לשקר אין רגליים, אבל יש לו כנפיים והוא עף מחוף אל חוף. יש לו התחלה אבל אין לו סוף. ויש לו מזכירות שמעצימות אותו, דווקא כאשר הם מנסות להבליעו - דק כעובי פיל - ולהסתירו.
אל תשקרו, בבקשה. לא לי ולא לעצמכם. אתם יודעים שאתם משקרים. אתם יודעים שאני יודע שאתם משקרים. אתם יודעים שאתם משחקים את משחק החיים. גם אני יודע.
אל תשקרו, זה הכול. לא צריך טובות. אתם יודעים מה? אם זו ("אנחנו נחזור אליך") התשובה - אתם לא תחזרו, זה ברור לכם ולי - אני גם לא רוצה מכם שום שירות. שלום. לא עשינו עסק. לא קרה כלום, אבל אל תשקרו.
זה לא לכבודכם. זה מעליב (את האינטליגנציה הרגשית, האישית).
לא רוצים, לא צריך.
אל תשקרו, כי השקר מזהם את האוויר ומעכיר את האווירה. השקר הוא רע.
תקשורת שמתנהלת על בסיס שקרי מועדת לקצרים. אוי לשקרים ואבוי למשקרים.
אל תשקרו, כי השקר שקוף ובוטה. הוא יבצבץ תמיד, גם אם תנסו - ואתם תנסו! להסתירו. הוא יבצבץ כמו ציץ, יצוץ ויצוף, כמו כתם שמן על מים, כי לשקר אין רגליים. עם מוטת-כנפיים ככנפיו הרחבות, השקר אינו זקוק כלל לרגליים: בלאו הכי הוא לא נועד להליכה. הוא עף מפה לאוזן ובמעופו הוא עושה לעצמו עוד ועוד כנפיים. רב ועצום הוא מעופו של השקר, זה שאין לו רגליים, והוא עף ומתפרע לכאן ולכאן, מחוף אל חוף, מההתחלה עד האין-לו-סוף.
עכשיו, בעוד המלים עולות על הדעת וממנה הן עולות על הצג,ברקע מתנגנת נגיעת-אוזן אחת רכה: ג'ניס איאן, הזמרת הנפלאה, שרה את שירה המקסים "ג'סי". והוא כל כך חי, כל-כך אמיתי. ג'ניס לא צריכה לחזור אליי. אני חוזר ואחזור אליה גם אם לא אבטיח לה דבר. האהבה האמיתית שלי את שיריה היא הערובה לחזרתי אליה ולא ההבטחה הכוזבת והמובטחת, אשר לא אחת נטבעת בחותם השבועה, לחזור.
ג'ניס אינה יודעת שאחזור. היא לא מכירה אותי, אבל בוודאי היתה שמחה להיווכח לדעת שאני, אוהד מושבע שלה וחובב שירתה, קיים אי שם, ומן הסתם גם, כמשוער, היתה מברכת אותי אילו ידעה שאני שב וחוזר אליה, קשוב ומקשיב, נהנה מהמחווה הכנה והאמיתית, היוצאת מהלב שלה ונכנסת, רכה ותהודתית, אל הלב שלי.
בניגוד לג'ניס הרחוקה - מזכירות קרובות שאומרות לי "אנחנו נחזור אליך" לא יחזרו אליי. הן יודעות שאני אמור לזקק מאמירתן השקרית את פירור- האמת הזעיר, הכמעט בלתי מובחן, של עובדת חיים בסיסית: הם ("אנחנו") לא יחזרו אליי. לגן עדיף וכדאי לי לא לשגות באשליות ולא להמתין לשווא לחזרתם המובטחת.
האמת? אני לא מצפה לחזרתן. אני יודע שהשקר שלהן, השקוף, הלבן, הקל ודק כמו פל-קל שמשקלו כמשקל החידק, הוא הבסיס שעליו מושתתים במקומותינו לא רק קשרי המסחר אלא הקשרים האנושיים באשר הם, באשר הננו, שקרנים שכמונו.
