השעון מתקתק, ההכנות האחרונות בעיצומן, הכל מוכן לרגעי המתח שלפני ואנחות הרווחה, השמחה או הצער שאחרי. הקהל זורם באלפיו עם פתקי ההצבעה בעד ניצחון מכבי בחצי הגמר, ב-29.4.04. יום הבחירות בליכוד אמנם נדחה ל-2.5.04, אבל המתח נשאר. אנשי שרון מודאגים, לא כל יום יש "נס פסח", ואין להם לא מוסר כמו שלף וזורק כמו דרק, אבל הסיסמה "יש אלוהים" עדיין בתוקף.
למה אני בעד!! א. אין פרטנר רציני שרוצה ויכול לבצע מהלך כזה ואלה שהם הכתובת כמו אבו-עלא, הם חסרי סמכויות ואימפוטנטים מדיניים וביטחוניים. ומאחר שפינוי היישובים מופיע בתוכנית הסופית בהסכם, אז למה לחכות לעתיד רחוק ולא ברור. אפשר לבצע עכשיו - בצורה חד-צדדית, לחסוך בכסף ובקורבנות.
ב. ארה"ב, מצרים ומדינות ערב נוספות כמו ירדן, הן בעקרון בעד המהלך, דבר שיוריד מהם לחצים פוליטיים כלכליים וחישובים פנים-מדינתיים, שעלולים לסכן את שלטונם אם לא תהיה פריצת דרך מדינית, ואפילו מאולצת. במיוחד, חוששת ירדן מהתפרצות של הפלשתינים במחנות הפליטים בירדן, המהווים איום מתמיד ומסוכן לכס המלכות הירדני מזה שנות דור.
ג. ארה"ב תומכת-מתפתלת בניסוח הכללי ומחפשת פתח הצלה משרון, כדי לקדם את "מפת הדרכים" או פתרון חלקי אחר באזור. ההסתבכות הלא מתוכננת בעירק והבחירות הקרובות בארה"ב, הם זרז לפעולה מדינית שיכולה לתת לבוש ניקוד גבוה, ולכן אם שרון יכול לספק את הסחורה, בוש וממשלתו - אם יישארו על כנם - לא ישכחו זאת במהרה.
ד. רוב הציבור הכללי בישראל, על-פי הסקרים והנטיה הפוליטית, הם "בעד" המהלך, שיכול להיות היסטורי לאזור וליחסים בין ישראל לפלשתינים. זהו חישוב בעל משקל רב, שיכול לבוא לידי ביטוי ב"משאל עם" כללי שיקיף את כל הציבור ובוודאי שיש לו גם משקל על מצביעי ומתפקדי הליכוד, שחלקם הגדול מאמין בשרון ובתוכניתו.
ה. שרון, שאין שני לו בכל מה שקשור לביטחון המדינה, הן בטקטיקה והן באסטרטגיה, מוביל מהלך שלפי דעתו ותומכיו, הוא לטובת ישראל, ביטחונה ושלמותה, למרות דעת אגף הימין בליכוד ובמפלגות הקואליציה המתנגדות, בראשות איווט ליברמן, מתיישבי יש"ע ונציגם בליכוד פייגלין וקבוצתו.
ו. מבחינה ביטחונית אסטרטגית, אין ליישובי גוש קטיף ערך ביטחוני-מבצעי, במיוחד לאור פינוי ישובי ימית וסביבתה שהביאו להסכם שלום עם מצרים, או כפי שנאמר: עדיף שלום קר על מלחמה חמה. מבחינה מבצעית, לא תהיה בעיה לצה"ל לפקח ולשלוט על השטח כולו או חלקו במידת הצורך ואפילו ביתר קלות ואפקטיביות.
ז. פינוי השטח והעברת התושבים המעוניינים לנגב, יתנו דחיפה עצומה לפיתוח האזור הצמא לקידום והשקעות. כמובן, תמורת פיצוי הולם ותשתיות חדשות ועזרה מסיבית של ארה"ב.
ח. הצהרת ארה"ב על תמיכה במהלך, בצירוף התחייבויות כספיות, ביטחוניות ומדיניות, נוסח ביטול "זכות השיבה" ופתרון הולם בירושלים עם ערבויות בינלאומיות - יכולים בהחלט לשנות את המצב באזור.
ט. ישובי גוש קטיף וחלק מיש"ע הם ישובי "מילואים", שנשלחו על-ידי ממשלות חוקיות למטרות חוקיות, ועם סיום תפקידם ממשלה חוקית מחזירה אותם לבסיסי קבע, לאחר שמשימתם הושלמה.
אז למה אני נגד!! א. נסיגה חד-צדדית ללא הסכם, ללא התחייבות פלשתינית להילחם בטרור ולהפסיק את האינתיפאדה, היא לא רק פרס אלא נצחון ההקרבה, השאהידים, ההתאבדות ולדעת מומחים, כמו הרמטכ"ל ואמ"ן, תוספת דלק באוקטן גבוה למכונת הטרור והרשע.
ב. איפה כל ההבטחות, שלא תהיה נסיגה בלי הסכם, על כל המשתמע מכך - אם אי-אפשר להאמין "להבטחות ממשלה", אז למי להאמין?
ג. אם מצד השני אין מפלגה או אישיות רצינית בעלת סמכויות ויכולת ביצוע, מי יגבה את הנסיגה, שרק תגביר את תיאבון הטרור ויצביע על-כך שזאת הדרך הטובה ביותר להישגים מדיניים וניתן לסלק את ישראל לא רק מעזה אלא גם מיש"ע.
ד. ראו מה עשה הטרור באירופה: בספרד התחלף השלטון, יתר מדינות הקואליציה נבהלו והצהירו על הוצאת הכוחות מעירק, נוסח פולין וספרד, ובספרד היה רק מגה-פיגוע אחד, ואילו אצלנו כבר שלוש שנים ועוד שלוש שנים לפני זה - היו כבר עשרות מיני מגה פיגועים.
ה. הפרטנרים, המוצעים לנו על-ידי הסכם ז'נבה, הנתמכים על-ידי מפלגת יחד-מרצ + עסקנים נוסח מצנע, בורג, תמיר מהעבודה - הם פוליטיקאים דרג ב' - ללא תומכים, ללא סמכויות ביצועיות-פוליטיות בציבור הפלשתיני וכל זה מצטייר יותר כתרגיל מוצלח ביחסי ציבור של ערפאת, שיודע שלא ייצא מזה כלום, אבל זה מצלצל ומצטלם יפה בעולם.
ו. כל זמן שערפאת קובע את המדיניות ואת המהלכים - אין כל סיכוי להסדר. ערפאת רוצה למות במדים, רצוי כשאהיד, כדי להישאר בהיסטוריה ואין לו כל רצון להגיע להסכם ולעסוק בזוטות כמו כלכלה, תעסוקה, מים וביוב - זה לא מתאים ל"מר טרור".
ז. ומאחר ואין לעראפת יורש בחייו, ואין כל כוונה לפגוע בו - (עדיף שיישאר במעצר-בית במוקטעה) - אנו חוזרים לריבוע הראשון ממנו התחלנו.
אז למי להצביע?!
זאת הבעיה שלכם - מתפקדי הליכוד. אני בפיינל-פור, בעד מכבי ת"א ושמח עם ירושלים.
__________________ הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות. 