קראתי ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות" (1.4.04) על התבטאותו הזוועתית האחרונה של ד"ר לב גורדון בעיתון הבלגי "לה ליברה בלג'יק". הוא אמר שם בין השאר ש"רצח שייח' אחמד יאסין הינו חלק ממדיניות ממשלת ישראל שניתן לתארה כרצח עם סמלי"; ו... "הפלשתינים הציעו אינסוף הפסקות אש, אך שרון משיב בחיסול המנהיגות הדמוקרטית של העם הפלשתיני".
איני רוצה להתייחס כרגע לתגובות האנמיות חסרות השיניים של משרד החוץ ושל שרת החינוך לימור ליבנת לדברים אלו של לב גורדון, למרות שהן תמוהות וראויות להתייחסות.
ברצוני להתייחס לחוסר התגובה שלך, כנשיא אוניברסיטת בן-גוריון, המוסד שבו מלמד לב גורדון במחלקה למדעי הממשל והפוליטיקה.
אתה מוכר כאדם שמבקר בכל הזדמנות, באומץ לב ובתבונה, את מחדליה של ממשלת ישראל בנושאים שונים. הסבר נא לי מדוע לא מצאת הזדמנות מתאימה ואומץ לב להגיב באופן רשמי ופומבי על מחדליו הנפשעים של המרצה הנ"ל?
אני מתקשה מאד להבין, כיצד יכול נשיא אוניברסיטה, שמכיר היטב את החשיבות הגדולה של יחסי ציבור, תדמית ודעת קהל, להתעלם מפרובוקציה שקרית, בוגדנית והרסנית כל כך של חבר סגל? האם אינך מבין את מה שכל ילד קטן מבין, ששתיקתך עלולה להתפרש חלילה כהסכמה לדבריו של עוכר ישראל הנ"ל?
אני מוחה בהזדמנות זו בכל כוחי, על כך ששום גוף אקדמי במדינת ישראל (כגון סנט, רקטור, נשיא, ות"ת, מל"ג, האקדמיה הלאומית, ארגוני סגל אקדמיים) לא הגיב באופן רשמי על מעשיהם של אותם מרצים באקדמיה, שפועלים ומטיפים בריש גלי להחרמתה של ישראל ומוסדותיה האקדמיים ותומכים בסרבני השירות למיניהם.
חוסר התגובה הרשמית, מוכיח לדעתי שהאקדמיה נמצאת היום בתקופת שפל חסר תקדים מבחינה ערכית. יוצא דופן בולט לטובה הוא חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי ופרופ' אוריאל רייכמן, נשיא המרכז הבינתחומי בהרצליה. פרופ' רייכמן ביקר, כאדם פרטי, את השתיקה התמוהה והרועמת של עמיתיו באקדמיה. במאמר מצויין שכתב במעריב ביום 5.12.04, שכותרתו: "שתיקת המלומדים, האקדמיה צריכה לצאת נגד גורמים המערערים את חוסנה".
לדעתי, חופש הביטוי האקדמי מנוצל לרעה על-ידי מרצים מן המיעוט הרדיקלי הקיצוני, שהופכים אותו לחופש ביזוי ושיסוי, חופש לעבריינות חבלנית, חופש לתבוסתנות בוגדנית וחופש להתאבדות קולקטיבית אנרכיסטית. איני מוכן לקבל את הטענה שאומרת: "תמיד היו ותמיד יהיו מיעוט של טיפוסים תימהוניים ואנרכיסטיים באקדמיה והכי טוב לא להתייחס אליהם". מי שאומר כך אינו מבין כנראה את המשמעות האמיתית של חופש אקדמי, ואינו מודע לנזק האדיר שקשה בכלל לתארו, שמרצים אלו גורמים למדינת ישראל ותושביה בכלל ולאקדמיה הישראלית בפרט.
