תודה על הברכות, לאחי הנשיא ברק, ליועץ המשפטי לממשלה, לראש לשכת עורכי הדין, עורך דין שלמה כהן.
אני פורש מן השיפוט, לאחר שלמעלה ממחצית שנותי כהנתי כשופט. במבט לאחור על מערכת השיפוט כולה, דומה שיש לנו בְּמָה להתגאות. אני נזכר בימים הראשונים שלי כשופט בעפולה ובבית שאן. היה עלי לנהל דיונים במבנה העשוי אבני בזלת אשר להט בחום הקיץ של בית שאן, כשמיזוג אויר כמובן לא היה. קשה להאמין שפעם עבדנו בתנאים כאלה. בתי המשפט נראים היום אחרת: נבנו היכלי משפט חדשים המכבדים את המכהנים בהם ואת המשפט אשר נעשה בהם.
יעילות העבודה בבתי המשפט גברה גם היא. קלדנות של הדיונים ולא עוד צורך בכתיבת פרוטוקול, מחשבים ועזרים שונים אחרים לשופטים, עזרה בכוח אדם של עוזרים משפטיים ומתמחים. מהפכה של ממש בהתייעלות, והיא עדיין בעיצומה. לא ירחק היום ויונהג התיק האלקטרוני. מי חשב אז על כל אלה. לא רק ההתייעלות גברה, גם רמת השיפוט השתפרה רבות. אני מכיר את מרבית השופטים העושים במלאכת השיפוט, ואין לי כל ספק, כי, ככלל, רמת השיפוט של המערכת כולה עלתה בצורה משמעותית. כמובן, תמיד ניתן וראוי לשפר.
על-אף שלכאורה יש מקום לשביעות רצון, וככלל זוכה מערכת המשפט להערכת הציבור, לא זו התמונה כולה. כוונתי להתקפות על מערכת בתי המשפט ועל בית המשפט העליון בפרט. על נושא זה ברצוני לומר דברים אחדים.
חובתו של כל שופט היא לשלטון החוק, "לשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים". בענייני שפיטה אין על שופט כל מרות זולת מרותו של הדין. משמעותה של החובה, אותה מצהיר כל שופט לקיים, היא להיות בלתי תלוי ועצמאי בעת שבתו לדִין, לשפוט באופן אובייקטיבי ונייטרלי בכל סכסוך המובא בפניו. שופטים אינם מייצגים מגזרים בציבור, ואין הם נבחרים על יסוד מצע של גוף כלשהו. הם נבחרים אישית ואינם תלויים ברצונם או בהדרכתם של אחרים. אין הם חייבים לאיש דבר, מעבר לחובתם לפעול כחוק.
כדי להבטיח את עצמאות השופטים במילוי תפקידם, דרוש שהרשות השופטת, כגוף, תהיה עצמאית, ולא כפופה בעניינים רבים (כיום - רבים מידי), לרשות המבצעת. אך נושא הרשות השיפוטית כמוסד, דורש התייחסות נפרדת ואין בכוונתי לדון בו כאן. כדי להבטיח את עצמאות השופטים כיחידים, נדרשים תנאים מספר הקשורים בדרך מינויים, תנאי עבודתם, דרך ומועד סיום כהונתם ועוד. גם בכל אלה לא אדון. בכוונתי להתייחס רק לאספקט אחד של עצמאות זו, והוא אי התלות ועצמאותו של כל שופט במהלך עבודת השיפוט עצמה, כאשר רק מורא החוק עליו.
תנאי ראשון לעצמאות זו, הוא היעדר השפעות ולחץ חיצוניים עליו במהלך השיפוט. להבטחת עצמאות כזו שתי פנים. ראשית, השופט עצמו חייב להיות ער ודרוך כל העת שלא להיות נתון להשפעות חיצוניות. עליו לדון על-פי תמונת העובדות המצטיירת מחומר הראיות שבפניו, ולהתנתק מהשפעות חיצוניות. שנית, על הציבור להימנע מניסיון כלשהו להשפיע או להטות את הדין בעניינים התלויים ועומדים בפני בית המשפט. החובה להימנע מכך חלה גם על גופים פוליטיים ואחרים, וכן על זרועות השלטון. בעניין זה כבר נאמר, כי "כל ניסיון, מכוון או בתום לב, ישיר או עקיף, של גופים פוליטים להשפיע על ההכרעה השיפוטית, פוגע בעקרונות יסוד של המשטר החוקתי שלנו" (דברי השופט ברק בפסק דין וולנר). וכפי שכותב פרופ' אקצין בספרו תורת המשטרים, כמצוטט באותו פסק דין, "אכן אי התלות העניינית של השפיטה משמעותה, בין השאר, כי אסור לגורם ציבורי כלשהו לנסות ולהדריך את הערכאה השיפוטית".
