סרטו החדש של 'מל גבסון' - "תשוקת ישו" היה להצלחה קופתית אדירה כבר בשבוע הראשון להקרנתו. מיליוני אמריקנים ואירופאים - או שמה נקרא לילד בשמו 'נוצרים' - צובאים על קופות בתי הקולנוע בכדי לצפות במשך שעתיים במחזה משמים דובר ארמית, שכל כולו נעיצת מסמרים בגופו של אותו האיש.
לשבחו של גיבסון יאמר שהאיש "לא עשה חשבון לאף אחד", להמר על סרט שבו יאלצו האמריקנים לשבת ולקרוא תרגום מארמית במשך שעתיים, סרט תיעודי של בית מטבחיים (פחות או יותר) - איש לא נתן לזה סיכוי. אבל גיבסון הבין משהו שרובנו רוצים להדחיק. העולם הופך פחות ופחות יציב, ותושביו מחפשים יותר ויותר נקודות אחיזה במה שמעבר לו - כלומר בדת.
שתי הדתות הגדולות, אלו המקיפות את רוב האנושות מושתתות על היהדות ולכן גם שונאות אותה. שתיהן נמצאות במאבק מתמיד על ההגמוניה העולמית. הנצרות משתלטת בחיבוק - האיסלם בנעיצת סכין. סוכן הבורסה במגדלי התאומים לא הבין מה רוצה ממנו הטייס המתאבד - אולם אחרי ככלות הכל - כיבוש כלכלי ותרבותי, (מקדונלד'ס, קוקה-קולה, מוסיקת רוק) אינם פחות יעילים ממחבל מתאבד. ה'ברוקר' המסכן שהפך בן רגע לענן אבק, לא הבין מעולם על איזה מגרש גלובלי הוא משחק.
כשהתרסקו מגדלי התאומים, טעו היהודים לחשוב שמעתה יתייחס אליהם העולם המערבי הנוצרי ביתר הבנה. "עכשיו הם מבינים על מה ישראל נלחמת" אמרו לי חברים תוך צפייה מהופנטת בתאומים הבוערים. ה"הם" הזה כיוון כמובן לעולם המערבי הנוצרי שמצא עצמו מותקף בצורה אכזרית כל כך - על-ידי האיסלם הערבי. היה בכך הגיון רב, "האויב של אויבי הוא ידידי" - לא?
אולם בפועל התרחשה תופעה הפוכה לגמרי. גלי אנטישמיות ושנאה עזה לישראל צפו ועלו באוניברסיטאות ארה"ב. הגלים הללו אינם נעצרים בשערי האוניברסיטה. על גלי האנטישמיות המזעזעים באירופה אין צורך להרחיב את הדיבור. במקום למצוא עצמה מול בעלי ברית חדשים בעולם הנוצרי - מוצאת עצמה ישראל על ספסל הנאשמים בבית הדין הבין לאומי בהאג.
בפני העולם הנוצרי עומדות שתי אפשרויות - האחת להילחם בטרור ולמעשה באיסלאם ממנו הוא יונק. האפשרות השניה היא להיכנע ולהיכבש אט אט תחת גלי הג'יהאד המוסלמי המודרני. נשות לונדון אינן מעונינות לעטות רעלה. ניו-יורק אינה מעונינת להפוך לקהיר, וברור כי זו משמעותו הסופית של הכיבוש המוסלמי. הערבי אינו בן המדבר אלא אביו מולידו. בכל מקום אליו יגיע - תיעצר הצמיחה ורוח קדים תגרוף את הכל.
אז כניעה לאיסלם אינה עומדת כלל על הפרק, אבל גם מלחמה אינה ממש בגדר האפשר - ראו מה קרה לאמריקנים המסכנים. הם ציירו לעצמם אויב בדמות מדינה או ארגון טרוריסטי. הם מאוד לא רצו להבין שהם במערכה דתית מול האיסלם. הם ניצחו את עירק אך מול האיסלם הם מפסידים בגדול. הפולטיקאים במערב מסרבים להודות, אך מיליוני הצופים הממתינים בסבלנות לרכישת כרטיס לסרטו של גיבסון משוועים לתשובה במימד בו הם מותקפים.
