בעלי גוון אנטישמי מסורתי שעובדתית הממסד הרוסי לוקה בו מאז ומתמיד. עבור פוטין אם כן, יהדותו של פראדקוב היא הבונוס הגדול והמוחלט.
מחד גיסא כלפי חוץ תאיין יהדותו של פראדקוב את כל טענות האנטישמיות למיניהן ותהפכן לבלתי רלבאנטיות בעליל, ומאידך גיסא, פראדקוב היהודי עשוי לשמש (כמיטב המסורת) שעיר לעזאזל אולטימטיבי מבחינת האזרח הרוסי הקטן, למקרה שדברים ישתבשו בהמשך הדרך, ופוטין כאמור, כך לפחות על פי כל הסימנים, מתכנן ללכת עד הסוף בקדנציה הבאה. מה רע אם כך שבין אותם אלו שיספגו את האש, ותהיה אש, יהיה גם יהודי אחד. אחרי ככלות הכל, היהודים תמיד אשמים - לא?.
אלה אם כן המניעים לבחירתו של מיכאיל פראדקוב לתפקיד הרם - בחירה גאונית מבחינת פוטין, שרק הזמן יוכיח עד כמה. מה יהיה גורלה של הדמוקרטיה הרוסית הצעירה בעתיד הקרוב? זה כבר סיפור אחר לחלוטין.
