כאשר אני רואה את בכירי הפרשנים מסבירים בידענות כיצד כל המחאה הבין לאומית התרגשה עלינו בגלל בניית הגדר בתוואי הנוכחי ולא על גבולות 67', קשה לי שלא לחוש כלפיהם תערובת של בוז וחמלה.
הבוז אותו אני חש, הוא על ההסתרה המכוונת של העובדות מהציבור, על מיצג ההטעיה הגס אותו הם עורכים, ועל התכחשותם שלהם לטענות אותם לא זה מכבר השמיעו.
החמלה היא על כי הם חזרו, כולם, לתסמונת הריקודים בפני הפריץ, לתחושה שמא אם רק נעשה עוד ויתור, נשפיל עצמנו רק עוד קצת, אזי יוסר מעלינו רוע הגזירה הממשמשת ובאה.
מי שחושב לרגע כי הפלשתינים עוררו את כל מהומת האלוהים, תפורה בשקרים בוטים ועטופה בטיעוני שווא, רק בגלל הקשיים שנגרמים למספר ילדים להגיע לבית ספרם, לא יודע כלל עם מי יש לנו עסק.
כל גדר, גם כזו שהייתה נצמדת לקו הירוק לכל אורכה, עדיין הייתה מהווה עבורם סיבה להפעלת הסחטנות הבין לאומית כנגד ישראל. הסיבה היא פשוטה: הגדר מפריעה להם ביישום אמצעי הטרור אותם הם מפעילים, בצמוד ללחץ המדיני. כפי שהציג חבר הוועדה המרכזית של פת"ח, האני אל-חסן, את התפיסה האסטרטגית של הפת"ח באופן בו הוא מציג אותה במשך שנים: "המאבק המזוין זורע והמאבק המדיני קוצר" (מקור: אל-קודס 2.1.2004, באדיבות מכון ממר"י).
ופה אני מגיע לשותפיהם מהצד שלנו, אלו המתפתים להאמין שתוואי הגדר הוא הבעיה. איך ברצונם של אלו להעביר את הגדר באזור ירושלים? האם הכותל המערבי, שכונות גילה ופסגת זאב, בית הקברות בהר הזיתים והמטה הארצי של המשטרה, אמורים להיות כולם מחוץ לגדר? האם יש להרוס את פרוייקט ממילא למרגלות שער יפו ולהעביר משם את הגדר, לאורך גיא בן הינום?
אם התשובה היא חיובית, כפי שבוודאי יענה מיעוט מן השמאל הסהרורי אשר יסכים גם לתועבה זו, הרי עם אנשים אלו אין לי כלל שיג ושיח. רוב הפרשנים, ברוב תמימותם, יענו בשלילה נחרצת אך יוסיפו ש"פה העולם היה בודאי מוותר לנו". ובכן, יש לי הפתעה עבורם: אם בירושלים היינו מותחים גדר מטר אחד מזרחה מקו 67', היו הפלשתינים זועקים חמס באותה מידה ומגייסים את הרוב האוטומטי שלהם באותו אופן. את סיפורי ה"זוועה" של נזלת-עיסא ובודרוס היו מחליפים סיפורי אימה משועפאת וסילוואן. הכל למען המטרה המקודשת: ערעור ישראל, החלשתה ומחיקתה מהמפה. ואין לי כלל אשליות: העולם ה"נאור" היה גם משתף עימם פעולה.
את התקשורת שלנו עובדה פשוטה וברורה זו כלל לא מעניינת. היא מנצלת כל הזדמנות להציג באמפטיה את התעמולה הפלשתינית, וללא כל חוש ביקורת היא מייחצנת את שקריהם. לא מצאתי ולו אחד (!) אשר יציג את הדילמה בירושלים ויאמר ששם כל גדר הגיונית הייתה ממילא חורגת מגבולות הקו הירוק, ובכך הייתה נותנת עילה לפלשתינים להיאבק בנו. מכיוון שאיני מטיל ספק בחכמתם של פרשנינו כי רבה, לא נותר לי אלא להסיק את המסקנה המצערת, כי ההעלמה המכוונת מטרתה לדחוק בציבור הישראלי לוותר שוב ושוב, תוך יישום חדש ומתוחכם של תורת השלבים, הפעם, להוותנו, מתוך הבית פנימה.
הגדר חייבת להיות מכשול ביטחוני, וכזה בלבד, המשולב עם צעדים התקפיים שיחשפו ויפילו את רשות הרשע הפלשתינית. הצמדתה של הגדר לקווי 67' תהייה פרס נוסף לטרור הפלשתיני, הפעם המדיני. מה חבל שבינינו יש רבים אשר עייפות החומר או התרופפות הנפש מביאה אותם לעצימת עיניים מול עובדות פשוטות וברורות המונחות לפניהם. כוחה של הנהגה הוא באמירת האמת והחזקת המצפן מול כל רוח נכאים הנושבת בעם. האם להנהגה הנוכחית יש את הכוח הזה?
____________________
הכותב הנו חבר הנהלת "האגודה לזכות הציבור לדעת"
