ישראל מתעוררת הבוקר לבוקר חדש. שונה לגמרי מיום האתמול. שום דבר שהיה עד היום כבר לא יהיה אותו דבר. אתם יודעים מדוע? כי אתמול התאריך היה כח' באדר התשס"ד והוא לא ישוב לעולם.
להוציא עניין זה, הכל אותו דבר: הימין מברך על החיסול, אבל... - השמאל תוקף את החיסול, אבל... - הפלשתינים מבטיחים נקמה וכוחות הבטחון נערכים לכוננות שיא.
נכון, בדיוק כמו אתמול וכמו שלשום. וגם אחמד הממוצע מתעורר כרגיל בבוקר וחושב לעצמו - היכן אבצע היום פיגוע וכמה יהודים אהרוג.
הוא לא זקוק לשום סיבה מיוחדת ללבוש חגורת נפץ או לקחת גרזן ולהרוג יהודים בכל מקום שהם. אופס... נכון, לפעמים זה לא רק יהודים - זה גם ערבים ישראלים - אבל אז מבקשים סליחה ומבטיחים להם גמול השתלמות בגן עדן.
דרך אגב, למי ששכח (בייחוד בקרב פרשנים מדיניים למיניהם ומנהיגי השמאל והשמאל הקיצוני) המלחמה בין הערבים ליהודים על ארץ ישראל החלה קצת יותר מיומיים לפני כט' באדר התשס"ד.
ניסינו להפסיקה גם על-ידי מלחמות חורמה וגם על-ידי מהלכים מדיניים. ומה קבלנו תמיד בתמורה - עוד ועוד הרג יהודים:
מיד לאחר נצחוננו במלחמת ששת הימים התיישבו מנהיגי ארצות ערב לתכנן את המלחמה הבאה והיא הגיעה גם הגיעה ביום הכיפורים תשל"ד.
מיד לאחר הפסדנו בהסדר מדיני באוסלו ונסיגתנו משטחי א"י לשטחי סי, החלו הפלשתינים במסע הרג רצחני ומתוכנן של מאות יהודים.
ללמדך שלא חשוב אם ננצח או נפסיד, לא משנה אם ניאבק בשדה הקרב או מסביב לשולחן הדיונים, בסופו של דבר רוב העולם הערבי ימשיך לנסות להכחיד את המדינה היהודית ולטבוח בנו.
המסקנה המתבקשת הינה - לפעול תמיד על-פי האינטרס שלנו בלבד.
כל ניסיון לשוות כביכול חשיבה אסטראטגית על יד שאלות כמו 'מה יאמרו', 'כיצד יגיבו' 'והאם זה הזמן מתאים' נדון מראש לכשלון ולהתרסקות על קיר ההיסטוריה.
על ראשי זרועות הביטחון וממשלת ישראל לפעול במלוא הכוח ובמלוא האומץ רק למען הערכים האמתיים - ארץ ישראל, העם היהודי והיהדות: אם יש ארגון טרור - צריך לחסלו. אם יש שטח נגוע, יש לטהרו. בכל דרך, בכל זמן ובכל מקום.
ועלינו מוטל "לא להירדם בשמירה" ולא לתת לפעולות חד-פעמיות כאלו לבלבל אותנו. יתכן שזה אפילו מאוד מאוד מתוזמן: שרון עדיין מתכנן לסגת מחבל עזה ומאיזורים נרחבים ביהודה ושומרון. גם את זה צריך לעצור - בכל דרך, בכל זמן ובכל מקום.
צחי פנטון, חבר המועצה המקומית אלקנה
