בימין משתוממים. כיצד אריאל שרון, הארי של ההתישבות, גיבור ישראל, נוהג בנטישה של חלקי ארץ ישראל. זאת ועוד. מדוע מסרב אריאל שרון, האיש אשר הכריע, כמעט בגפו, את המלחמה בחזית הדרום, להגיע להכרעה במלחמה נגד הטרור הערבי בארץ ישראל ובעולם. ומדוע שיתמוך בנבלה הגדולה מכל, חלוקת ארץ ישראל על-ידי גדר?
תשובות הרבה, וכולן נעוצות בהבנה שונה של האירועים והכוונות מאשר יבינו כלי התקשורת. התשובה הראשונה: שרון האיש איננו כלל ימני. הוא תוצר של תנועת העבודה ההיסטורית, ואל הליכוד הביא את כל התכונות שהפכו את תנועת העבודה למיישבת הגדולה של ארץ ישראל.
התשובה השניה: אין לנו מאבק בטרור הערבי. הטרור איננו אלא כלי מוכר וידוע בידי קבוצות ומשטרים אשר בקשו לעקור אוכלוסיות משרשיהן. הטרור הסובייטי גרש מיליונים של צצנים, הטרור הנאצי עקר מיליונים ושילח אחרים לתאי הגזים, הטרור הצצני מנסה להשיג גרוש של רוסים אתניים מצצניה, הטרור הערבי מבקש לעקור יהודים מיהודה. אריאל שרון מכיר בעובדה זו שהטרור איננו הבעייה של היהודים. הערבים עצמם הם הבעייה. לערבים ישנם שני אמצעים עיקריים לכיבוש הארץ. אחד, הוא המלחמה והטרור. אמצעי זה הוכח כניצחון תקשורתי, וכשלון מעשי.
האמצעי השני הוא הרחם של האישה הערבייה, אשר לדברי אל-קדראווי ידחף וימשיף לדחוף ילדים שהידים עד אשר יכריתו את היהודים. האמצעי השני מסוכן בהרבה ליהודים מאשר הראשון. לכן אין טעם להכריע את הטרור, שכן ההכרעה תביא לאחיזה באמצעי השני ביתר שאת.
התשובה השלישית: מדוע הינתקות, ומדוע גדר? ההינתקות היא אך ורק ברצועת עזה. הרי אין הינתקות מערביי יפו, גנין, שכם וטייבה, גם אם הם מסוכנים הרבה יותר. ההינתקות מרצועת עזה נועדה ליצור תחום מחייה נוסף לערבים, ולשמש ככלא לכל הערבים אשר יצדיקו בפעולתם גירוש.
הגדר אינניו אמצעי הפרדה כלל ועיקר. הרי הגדר לא תשכנע את ערביי ג'נין ושכם וחברון וירושליים לקבל את הישות ההיהודית הריבונית שכן הדבר נוגד את עקרונות האיסלם. הגדר הינה אמצעי לחץ, וקו חיכוך בלתי פוסק. אמצעי זה גורם לדחיקה של האוכלוסייה הערבית לעבר שדות ירוקים יותר, וזה אשר יתעמת עם כוחות הביטחון, יופנה לעזה, לרשות הריבונית הערבית אשר תווצר שם.
וכאן קבור הכלב. אין פתרון למצב המלחמה בין יהודים וערבים אלא בגירושם של הערבים מארץ ישראל. הם יודעים זאת ואנו יודעים זאת. האנטישמים היהודים פותרים את הבעייה בערעור זכותם של היהודים על ארץ ישראל, ותמיכה בגירושם אל מעבר לים. זה הפתרון ההומני שלהם. היהודים בחרו באריאל שרון שיעשה את שנדרש, בכל אמצעי הלחץ שנתנו לו, פשיטות, גדר, כלא, לחץ כלכלי ופסיכולוגי וצבאי בלתי פוסק, שההצדקה הנראית לעיין לו הינה הטרור הערבי.
חמאס מול רשות: מובן לשרון כמו לכל אדם בר דעת שאין הבדל בין הארגונים במטרה, אלא רק באידיאולוגיה אשר מונחת בבסיס המטרה. אש"ף הוקם ב-1964 במסווה של ארגון מהפכני סובייטי-נאצי, בהשראתו של נציג הנאצים במזה"ת, חג' אמין אל חוסייני.
החמאס הוא פועל יוצא של ארגוני האיסלם. שניהם פנים שונות של אותה מטרה, הכרתת הכופר, או הישות הריבונית היהודית מדאר-אל-איסלאם. ולכן, הוצאה להורג של רוצח מזן זה או אחר אין לו שום קונוטציות פוליטיות, או בחישה של המערכת הפוליטית הערבית, אלא הוצאת משפט צדק לפועל.
אריאל שרון הוא עקבי לחלוטין. הוא יודע שדינן של תל-אביב וירושליים ובית-אל וחברון היהודיות שווה, ולכן כל וויתור, או אפילו טרנספר של יהודים מיו"ש הוא צעד למראית עיין בלבד. לא שהוא לא יבצע. הוא יודע שהביצוע אין לו משמעות בטווח הארוך, שכן תמיד נצטרך לכבוש מחדש, ולגרש את הערבים מן השטח ששוחרר. עובדה היא שהכיבוש של הלגיון הערבי לא שרד יותר מ-19 שנים ואילו אנו נמצאים שם, בונים ומתפתחים ויוצרים, מזה 37 שנה.
