מהחלטת בית המשפט העליון (כב' השופטת דורנר):
"על-פי הכלל הדורש מרשות המפעילה סמכות שבשיקול-דעת להתחשב במכלול השיקולים שלעניין - השיקולים שציינתי ועימם שיקולים רלוונטיים נוספים המתעוררים בנסיבות המקרה צריכים להיות לנגד עיניהן של הרשויות ולהתבטא בהחלטתן. אין די בכך שהרשות יודעת על השיקולים. תכלית הדרישה להתחשבות בשיקולים הרלוונטיים היא, בעיקרה, להביא להגשמת השיקולים שהדין חפץ ביקרם. לא "היסוד הנפשי" של הרשות הוא העיקר. העיקר הוא בהחלטותיה ומעשיה. עמדתי על כך בדנג"צ 3299/93 ש' ויכסלבאום ואח' נ' שר הביטחון ואח', פ"ד מט(2) 195, פסק-דין שבו נפסלה החלטת הרשויות עקב אי-התחשבות בשיקולים רלוואנטיים, הגם שהרשויות היו מודעות למכלול השיקולים:
מקום שבו... עומדת לפני הרשות קשת רחבה של החלטות אפשריות... ככלל, על הרשות לבחור בהחלטה המגשימה את כל השיקולים שלעניין. היה והרשות המינהלית לא עשתה כן, ובחרה בהחלטה שאינה נותנת כל ביטוי לשיקול ענייני, תיפסל ההחלטה על יסוד העילה של אי-התחשבות בשיקולים רלוונטיים."
סוף ציטוט.
בבואנו לבית המשפט בבקשה שיבטל החלטת ממשלה (או כל רשות אחרת), חובה עלינו לבחון דרכנו ביסודיות, בית המשפט לא יתערב אלא אם טעות גסה נפלה בידי הרשות ("אי סבירות קיצונית").
ואיזה טעויות גסות ניתן יהיה למצוא בהחלטות כאלה?, בדרך כלל יהיו אלה טעויות באחד משני מישורים ולעתים בשניהם גם יחד:
המישור התוצאתי תוצאת ההחלטה עומדת בניגוד לדרישות חוק ו/או הפסיקה, תוצאת ההחלטה עומדת בניגוד לדרישות חוקתיות על היבטיהן השונים, ההחלטה פוגעת באופן קיצוני בזכות השוויון (אשר יש הכוללים אותה כבר בחוקי היסוד הקיימים) וכו'.
הדרך בה נתקבלה ההחלטה בית המשפט לא מחליט במקום הרשות. הוא גם סומך על החלטותיה, וסובר מכללא כי ההחלטה נתקבלה בדין ובשיקול דעת. אנשי ציבור נבחרים במישרין או בעקיפין ע"י הציבור, ומשתכרים מקופתו ולכן רוצים בד"כ את טובת הציבור - ועל כן אלא אם מוכח בעליל אחרת - דרך קבלת ההחלטות בגופים הציבוריים היא תקינה וסבירה.
אך אם מובאת בכל זאת החלטה מסויימת לביקורת שיפוטית, איך בוחן בית המשפט אם הדרך לקבלת ההחלטה היתה הייתה תקינה? וכאן נחזור לדבריה המלומדים של כבוד השופטת דורנר: בית המשפט יבדוק אם הרשות פרסה לפניה את מרחב השיקולים הרלוונטיים לנושא הנדון. ולא רק זאת, אלא בית המשפט אף יבחן אם הרשות נתנה משקלים ראויים לכל שיקול ושיקול - ומשיסיים בית המשפט את בחינתו - יבטל את החלטת הרשות רק אם סטתה באופן קיצוני מהדרך הסבירה, כלומר: שיקולים מרכזיים לא עלו כלל, או שעלו, אך המשקל שניתן להם סטה באופן קיצוני מההגיון הסביר.
ראש הממשלה מבטיח לנו, כי הוא עומד לבטל את שיקול הדעת של גורמי מקצוע רבים, את שיקול דעתו, את שיקול הדעת של מרבית שריו, את שיקול דעת הכנסת - ולתת רק לשיקול אחד (חשוב ככל שיהיה) משקל של 100 אחוז - הוא מעמיד שאלה לאומית מאד עקרונית לבחינתה היחידה והבלעדית של קבוצה שהוא בחר להעמידה בפניה - ומבטל, כלומר נותן משקל 0, לכל יתר השיקולים, וזאת על אף שהם פרוסים בפניו והוא מודע לכולם או לפחות לרבים מהם.
