עטור ניצחון חזר שרון מארה"ב, ובאמתחתו מכתב מהנשיא בוש, הקובע קביעות הוגנות לקווי סיום הסכסוך בינינו לבין הפלשתינים. בארץ ממתינה לשרון מקהלת מתנגדים, מן הימין ועד השמאל והפלשתינים.
עושה רושם שרבים מסרבים להבין מה כאן ההישג. למשל נטען כי כבר קיבלנו קביעות דומות בתוכנית קלינטון. זה נכון. אלא שתוכנית קלינטון היא הצעת תוכנית. היא מותנית. אם תעשו כך, תקבלו כך, ואם לא - התוכנית לפח. ואמנם לשם הושלכה. למה הדבר דומה? לפלשתיני שהיה אומר, כאשר דיבר שרון על סיום הכיבוש: "אז מה? בהסכם ביילין-אבו מאזן כבר הכיר ישראלי בחשיבות סיום הכיבוש". בכל זאת, יש הבדל קטן.
בוש נתן קווי יסוד למסגרת כל הסכם עתידי, ובהם הכיר בגושי התנחלויות, זרק עצם על גדר הביטחון, ושלל את דרישת השיבה (אגב, בתוכנית קלינטון, כמו במסמך ז'נבה, ניתנת זכות שיבה לפלשתינים, עטופה בצלופן המקשה על הישראלים לראות).
אותו הדבר נכון גם באשר לשאר תוכניות, כמו ז'נבה והמפקד הלאומי. בכולן ישנם קווי מתאר לסיום הסכסוך. אלא ששני הבדלים מכריעים יש בין הצהרת בוש לניירות המצחיקים שהשמאל מייצר בסיטונות יחד עם הפלשתינים. ראשית, הצהרת בוש היא עניין רציני, רשמי, ממלכתי. לא סימולציה ממומנת בכספי האירופאים ואש"ף, שרק באה להוכיח "שיש עם מי לדבר". שנית, היא תקפה גם אם אין עם מי לדבר, וזה נותן הכשר לפעולות חד צדדיות של ישראל. זו כוונתו של שרון מזה זמן, וקשה להגזים בגודל הישגו הדיפלומטי כאן.
הימין אומר, ממילא מה שבוש הכשיר אף ראש ממשלה ישראלי לא התכוון לתת. זה לא מדויק, מפני שלא ברור מה הייתה עושה ממשלת שמאל הכוללת את מצנע-תמיר-בורג ו'יחד'. אך הנקודה העקרונית היא שגם אם זו העמדה הישראלית, הברורה מאליה לרוב הגדול של היהודים כאן, הרי העיקר בדיפלומטיה הוא שיקבלו את העמדה גם שאר הגורמים. ושרון הצליח להביא את האמריקנים לקבל אותה במלואה. לא רק הישראלים קובעים היום שלא תהיה זכות שיבה, שלא לדבר על כך שלא יפונו כל השטחים מעבר לקו הירוק גם במסגרת הסכם, אלא גם האמריקאים מכירים בכך היום. וזה חשוב. חשוב ביותר.
עוד לא הייתה הכרזה אמריקנית שכזו מעולם, ולא לחינם יצא קצפם של הפלשתינים (אבו עלא כבר מאיים בהתפטרות - איזה פחד), האירופאים, האו"ם והשמאל. חלק מן השמאל הישראלי ממש מודאג כשהאמריקנים מקבלים את העמדה הישראלית. לשמאל השלום-עכשווי יש כלל: מה שהפלשתינים לא אוהבים, גם אנחנו לא. זו טעות לקבל את העמדה הישראלית, התעקש מצנע כנגד מכתב בוש. עדיף לקבל את העמדה הפלשתינית.
ויש לזכור: את כל זה נתן בוש - בלי תמורה! בלי דרישה לתיקון גבולות, בלי דרישה לפיצויים, בלי התחכמויות גדולות מדי. בלשון דיפלומטית אמר: ההתנחלויות הגדולות יישארו, נקודה; אין זכות שיבה, נקודה; הגדר בטחונית, נקודה. זה תקדימי. זה היסטורי. זה בעל השלכות רבות, ויהיה קשה לאמריקנים לחזור בהם בעתיד מהקביעות הללו, לפחות אם נטרח להזכיר להם.
