רבים טוענים כי ב'עימות נמוך עצימות' אין לצה"ל יכולת להכריע ולנצח. לטענתם, צה"ל בנוי למלחמה כוללת וגדולה, בה ברור מי אוייב ומי אוהב, יש כללים ברורים, הכל חד וברור. בעימות בו אוכלוסיה חפה מפשע מעורבת בגורמי טרור אין הפרדה בין הטובים לרעים, ולכן אין משמעות לעוצמת האש האדירה הפוטנציאלית שיש לצה"ל.
ומסקנתם המתבקשת היא: אם אי אפשר לנצח אותו, תוותר לו.
האם הטענה הזו צודקת?
האם אין פתרון צבאי לטרור?
אין שקר גדול מזה.
אנא שאל את עצמך כמה שאלות פשוטות:
- אם היתה תופעה של יציאת מחבלים מתאבדים מתוך השכונות הערביות של חיפה לשכונות היהודיות - היית נסוג משם כי אין פתרון צבאי לטרור שכזה?
- אם כל שני וחמישי היו חלק מערביי יפו ממטירים פצצות מרגמה על תושבי תל אביב, היית מציע לפנות את תל אביב כי אין פתרון צבאי לטרור שכזה?
- אם כל לילה חלק תושביה הבדואים של באר שבע היו מתקרבים בזחילה לשכונות היהודיות ומטמינים מטענים ומארבים - היית מקים גדר בין השכונות כי אין פתרון צבאי אחר לטרור שכזה?
התשובה לכל השאלות הללו פשוטה ביותר - ברור שהפתרון הצבאי המקצועי היה נמצא. אין ברירה אחרת, ולא יעלה על הדעת שמישהו יציע נסיגה מאותם מקומות בטענה של "אין פתרון".
גם מי שלא מומחה צבאי גדול, יודע שחייב להימצא פתרון צבאי לבעיות הנ"ל, מהסיבה הפשוטה שויתור בעניין הזה הוא עוול מוסרי מדרגה ראשונה, כניעה בנושא הזה היא אסון מצפוני והרס האנושיות שבנו.
נשאלת השאלה: מדוע ההבנה הפשוטה הזו נעלמת פתאום כשזה מגיע לישובים היהודיים בחבל עזה המותקפים מידי יום ביומו? או לישובים ביהודה ושומרון? מדוע שלא ליישם את הפתרון מחיפה, יפו ובאר שבע על עזה וחברון?
התשובה ברורה - לא מפני שאין פתרון צבאי לבעיות הללו. אם עזה היתה במרחק מטר מתל אביב, אף אחד לא היה מציע לסגת מתל אביב. אם חברון היתה צמודה לצפת - לא היית שומע על הינתקות מחבל צפת.
שורש העניין הוא רוחני/אידאולוגי. על זכותינו לשבת בכל מקום בארץ ישראל. אבל זה כבר נושא למאמר אחר. רק אל תחזרו על השקר הגדול - "אין פתרון צבאי לטרור."
הגידו בקול רם וברור: "יש פתרון צבאי לטרור, אבל אנחנו לא חושבים שמותר ליהודים לשבת בחלקים מסויימים בארץ ישראל".
