מי יממן את הקמפיין ראש הממשלה אריאל שרון קיבל החלטה היסטורית: להעביר לידי כ-200 אלף מתפקדי הליכוד את ההכרעה בשאלה, האם ליישם את תוכנית ההינתקות שיזם. ההחלטה מעוררת, כבר בשלב זה, בעיות סבוכות - פוליטיות ומשפטיות.
אחת הסוגיות הטעונות היא: מי יממן את הקמפיין שכבר החל. זו שאלה נכבדה, בשל הדמויות המשחקות עתה בשטח, שכן ראש הממשלה אריאל שרון, הוא השחקן הראשי במהלכי המפקד/משאל המתוכנן בקרב מתפקדי הליכוד. אין בדובר בכסף קטן: סוד גלוי הוא, כי שינוע קמפיין שכזה עולה ממון רב, ויתכן שאף יגיע למיליוני ש"ח (לכל הצדדים יחד).
המדובר בסוגיה רצינית, שכן המשאל שייערך בתחילת מאי בקרב מתפקדי הליכוד, מחייב לבצע עכשיו, תוך כמה שבועות, קמפיין קצר וחזק. גם קמפיין זה, כמו כמה מקודמיו, יהיה מלווה בהשמצות ובניסיונות להפיל את היריב באופן בלתי אלגנטי. אנשי הימין הקיצוני, לדוגמא, עושים כבר בימים אלה כל שלאל ידם כדי להפליל את שרון. והם אינם מסתירים זאת.
לכן עולה השאלה, האם יכול שרון ו/או רשאי להשתמש במשאבי המדינה העומדים לרשותו - בתוקף תפקידו - כדי להוביל את הקמפיין שלו למען יישום תוכניתו, שכידוע טרם אושרה על-ידי הממשלה, ובכלל - טרם הוצגה לפרטיה בפורום ישיבת הממשלה? משאבי המדינה כוללת גם את העוזרים העומדים לרשותו של שרון, כלי רכב, משרדים, טלפניות ומה לא.
סוגיה זו תעמוד עתה למבחן גם בפני היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז. סביר להניח ואף לצפות, כי היועמ"ש יידרש לכך תוך ימים ספורים - אם מתוך יוזמה שלו, ואם מתלונות שיופנו אליו, קרוב לוודאי, מצד מתנגדי של שרון, שילינו על השימוש שהוא עושה במשאבי המדינה, כדי להעצים את הקמפיין שלו לטובת יישום התוכנית.
היועמ"ש מזוז ייצטרך להידרש גם לפרטים: איזה חוק חל על קמפיין זה? - האם חוק מימון מפלגות, או חוקים אחרים? האם רשאים אנשיו של שרון ו/או מתנגדיו לגייס כספים/תרומות מצד חברות למימון פרסומת בעד ו/או נגד יישום התוכנית? האם מועצות מקומיות בשטחי רצועת עזה רשאית להשתמש בתקציביהן למטרה זו? ומס הכנסה ייצטרך להידרש לשאלה, האם להכיר בתרומות כאלה לעמותות העוסקות בכך?
כיצד מקפח שרון זכויות בוחריו הסידור שמציע עתה שרון, אמנם מביא להכרעתם של מתפקדי הליכוד את תוכנית ההינתקות, ואולם, בד בבד, הוא שולל זכות זו מכלל מצביעי הליכוד, כ-1.5 מיליון איש. יתרה מכך: הודעת שרון, לפיה כל שרי הליכוד יחויבו לקבל את ההכרעה הדמוקרטית של מתפקדי הליכוד, ולפעול בהתאם בממשלה ובכנסת, מעוררת בעיה חדשה, שהיא: סירוס מחויבותם לפעול בממשלה ובכנסת בהתאם לאינטרס הציבור הרחב ביותר, היינו: בהתאם לטובת העם כולו.
מערכת המשפט והכנסת עמדו באחרונה בפני סוגיה דומה. שלושת שופטי בית המשפט העליון, החברים בוועדה לבחירת שופטים, נהגו להצביע בוועדה, כאיש אחד, וזאת בהתאם לסיכומים ולהנחיות שקיבלו מחבר השופטים בבית המשפט העליון.
נוהג נפסד זה גרם לוויכוחים מרים הן בוועדה והן בכנסת. נטען נגדם, כי חבר ועדה צריך לפעול על פי צו מצפונו, ולא כשליחם של חבר השופטים. מי שקם ועשה מעשה, כדי לכפות הפסקת נוהג נפסד זה, הוא חבר הכנסת רוני בראון. הצעת חוק שהגיש אושרה בכנסת בשלוש קריאות והפכה לחוק מחייב. עתה נאסר על חברי הוועדה לבחירת שופטים להצביע כגוש אחד. הם מחויבים למעשה להצביע על-פי צו מצפונם, כדי לקבל את ההחלטה הטובה ביותר.
על-פי רוח החוק הזה, אין לחייב שרים, המחויבים בכובעם זה לאזרחי ישראל, להצביע במליאת הממשלה ובכנסת ישראל לפי הכרעת המתפקדים. מה שאמור לעמוד לעיניהם של השרים וחברי הכנסת הוא, כאמור, טובת העם כולו, ולא רק העדפותיהם של מתפקדי הליכוד.
הסוגיה הזו עלולה לעמוד לרועץ ולהכשיל את יישום המשאל בקרב מתפקדי הליכוד. הליכוד בכלל ושרון בפרט חשופים עתה לעתירות בשאלות: מדוע לא תימנע הממשלה מהאצלת סמכויותיה למעשה לידי מתפקדי הליכוד? ומדוע לא תימנע מקיפוח זכויותיהם של כלל המצביעים בישראל, ביחס לאלה הניתנות למתפקדי הליכוד?