הכל מכירים בחובה של השופט לפסוק ללא השפעות אסורות. אך, למרבה הצער, שוב ושוב נאמרים דברים ונעשים מעשים אשר יש בהם פגיעה קשה בעיקרון זה. נושא ההתערבות בהליכים משפטיים והניסיון להשפיע על תוצאותיהם באמצעות כלי התקשורת הפך, לדאבון הלב, תופעה יומיומית והגל הולך וגואה. אך מה שרציתי להדגיש היום הוא, כי התערבות כזאת נשמעת גם מכיוונם של רשויות השלטון או נושאי תפקיד בהן.
כך, יכול שר בכיר להצהיר ולהציע בפומבי שעל בית המשפט העליון למשוך ידו מלדון בעניין פלוני אשר מובא בפניו, כי "זה לא עניין לבג"צ". הוא מציע זאת, וחוזר ומציע וכל העם שומע, כשברור הדבר, וזו כמובן גם עמדת פרקליטות המדינה המייצגת את הממשלה בה יושב אותו שר, שלבית המשפט לא רק סמכות לדון במחלוקת, אלא שהנושא הוא גם מהנושאים שבג"צ דן בהם מימים ימימה. הנזק המצטבר של אמירות כאלה, החוזרות ונשנות, מתבטא לא רק בנסיונות להשפיע על דרך הפעלת שיקול הדעת על ידי בית המשפט. הוא מתבטא גם בהצגה לא מוצדקת של בית המשפט כדן בעניינים לא לו, ויש בה עידוד לְדֶלֶגִיטִימָצְיָה של בית המשפט העליון.
גם מכיוון הכנסת נושבות רוחות הבאות להשפיע על החלטות המתקבלות בבית המשפט העליון. רוחות אלה לבשו לאחרונה לבוש של החלטת רוב בכנסת, העוסקת בהליך תלוי ועומד בבית המשפט. נושא זה כבר הועלה על-ידי חברתי השופטת דורנר, עם פרישתה מן השיפוט. אך הוא נראה לי חמור וטומן בחובו סכנות, עד כי אתקשה שלא להתייחס אליו.
בנושא מסויים הוצא צו על-תנאי. העניין לא נידון ולא הוכרע לגופו על-ידי בית המשפט. אני כמובן לא אתייחס לתוכן הדברים ולתוצאה הראויה באותו הליך, כי הנושא תלוי ועומד בבית המשפט. אך עובדה היא, שהכנסת ראתה להתייחס להחלטה בדבר עצם הוצאת הצו על-תנאי, ולהמשך הדיון באותה עתירה, בטרם הוגש כתב תשובה מטעם המדינה, ובטרם ניתן פסק דין באותו עניין. באותה החלטה מוזהר בית המשפט העליון, בין היתר, מפני "המשך מגמה זו". הכנסת, כאמור בהחלטה, רואה בהחלטתה "ביקורת לגיטימית המהווה חלק מהשיח הציבורי בחברה דמוקרטית".
החלטה זו הינה יחידה ומיוחדת במינה. לא היה עוד כדבר הזה. במהלך דיון בבית המשפט העליון, בטרם אמר בית המשפט את דברו בפסק דין סופי באותו עניין, הכנסת מתערבת ומקבלת החלטה בה היא מזהירה את בית המשפט העליון, ולמעשה מבהירה לו, מהו פסק הדין היחיד האפשרי, שאם לא יינתן - ייגרם משבר חוקתי. זהו בבירור ניסיון של רוב בכנסת להכתיב את תוצאותיו של הליך משפטי תלוי ועומד. המשמעות החמורה של מהלך כזה היא, הכוונה ששיקולים של גורמים פוליטיים, אשר לעיתים משקפים רוב קוניקטורלי, ישחקו תפקיד בהחלטות שיפוטיות. זהו המסר המסוכן שבאותה החלטה; ואין כלום בכך שהדבר נעשה, לפי האמור בהחלטה, בשם חופש הביקורת או השיח הקיים במשטר דמוקרטי. שופטים אינם מקבלים החלטותיהם, ואסור שיקבלו, תוך שיח עם גורמים חיצוניים לתיק בו נדרשת הכרעתם.