רק דבר אחד לא ברור בהתרחשות ההיסטורית הזו. מה הקשר ל-7000 היהודים הגרים בגוש קטיף? מה בכל ההתפתחות החיובית הזו, הראשונה מזה זמן רב, קובע כי עלינו להעבירם מבתיהם ליישובים לא מוכנים במדבר? אם לא יפונו אותם 7000 ייתמכו האמריקנים בזכות השיבה? האם מישהו יוכל לכפות עלינו את פינוי אריאל, מעלה אדומים והבקעה אם לא יפונו מן הרצועה המתיישבים?
התשובה היא לא. ושום דבר במכתב לא מעלה זאת אפילו כאפשרות. בוש נתן מכתב עקרוני, אשר פורטו בו נקודות עקרוניות שאינן תלויות בשום אופן בנסיגה מעזה. הוא עצמו אמר כאשר נשאל על כך כי הוא מדבר במסמך על סיום הסכסוך הרחוק. לשם מכוונים הדברים על זכות השיבה וההתנחלויות. אין קשר למשהו קונקרטי בהווה.
אם כן, שרון, בעניין הנסיגה, בונה על אפקט ההילה. הנה השיג הישג חשוב, ראשון מסוגו מזה זמן רב, הישג שאף ראש ממשלה ואף ח"כ מן השמאל לא חלם עליו אפילו מאז אוסלו. וכעת הוא מבקש: תנו למשיגן עוד הישג: תוכנית ההינתקות וממשלת ליכוד-עבודה.
אך אליה וקוץ בה: אין קשר הכרחי בין השניים. תוכנית ההינתקות יכולה ליפול, שרון יכול להתפטר, יכולה לעלות אפילו ממשלת ש"ס: המכתב האמריקני ימשיך לסנדל נשיאים אמריקנים עתידיים.
לכן, מי שעיניו בראשו, יטען בעד או נגד ההינתקות מבלי לקשור זאת במכתב בוש החשוב. המכתב אינו מותנה בתוכנית ההינתקות, ודווקא משום כך הישגו של שרון גדול עשרות מונים. שרון הצליח לנצל תוכנית שלא בטוח שתצא לפועל ומצב פוליטי זמני, בכדי להשיג הישג לא מותנה ורב השלכות.
פעמים רבות שרון אומר שכאשר עומדים שעניינים לאומיים על הפרק, שיקולים אישיים אינם משחקים אצלו. במקרה זה, הוא גם הוכיח זאת. את מכתב בוש הוא השיג עבור מדינת ישראל, לא עבור תוכנית ההינתקות. המכתב יעמוד לכל ראשי הממשלה, גם הבאים, לא רק עבורו.
ואולי האפקט בעצם הפוך? אולי דווקא האהדה והתמיכה בישראל, דווקא ההישג החשוב מול הפלשתינים, אסור שימשיך בפרס לטרור ובמענק חסר תמורה לרשות הפלשתינית? אולי התמיכה בנו וההכרה בהתנחלויות צריכה לשכנע אותנו שיש הצדקה, לא רק היסטורית ולאומית אלא גם פוליטית, לישיבה ברצועת עזה? האם תקופה בה מסכים הנשיא האמריקאי כי אין עם מי לדבר אצל הפלשתינים היא הזמן הנכון לתת להם הישגים חסרי תקדים?
אל דאגה. המכתב יישאר תקף בכל מקרה, ושרון דאג, מתוך שיקול ממלכתי, שלא יהיה מותנה בו או בתוכניתו בשום צורה. שרון התאמץ בשבילו, גם אם המכתב אינו מסייע לו להעביר את תוכנית ההינתקות. ועל כך, כמו גם על גודל ההישג, שהושג על אפם ועל חמתם של הפלשתינים, מגיע לו כל הכבוד.