והנה מתוך נקודת ה'אין מוצא' הזו, צפה ועולה אפשרות שלישית - היהודים.
כזכור, יש להן לנצרות ולאיסלם מכנה משותף אחד - שנאת ישראל. היהדות - אימן הורתן של הדתות הגדולות, זו מסרבת להיעלם ומצביעה כל העת בעצם קיומה על השקר הגדול העומד בבסיסן.
"אם אינך יכול לגבור עליו - הצטרף אליו" אומר הפתגם - בסדר אומר לעצמו הנוצרי אצטרף אליו - אבל כנגד מי?
התשובה ברורה - האנטישמיות תמיד הייתה שם - במערב - גם כשזכרונות אשוויץ נטלו מעוקצה.
אצל האמריקנים התהליך איטי. הנצרות שם אינה חולנית כ"כ כמו הקתוליות האירופאית. אולם ככול שמתבררת התבוסה מול האיסלם כך גוברת השנאה ליהודים ולישראל נציגתם. אצל האירופאים התהליך מהיר הרבה יותר. בן ליל הזדרזו הספרדים להחליף את הנהגתם ולגמול לרוצחי 200 נוסעי הרכבת בנסיגה מהירה של כוחותיהם מעיראק. לאן יופנו עכשיו אנרגיות הנקמה - כמובן אל האויב המשותף.
היכן ישראל בתוך כל זה.
הניצחון הישראלי ב-67 הוביל לתופעה מעניינת ברחבי תבל. דווקא כיבוש "השטחים" וה"טבח" בצבא המצרי הורידו את להבות האנטישמיות העולמית. יהודים במערב שהסתירו את יהדותם גילו אותה לפתע והתגאו בה לעיני כל. מסתבר שהאנטישמיות עומדת ביחס הפוך לניצחון ישראל על אויביה. כשישראל מכה בעולם הערבי המוסלמי, העולם הנוצרי כובש את האנטישמיות המובנית שבו ונותן לישראלים לעשות את העבודה. ישראל חזקה אינה שק החבטות האלטרנטיבי במאבק נגד האיסלם, אלא המשענת במאבק נגדו.
כמובן שמס שפתיים תמיד משולם - אבל בסופו של דבר ישראל תמיד זכתה ליתר תמיכה כשהכתה בערבים שוק על ירך. אולם ישראל המובילה כיום את התבוסה העולמית מול האופנסיווה האיסלמית. ישראל של פיגועים, ישראל שדם בניה הפך בה זול מתמיד - ישראל שכזו מעוררת את האנטישמיות העולמית - ובצדק! האם מישהו הכיר את תופעת המחבל המוסלמי המתאבד קודם שויתרו היהודים בהסכמי אוסלו על צדקת דרכם? אין ואקום בחלל המוסרי. אנו הישראלים כשוויתרנו על צדקת דרכנו כשהודינו שארץ הקודש - מוסלמית היא,עוררנו את השד הזה. אלמלא תהליך אוסלו - היו התאומים עומדים כיום על תילם.
זיהוי התהליך הזה מוביל למסקנה קשה. התבוסתנות הישראלית תלך ותעצים את שנאת ישראל בעולם הנוצרי והמוסלמי כאחד. ככול שתיסוג ישראל, יוותר המערב לאיסלם ויתקוף במקום זאת את ישראל. האיסלם - מעודד מהצלחותיו יוסיף ויתקוף את המערב ואת ישראל כאחד. כיצד בדיוק ייעצר הטירוף הזה - קשה לשער - אולם דבר אחד ברור. לא רק ההיסטוריה היהודית נכתבת כיום - לטוב ולרע - בישראל. גם ההיסטוריה העולמית נכתבת היום - בארץ הקודש.
