פרולוג: 1830 - צרפת השתלטה על אלג'יר, בשפת ההווה כבשה אותה. תרגיל קולוניאלי של אותם הימים שהיה מלווה בהפקעת קרקעות והכשלת כל ניסיון להעניק שוויון זכויות או אוטונומיה לאלג'ירים הערבים והמסלמים. ועל-פי ממשלת צרפת והמתיישבים הצרפתים שהתנחלו שם אלג'יר נחשבה צרפתית.
הדרמה: החיים של המקומיים לא היו משהו, אבל הייתה כאילו השלמה עם המצב המתמשך, כשמתחת לשקט המעושה צמחה לה תנועה לאומית אלג'ירית בשם פ.ל.אן. - "חזית השחרור הלאומית". שקראה תיגר על השלטון הצרפתי. המרד העקוב מדם פרץ בשנת 1954 כשהוא מזנב בכוחות הצבא הצרפתי.
מה אמרו הצרפתים?
מה פתאום שניכנע לטרור? שאנחנו נעניק להם עצמאות? יש לנו קושאן עוד מהמאה ה-19 על אלג'יר, והיא שלנו, שלנו, שלנו!!
והדרמה התחילה. צרפת שלחה כוחות של יחידות מובחרות (אלא מה?) לאלג'יר, והתחיל מאבק אלים בין הכוחות הסדירים הצרפתים לבין ארגון המחתרת האלג'ירי.
ובמאבק כזה מי חושב על מוסר, במלחמה כמו במלחמה לא?
רק מה, הימים חלפו והתחילו להגיע לצרפת ידיעות של מגויסי חובה שחזרו מאלג'יר מזועזעים ממה שהם ראו או ביצעו, ונוצרו בקיעים ראשונים בדעת הקהל הליברלית.
נכתבו מאמרים בעיתונים הצרפתיים, נשאלו שאלות והתפרסם מנשר של אנשי רוח כמוז'אן פול סארטר, סימון דה-בובאר, הסופרת פרנסואז סגאן, השחקנית סימון סיניורה, ועוד. והם קראו, לא תאמינו, לסרבנות במלחמה באלג'יר.
וכמובן שמיד התפרסם מנשר נגדי של אנשי ימין שקראו לסרבנים עריקים, חתרנים (מוכר אה?) ומה לא.
מעייף, אז נדלג על האירועים האלימים ונגיע ישר לדה גול, שנבחר לנשיא ב-1958 כשהוא הבטיח להיאחז באלג'יר, להילחם בטרור בכל הכוח וכך זכה בקולותיהם של המתיישבים הצרפתים שהתעקשו שאלג'יר היא חלק בלתי נפרד מצרפת, נקודה.
אבל דה גול שינה דעתו תוך זמן לא רב, והחליט לפנות את אלג'יר מצרפתים. נו, נו, המתנחלים רתחו, בצבא נוצרו סדקים, קמה מחתרת של תומכי המתיישבים באלג'יר ועריקים מהצבא הצרפתי ושמה "או,-א-אס" שהתנגדה לרעיון האווילי של דה גול לצאת מאלג'יר, והתחיל כאוס אמיתי, פעולות טרור באלג'יר, בצרפת, מעשי זוועה של שני ארגוני המחתרות, ניסיון לפוטש, ניסיון להתנקש בדה גול, הפגנות, שיחות שנכשלו, בצרפת היו שביתות של עובדי מדינה, מורים, דואר, בלגן, בלגן.
ולא תאמינו, טנקים בפריס, כן בפריס היפה והתוססת, והיו גם מחשבות על חלוקת אלג'יר ( מזכיר משהו?).
אבל דה גול ראה שהמלחמה אבודה והחליט לעשות אחורה פנה.
אפילוג: 1962 - נחתמו הסכמים בין ארגוני המחתרות, נחתם הסכם בו מוותרת צרפת על שלטונה באלג'יר והמתיישבים הצרפתים (כשני מיליון)התנתקו, נעקרו (מה שתגידו) ויצאו מאלג'יר כפליטים לצרפת. אגב, גם היהודים שתמכו בארגון המחתרת האלג'ירי-מוסלמי, גורשו. לא עזרו להם התחנונים. "היידה", החוצה, אמרו להם.
יציאת אלג'יר הייתה קשה מנשוא ליוצאים, אך צרפת ניצלה אולי ממלחמת אזרחים.
אפשר להתפלסף הרבה ולעשות השוואות, מה דומה מה לא דומה, אבל במאקרו זה מה זה בול.
אז אולי אלה שמחפשים בנרות שאריות חמץ לפני הפסח, יתאמצו קצת ויחפשו גם דה גול אחד למעננו. מה יש לא מגיע לנו?