שאלתי את עצמי, אם עדים אנו להחלטה הבאה לבשר על הבאות, דהיינו לתחילתו של תהליך ביקורת שוטפת של הכנסת בהחלטותיה על הליכי שיפוט אשר אינם נראים לה בתיקים תלויים ועומדים. ברור הדבר, שלכנסת סמכויות החקיקה, ובדו שיח המפורסם בין הכנסת כרשות מחוקקת לבין הרשות השופטת, זכות הבכורה היא לכנסת לשנות כל חוק ופרשנות שניתנה לו על-ידי בית המשפט, ובלבד שחקיקה זו תעמוד בדרישות חוקי היסוד. אך מכאן לא נובע שבמערכת של חלוקת הסמכויות בין זרועות השלטון עומדת לכנסת הזכות להתערב בהליך משפטי תלוי ועומד, ובוודאי לא להתריע ולהזהיר את בית המשפט כשהוא דן בהליך משפטי אשר במסגרת סמכותו. אשתמש בלשון החלטת הכנסת, ואומר כי יש להישמר מ"המשך מגמה זו".
ואוסיף במשפט אחד, שקיימות דוגמאות נוספות של ניסיונות ברורים לכרסום בעצמאות של המערכת השיפוטית, ניסיונות המלווים לא אחת בלשון בוטה, אותה לא ידענו בעבר.
שעת פרידה היא, וברשותכם אבקש לומר כמה דברים בנימה אישית. בדברי הברכה שהושמעו כאן היום הוזכרו עניינים אחדים בהם דנתי ופסקי דין אשר זכו להד. מספר לא מועט מפסקי הדין הניתנים בבית המשפט העליון, ניתנים בנושאים אשר הינם בעין הסערה, ומכאן גם בעין התקשורת והציבור בכללו. כמו חברי השופטים, גם אני נטלתי חלק במספר לא קטן של משפטים כאלה. היום, כשאני בא לסכם את תקופת עבודתי כשופט, זכורים לי, כמובן, תיקים אלה. הושקעו בהם עבודה ואנרגיה רבים. בחלקם ליוותה אותי, כבר בעת כתיבתם, הרגשה של יצירת משפט ממש. בעיקר, במספר תיקים אזרחיים, אשר לא אכנס לפרטיהם. הם זכורים לי אחד לאחד, על כל ההתלבטויות, השיקולים והתהיות, עד לנוסח הסופי של פסק הדין.
אך הזכרון החזק המלווה אותי יותר מכל מעבודתי השיפוטית, הוא זכרון של מחלוקות רבות, רבות מאוד, שמצאו את פתרונן בצנעה, הרחק מעין התקשורת. זו המסה של עבודתו של כל שופט, גם בבית המשפט העליון. חלק גדול מפסקי הדין בעניינים אלה, הינם גם בעלי משמעות וחשיבות משפטית רבה, אשר צדה, אולי, את עינם של משפטנים בלבד, אך לא את עין הציבור כולו. זהו לב ליבה של עבודת השופט: הכרעה בסכסוכים בין בעלי הדין לאחר שלצדדים ניתן יומם בבית המשפט, לימוד יסודי של החומר העובדתי ויישומו כהלכה וביעילות של הדין. באלה עסקתי מרבית עיתותי בשיפוט. בכך ראיתי, ללא כחל ושרק, את עיקר מילוי השליחות ודרך החיים בהן בחרתי כשופט.
במבט לאחור על שנותי כשופט, היה זה רומן ממבט ראשון. זו ההרגשה החזקה ביותר המלווה אותי עם פרישתי: אהבתי את עבודתי כשופט. את ניהול הדיון באולם; ניווט הצדדים להתמקדות בנושאים האמיתיים שבמחלוקת; את הקשר האנושי עם הצדדים ועם עורכי דינם. נהניתי מההזדמנויות להביא סכסוך קשה ומר לפתרון מוסכם ששני הצדדים היו מוכנים לחיות עמו. את ההתמודדות כשופט עם מחלוקות עובדתיות ומשפטיות קשות. לעיתים, התמודדות עם הררי עובדות ופרטים על-ידי ניפוי ומיון, עד שאתה מגיע לגרעין הקשה שעומד מאחורי הפרשה וברור לך מה התוצאה המתבקשת. אך בעיקר את החקירה והלימוד המתמיד בניסיון לפתור בעיות משפטיות.
