הפרקליטות זרקה פצצה משפטית ותקשורתית עם המלצתה שטרם בשלה ועברה אישור והכרעה סופית - אשר פוליטית, תהדהד עוד הרבה ימים בציבור הישראלי והעולמי. מדובר במינהל לא תקין, לא ראוי ולא מקובל.
הגשת כתב אישום נגד ראש ממשלה מכהן - אינו דבר שניתן לעבור עליו לסדר היום. באירופה - כבר היו דוגמאות לכך, בעיקר לגבי ראשי ממשלה ושרים לשעבר, דוגמת צרפת ואיטליה ובישראל לא היה תקדים לכך מאז הקמתה. בארה"ב אמנם נחקרו שני נשיאים על-ידי ועדות חקירה וחוקר מיוחד שהתמנה לעניין זה בלבד, ואי-לכך נאלץ הנשיא ניקסון להתפטר מתפקידו ואילו הנשיא קלינטון - יצא בשן ועין מהפרשה המביכה.
להזכירכם, גם נתניהו כראש ממשלה היה בסכנה של הגשת כתב אישום בפרשת בראון-חברון ופרשת המתנות, ולמרות שהיו מספר פרקליטים בכירים שתמכו בהגשת כתב אישום, היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, החליט לסגור את התיק.
גם במקרה של שרון, על שני התיקים הכבדים - פרשת האי היווני ופרשת סיריל קרן - ההחלטה תהיה בסופו של דבר בידיו של היועץ החדש, מני מזוז ולא צריך לקנא בו - שהרי מדובר בהחלטה היסטורית, בעלת השלכות אישיות ופוליטיות ובינלאומיות לאזור כולו.
החלטה על העמדה לדין, תביא לרעידת אדמה פוליטית. על-פי המצב המשפטי והתקדימים, על ראש הממשלה יהיה להתפטר מתפקידו, שהרי לא מתקבל על הדעת שיוכל להמשיך ולתפקד, לנהל את המדינה ולקבל גיבוי ציבורי מהעם וממשלתו, כאשר כתב אישום פלילי מרחף מעל ראשו - למרות שלפי חוק יסוד הממשלה - אינו חייב לעשות זאת.
בשלב זה, יש לנו רק המלצה של הפרקליטות עם טיוטת כתב אישום בראשות פרקליטת המדינה - כאשר המילה האחרונה נמצאת בידי היועץ המשפטי החדש, אך ללא ספק המלצה מעין זו היא בעלת משקל כבד - אם כי לא מכריע.
יחד עם זאת, עוד מוקדם לחגוג ולנקות חליפות להחלפת שרון. ראש צוות החקירה בפרשה, תנ"צ יוחנן דנינו, שהוא עו"ד, וגם פרקליטים מצוות פרקליטות מרכז שטיפלו בכל שלבי התיק - חשבו שאין מספיק ראיות נגד שרון וכך גם המליצו - אך בפרקליטות המדינה חשבו אחרת.
הגשת כתב אישום היא מעין אישום ציבורי מיידי. מבחינה משפטית הרשעה עדיין רחוקה ולא בטוחה כלל. האם שרון ידע על השוחד, קיבל, עזר לאפל בעסקיו, האם גלעד שוחד ואביו ידע - האם היתה לו כוונה פלילית? אלו השאלות המכריעות.
ובכן, "כוונה פלילית" בלשון פשוטה ועממית היא אותה כוונה שיש לאדם בזמן ביצוע מעשה, כאשר המעשה הוא בלתי חוקי. כאשר הוא חושב על-כך מראש, מתכנן, מבצע, עושה ובעיקר מתכוון ורוצה בתוצאה האסורה, וער לה ולתוצאותיה, כלומר: מעשה במחשבה תחילה.
בית המשפט העליון, בעשרות פסקי דין, קבע וניתח את הפרמטרים הנדרשים להוכחת אלמנט "הכוונה הפלילית", שהוא בעיקרו אלמנט נפשי - והוא זה שגם הרס, הרחיב, ושינה אותו עד כדי כך שכיום קשה לקבוע מה פירוש המושג "כוונה פלילית".
ניתן לומר כי בית המשפט העליון "שיגע", בלשון העם, את הפרקליטות ואת היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטת המדינה שעומדים בראש התביעה בישראל, אשר אחראים על הגשת כתבי אישום נגד אישי ציבור, שרים וחברי כנסת, על-ידי דרישה ל"רף ראיות גבוה", מה שהיה קבוע עד אז על-ידי פסקי דין של אותם בתי המשפט עצמם. אמנם, מותר לבית משפט לשנות את פסיקתו ודרישותיו, בתנאי שהם חלים על כולם באופן שווה ולא רק על "מיוחסים".