עדות בעל דין כמאה עדים דמיא, אם אומר ומכריז ואולי אף יכתוב ראש הממשלה כי הוא מקבל מראש את "דין הבוחר" של סקטור בחירה שהוא קבע, ואשר איננו מוסמך להחליט על-פי חוק, ובנוסף לכך מתכונן ראש הממשלה לחייב את שאר מקבלי ההחלטות לפעול על-פי הרוב באותה קבוצה - הוא חורג מדרך ההחלטה הסבירה, הוא בפרוש מגיע ואף עובר לדעתי באופן קיצוני שבקיצונים את גבול האי סבירות.
על אחת כמה וכמה כאשר אנו עוסקים בשאלה כל כך מרכזית וחשובה להמשך חיינו הבטוחים על אדמתנו, ולהמשך קיומו של איזון עדין ומאד בעייתי בין הרבדים השונים של החברה בישראל.
ראש הממשלה רוצה לברך אך יוצא מקלל.
כוונותיו של ראש הממשלה טובות, הוא רוצה בברכת הליכוד, כי זו הדרך הנכונה והסבירה לריכוך ההתנגדות, אך בדרכים עקומות כמו זו המוצעת - הוא לדעתי רק יגביר את ההתנגדות.
ומה כן ניתן לעשות אין שום בעייה במשאל, כל הפוליטקאים עושים משאלים וסקרים כל הזמן, הפעם עושים משאל פומבי - אין בעייה, אך לא ניתן לקבל את תוצאותיו מראש, ולא ניתן לחייב עובדי ציבור לפעול על פיו.
אז מה עושים? חובתו הציבורית של ראש הממשלה היא להצביע ולהחליט על-פי תמהיל מקיף של השיקולים הנוגעים להחלטה - ואז משאל הליכוד יהיה רק חלק מני שיקולים רבים אחרים.
לעומת זאת, ההחלטה אם להעמיד כלל את הנושא להצבעה בממשלה - היא נושא שיש לראש הממשלה דרגת חופש הרבה יותר גדולה בו.
כל אשר יכול ראש הממשלה להבטיח לבוחריו, הוא שאם ה"אמת" האלקטוראלית תחבוט בפניו, הוא יוריד הילוך וישקול שנית אם להעלות את הנושא להצבעה - אז התנהגותו תהיה הרבה יותר דמוקרטית.
כמובן שמישהו אחר יכול אז להעלות את ההצעה, וכמובן שאם בכל זאת תהיה הצבעה ראש הממשלה והשרים יהיו חייב להצביע, מי לכאן ומי לכאן על-פי מיטב השיקולים שיהיו פרוסים בפניהם, ולא רק על פי החלטת המפלגה.
בהכירנו את המציאות, ובהיות ראש ממשלה כל כך דומיננטי אשר מושך את עגלת ההינתקות כבר כשנה - אם הוא יפסיק למשוך, תתמסמס ההחלטה - ובכך ניתן, קרוב לודאי, גם לאכול את העוגה וגם להשאירה שלמה, גם לתת משקל מכריע לקבוצת מדגם שראש הממשלה החליט עליה וגם לא לשבש באופן קיצוני את מהלכיה החוקיים והדמוקרטיים של המדינה.
לסיכום דעת חברי הליכוד, יכולה להיות חשובה ומכרעת עד אשר עולה הנושא להצבעה. מרגע שעלה הנושא להצבעה, הופכת דעת הליכוד לשיקול אחד מיני שיקולים רבים אחרים, וכל המצביע תוך התעלמות משיקולים שבמרכז העניין מסתכן במודע בקבלת החלטה שגויה מאד או אפילו הרסנית, לוקח על עצמו אחריות כבדה כאותו נהג אוטבוס המסיע 6 מיליון תושבים, בטבורו של כביש מאד סואן, ללא רישיון נהיגה, ובייחוד ללא ביטוח (ואפילו הוא נהג טוב ובעל ניסיון) - מה עוד שבית המשפט עוד יכול להתערב מראש (וטוב יהיה אם יתערב) ועלול/עשוי לטרוף לראש הממשלה את כל הקלפים.