אחד מיסודות הקסם במקצוע המשפט הוא שזה ים שאין לו סוף. גם אחרי יותר מחמישים שנים של עיסוק בתחום המשפט, גם לאחר שהפסיפס הגדול של משבצות המשפט כבר פחות או יותר פרוש לנגד עיניך, ואתה כבר יודע למצוא את המשבצת בה תִמָצֵא תשובה לבעיה בה תתקל; אתה כבר רואה את הקשר בין ענפי המשפט השונים, את ההזנה ההדדית בין תחומי משפט שונים, אתה רואה ויודע שהמשפט הוא אחד - גם אחרי כל אלה, עדיין כמעט ואין לך יום שבו אינך נתקל בבעיה משפטית שטרם עסקת בה, בעיה שהפתרון שלה אינו ברור מאליו.
מצאתי עניין רב גם באותם עניינים בהם מערכת נתונה של עובדות אינטרסים ושיקולים מונחת בפניך ועליך לשקול ולאזן ביניהם ולהפעיל שיקול דעת כדי להגיע לתוצאה הראויה. שָבוּ את לבי הגיוון הרב של המחלוקות בתחומים עובדתיים שונים ומשונים, המגיעות אל שולחנו של כל שופט. כשם שהנורמות המשפטיות מתפרשות על החיים כולם, כן גם הנושאים והמחלוקות המגיעים להכרעה שיפוטית. גם כתיבת פסקי הדין דיברה לליבי, ואיפשרה לי לתת ביטוי לדברים שנשאתי עמי. פסק הדין הוא כלי בו נותן השופט גם משלו. מטרתו של השופט בכל עניין המובא בפניו היא להגיע אל התוצאה הנראית לו נכונה וצודקת, אך בדרכו לכך מציג השופט את דרך המחשבה, את ההנמקה, את הדגשים ולעיתים אף חלק מגישתו בתחומים שונים, ואף חלק מעולמו הפנימי.
היתה לי הזכות לכהן בכל שלוש הערכאות של מערכת בתי המשפט. אהבתי את עבודתי כשופט של בית משפט שלום בעפולה ובבית שאן. בעבודה זו ניתנה לי הזדמנות לעסוק במיגוון גדול, חלקו בלתי מוכר, של עניינים. באותם ימים, שופט בעיר שדה דן בפועל בכל העניינים אשר בסמכות בית משפט השלום - פליליים ואזרחיים - ובהם משפטי תעבורה וענייני הוצאה לפועל. היתה זו תקופה של לימוד יום-יומי, שהיוותה תשתית להמשך עבודתי כשופט.
אהבתי מאוד את עבודתי כשופט בבית המשפט המחוזי בנצרת. בהיותו בית משפט מחוזי אשר מכהנים בו מספר קטן יחסית של שופטים, ניתנה לי הזדמנות לעסוק בכל התחומים בהם עוסק בית משפט מחוזי. היתה זו תקופה מלאת עניין בעבודתי המקצועית, כולל דיון במספר תיקים, שהחוויות שחוויתי במהלכם מלוות אותי מזה עשרות שנים. היתה זו גם עבודה נעימה מבחינת חַבֵרָי השופטים וקשרי החברות האמיצים שנקשרו באותה תקופה.
אהבתי מאוד מאוד את עבודתי בבית המשפט העליון. היו אלה שנים של עבודה אינטנסיבית, קשה ומחייבת, אך היו אלה שנים נהדרות. שנים בהן היתה לי אפשרות להתבטא, ואולי אף להטביע חותם, בנושאים רבים הקרובים לליבי. שנים של לימוד וכתיבה בתחומים רבים. שנים של חברות קרובה עם חברי לספסל השיפוט, ביניהם ענקי משפט. נעזרתי רבות בחברי ולמדתי מהם הרבה, ועל כך אני מודה להם. אנו, שופטי בית המשפט העליון, הננו משפחה אחת. אמנם, לכל אחד מאיתנו דעתו שלו. חולקים אנו לעיתים - אף לעיתים קרובות - זה על זה, וטוב שכך. רק כך, כשכל אחד מחליט על-פי מיטב הבנתו, מצפונו ושיפוטו, משרתים אנו את הציבור נאמנה. אך עושים אנו זאת מתוך ידידות. אחים ואחיות אנו זה לזה.
אני מסיים תקופה ארוכה כשופט. במבט לאחור, אני מתמלא הרגשת-סיפוק ושמחה על המסלול בו הלכתי. מבחינתי שלי, לא יכולתי לבחור טוב יותר.
ובאשר לעתיד - אני צופה לעברו בסקרנות, כמו לעבר כל התחלה חדשה.