סדרת הזיכויים המרשימה של נבחרי הציבור, כאשר בכולם הכותרת היא 'לא היתה לו "כוונה פלילית" בשעת המעשה', נעשה בתום-לב וללא כוונה - תוך הצגת רף דרישות גבוה לפרקליטות לצורכי הרשעה, גרם לכך שהנוסחה "כוונה פלילית" - כמעט התרוקנה מתוכן כל עוד הינך איש ציבור, במובן הרחב של המילה, דהיינו: תעשין, שחקן, או סתם סלבריטאי.
התוצאה של מדיניות משפטית זו, היתה התנפלות על הפרקליטות מצד הציבור והפרשנים, שלא בצדק, מחוסר ידיעה, כאשר האשמה למעשה צריכה להיות מכוונת בעיקר נגד בית המשפט העליון. "מבחן בוזגלו" - אותו הציב בזמנו נשיא בית המשפט העליון, השופט ברק, הפך בשנים האחרונות למושג משפטי היסטורי - שניתן רק להתגעגע אליו.
אני לא אסתכן אם אומר, שבוזגלו המקורי או אני ואתם באותן נסיבות ואותם מקרים - היינו מורשעים על-ידי בית המשפט וכל טענותינו וזעקתנו על חוסר "כוונה פלילית", על תום-לב, לא היו עוזרים.
למען ההגינות המשפטית והמקצועית ראוי לציין, כי גם אנשי ציבור, שרים וח"כים הורשעו על-ידי בתי משפט בעבירות חמורות למיניהן, הלכו לבית סוהר והקריירה הפוליטית והמוניציפלית הסתיימה מוקדם ובמפח נפש - אך שם היו הוכחות וראיות כה מרשיעות רבות וחזקות שלא עזרו הטענות של חוסר כוונה פלילית ותום לב.
אנו מדברים בעיקר באותם המקרים, שנעים על הגבול העבה ולפעמים הדק שבין הרשעה וזיכוי. על הגבול שבין להאמין לטענות ולקבלן כמו שהוצגו, לבין המבחן במציאות - במקרים אלה רף הראיות לגבי שועים ונכבדים הורם מידי פעם כלפי מעלה, על-ידי בית המשפט העליון - כאשר "האדם הסביר" הבינוני "והמצוי" שהוא רוב רובו של חתך הנאשמים - נשאר מאחור.
טוב עשתה הפרקליטות, ולמעשה לא היתה לה ברירה אחרת, שהגישה וקיבלה החלטה - לדיון נוסף ועקרוני בבית המשפט העליון בהרכב מורחב בסוגיה של הרשעה בעבירה של "הפרת אמונים" על-פי החוק הפלילי - בפרשה של מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר, שמעון שבס. בסוגיה עקרונית זו מתעוררת גם שאלת "הכוונה הפלילית" ובמיוחד אצל אנשי ציבור, ח"כים, מנכ"לים ואנשים שמחזיקים בעמדות כוח וצמתי החלטות והשפעה.
אמנם יש לשבס הרגשה מוצדקת של רדיפה משפטית, שהרי אחרי ההרשעה במחוזי הוא זוכה משפטית בבית המשפט העליון ברוב דעות, אך עם הערות לא מחמיאות על התנהגותו והתנהלותו - אך זיכוי הוא זיכוי וקבלת החלטה ופרשנות משפטית על גבו, נראה לו כטרחה ומיותר.
אישית הוא צודק, אך ציבורית, הפרקליטות פעלה נכון כדי שתהיה החלטה סופית, מחייבת ומנחה בסוגיה הסבירה המשפטית-ציבורית הנידונה.
ההחלטה צריכה להינתן בקרוב - ואז נדע את הפירוש העדכני שיש לתת למושגים "כוונה פלילית" ולמושג "הפרת אמונים".
ההחלטה בעליון בפרשת שבס שצריכה להינתן בקרוב, תהיה בעלת השפעה מכרעת, על החלטת היועץ מזוז בפרשת שרון - ולא אתפלא אם ההחלטה תעוכב עד קבלת ההנחיה הסופית בנושא על-ידי העליון.
מה שברור כבר, כי שמח יהיה בעיתונות ובפוליטיקה עם כל הפרשנויות ההערכות והספקולציות. אך במקביל, יש להתריע נגד הנוהג הפסול, הנוגד כל מינהל תקין, להדליף או להודיע על כוונה או המלצה, לפני שניתנה והוכרע על-ידי המוסמך לכך, העומד בראש הפירמידה המשפטית. במקרה זה היועץ מני מזוז - אלא אם היתה כוונה פוליטית או משפטית, למניפולציה תקשורתית, ציבורית לא ראויה, ולכן יש להילחם בתופעה מזיקה זו, או ראויה, שעה אחת קודם.
___________________ הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות. 