המשנה הניצחי למנהל רשות החברות הממשלתיות, זאב אורן, פורש בימים אלה מתפקידו, לאחר 32 שנות עבודה בשירות הציבורי. בתוקף תפקידו ונסיונו, ובזכות בקיאותו רבת השנים, נחשב אורן במשך שנים לאחד האנשים החזקים ברשות החברות הממשליות. הוא פעל למינוי דירקטורים שנראו לו, וסיכל מועמדותם של אחרים שהיו נגועים בניגודי עניינים או שנמצאו בלתי ראויים או בלתי כשירים. הוא גם פעל באומץ כנגד בכירים בסקטור הפרטי ו/או הציבורי - שניסו לסדר לעצמן טובות הנאה על חשבון חברות ממשלתיות.
אורן הגיע בימים אלה לגיל פרישה (65). והנה מתברר, כי לרשות החברות הממשלתיות קשה להיפרד ממנו. וגם עליו קשה הפרידה. לכן נעשה למענו "סידור" מיוחד, תוך התחשבות בנסיבותיו האישיות: בחודש שחלף (נובמבר), עוד בטרם פרש, ובימים שהחזיק עדיין בתפקיד המשנה למנהל הרשות, הוא מונה לכהונת דירקטור בחברת החשמל לתקופה של שלוש שנים. תוקף המינוי - מיום 1.12.00, מועד יציאתו בפועל לגימלאות. המדובר בגמול נאה בסכום כולל של כ-60 אלף שקלים לשנה. במקביל, מונה אורן ליועץ מיוחד לרשות החברות הממשלתיות. בשכר, לפי שעות. המינוי לא הוגבל בזמן.
המינוי עורר תמיהות. הן בחברת החשמל, והן ברשות החברות הממשלתיות עצמה. רבים ציפו בכיליון עיניין שאורן יעזוב סוף סוף את תפקידו. והנה, הוא מוצנח בחברת החשמל כדירקטור, וברשות כיועץ מיוחד.
המינוי נראה רגיש ובעייתי על פניו. גם ברשות החברות הממשלתיות, וגם בוועדת המינויים - היא הוועדה בראשה עומד השופט (בדימ.) יצחק רביבי, שהתבקשה לדון במינוי ולאשרו. בחודש שחלף הובא המינוי לאישור הוועדה. והנה, בשל הרגישות הרבה, ובמיוחד נוכח הכרותו האישית ועבודתו רבת השנים עם אורן - פסל עצמו רביבי מלדון בנושא. לכן מונה השופט (בדימ.) שלום ברנר כדי לעמוד בראש הוועדה שדנה במינוי המבוקש. בסופו של יום, ולאחר לבטים לא פשוטים, נעשה המינוי והוכשר.
המקרה הזה של אורן, מוכיח שני דברים: הראשון - שבנסיבות מיוחדות ניתן להשאיר אנשי מקצוע לעבודה בשירות הציבור, לאוו-דווקא במעמד של שכיר, כעובד ציבור; והשני - מערכת חפצת חיים, וכזו היא המערכת הציבורית, יכולה להקל על גימלאיה בתקופה שהם מבקשים להישען עליה.
ובכל זאת, כאמור, המינוי עורר שאלות. עד כמה התייחסו לכך הגורמים הרלוונטיים ברגישות, ועד כמה הגנו על עצמם ומראש מפני טענות עתידיות, ניתן להיווכח מעצם זאת: הנושא הובא אל היועץ המשפטי לממשלה, כדי שיחווה דעתו בנושא. הטיפול בכך הופקד בידי המשנה ליועץ המשפטי למשלה, עו"ד טנא שפניץ. בחוות דעתה היא הכשירה את המינוי, תוך קביעת מגבלות - הן את המינוי לדירקטור בחברת החשמל, והן את המינוי ליועץ.
גם נציב שירות המדינה, עו"ד שמואל הולנדר, אישר את המינוי במגבלות מסויימות. העיקרית שבהן: אורן מתחייב שלא לייעץ לחברות ממשלתיות אחרות בפני רשות החברות הממשלתיות עצמה. אורן אמר לי בתגובה, כי קיבל עליו ברצון את התנאי הזה, למרות שהדבר סוגר בפניו שוק שלם (כיועץ פרטי). "הייתי יכול לעשות יותר כסף כיועץ פרטי", אמר. הסכמתי, כיוון "שאני רואה לעצמי זכות גדולה להמשיך לשרת את המדינה. אני אסיר תודה למדינה שאיפשרה לי לשרת אותה".
אורן ציין, כי שכירת שירותיו כיועץ נעשתה בשל המידע הרב שנצבר אצלו שנים רבות. "אני היחיד שיכול לענות", אמר. אורן הוסיף, כי המקרה שלו אינו חריג: "יש הרבה מאוד מקרים שמתמנים לדירקטורים בחברות. אין בכך פגם, ולא הסתייגות. פנסיונרים בשירות הציבורי יכולים לתרום לרמה הכללית של החברות. תמיד ראו את זה בעין יפה".
מנהל רשות החברות הממשלתיות עצמו, ירון יעקובס, מגן גם הוא על המינוי. "חשבתי", הוא אמר לי, "שנכון שאני אמשיך להנות מהשירותים הטובים שלו. שלא יעמוד מולי כיועץ לחברות אחרות. זה נראה לי טבעי והגיוני. במקרה האישי שלו, זה ממש חיוני. יש לו זיכרון אירגוני שאין לאף אחד בסדר גודל כזה אצלנו. הוא אדם יקר וחבל לאבד אותו".
