בשבועות האחרונים אני מסתובב בתחושה של דה-ז'בו. הנה שוב המסע הציבורי נגד עקירת יישובים, שוב כרזות ומדבקות עם הצבעים המוכרים, שוב הסומק חוזר ללחיים והפעילים חוזרים לגן-הוורדים.
מאיפה הקריאה להגיע ליישובים המפונים נשמעת לי מוכרת?
רגע, הנה זה מגיע, אה... כן - סיני, ימית, ועידת מדריד, ימי אוסלו, חברון, מיגרון, חוות-גלעד ועוד ועוד.
הפעם, כמדומני, אנחנו חייבים להיות בוגרים ומפוכחים יותר. הרי ימית נחרבה למרות המסע חסר התקדים (וההמשך...) של "לעצור את הנסיגה בסיני". הסכם אוסלו נחתם למרות המסע האדיר של "אל תתנו להם רובים". בגבעת אבו-סנינה יושבים צלפים פלשתינים למרות "חברון מאז ולתמיד".
כבר גדשנו את הכיכרות במאות אלפינו, כבר נהרנו בנערינו ובזקנינו לצעדות ולפינויים ("חצר אדר" - מישהו זוכר?); שרנו מיליון פעם "עוצו עצה" ורקדנו ללא לאות "ושבו בנים"; ניסינו כבר להשפיע "מבפנים" וניסינו "לצאת בחוץ" ("התחיה" - זוכרים?); מה לא עשינו, ובכל זאת, נדמה שהמסר לא חלחל. השיירה עוברת, הממשלה שורדת והמדינה בוערת.
אנחנו (אני, את, אתה ומועצת יש"ע) חייבים להפיק את הלקחים משני העשורים האחרונים. חייבים להודות, אנחנו כנראה לא פועלים נכון. אנחנו מצוינים אולי בהסתערות, אך כנראה פחות טובים בשלבי "אישור תכניות" ו"נוהל קרב".
עלינו לחשוב הרבה יותר "בגדול" והרבה יותר "גבוה":
1. על נציגינו להיות הרבה יותר ישירים ולדבוק במסרים אמיתיים וערכיים. לא להתחבא מאחורי "הרמטכ"ל אמר" "וראש השב"כ הזהיר" (אם שרון 'הבטחוניסט הידוע' ירצה לשכנע שאין אינטרס ביטחוני בהתיישבות ביש"ע, היו בטוחים שדובר מועצת יש"ע לא יצליח לסתור אותו...);
2. חייבים לאתר את האינטרסים הבינלאומיים שמשרתים את מטרותינו ולפעול בזירה זו. לזהות גורמים אנטי-מוסלמים בקונגרס, בצרפת, ואפילו למצוא פרטנר מהחמאס נגד תוכנית 'ההינתקות'!... (מי היה מאמין שהח"כים הערבים יפעלו כנגד "גדר ההפרדה" יותר מהח"כים "שלנו"??);
3. חייבים לתפוס יוזמה ולהציג חלופות לתוכניות ולהנהגה. מנהיגינו צריכים לקחת אחריות ולהוביל תהליכים. מהי אגב תוכנית מיגור הטרור של מועצת יש"ע? הגיעה העת להפסיק "להיגרר" ולהיתלות באילנות זרים. היום עם ההוא מחר עם ההיא (פעם שרון היה "מלך", פעם אולמרט היה "יקירנו", לימור "אחותנו" וביבי "תקוותנו");
4. על הוגי הדעות שלנו להוביל את הבמה התקשורתית והאקדמית. ליצור כותרות, לקבוע את סדר היום. לבצע "ספינינג". לא רק "להגיב" ולענות. מדוע, למשל, כל 'בוגרי' ערוץ-7 לא מסתערים על הרדיו הממלכתי והאיזורי? אי אפשר להסתמך על "זה בסדר, ההוא כבר אתנו" (כמה מכם קראו בעיניים מצועפות את דנקנר, מרגלית וכספית בתקופת ברק?... נכון, הייתם בטוחים שהם חזרו בתשובה?);
5. ולגבי מהלכים פוליטיים - חוששני שחייבים להודות שעדיין "אין לנו את זה". אל תשכחו ששרון עשוי לצאת לארה"ב עם מכתב חתום מפרס שמפלגת 'העבודה' מצטרפת לממשלת ליכוד-שינוי אם מפד"ל ואחד"ל פורשות (אתם חושבים שזה מקרי שפרס משמש לאחרונה שליחו המיוחד של שרון? מה לא עושים למען הריסת מפעל ההתיישבות ביש"ע!).
ואז... אפילו מרכז הליכוד (!) ועוד חמישה שרים כבר לא יוכלו לשנות מאומה.
אז קדימה לדרך, אה... ונתראה בכיכר.
_______________
הכותב צחי פנטון הוא חבר המועצה המקומית אלקנה
