החקירות במדור זה הזהרנו פעמים רבות מפני מה שנראה כניהול מגמתי של תיקי חקירה, ומאוחר יותר החזקתם פתוחים תקופה ממושכת ("קלפי מיקוח", 14.11.03). הצבענו על מהלכים בלתי תקינים של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אליקים רובינשטיין, ובמיוחד של פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, שגרמו עוולות לרבים, ואף החזיקו אישי ציבור במקום רגיש.
למרות זאת, שופטי בית המשפט העליון ועימם שר המשפטים "סימנו" את רובינשטיין וארבל כמועמדים לכהונת שיפוט בבית המשפט העליון, ואיש לא יבלבל אותם עם עובדות. השבוע פרסמה הוועדה לבחירת שופטים את שמותיהם של 15 מועמדים לכהונת שופט בית משפט עליון. רובינשטיין וארבל מוצגים כמועמדים בטוחים מצד שני בכירי הוועדה: נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק ושר המשפטים יוסף (טומי) לפיד.
אף-על-פי-כן, נתמיד במלאכתנו. עכשיו, אחרי שהיועץ המשפטי לממשלה מני מזוז הודיע על החלטתו בתיק החקירה נגד השר אהוד אולמרט, וכן בתיק החקירה המעניין יותר נגד יושב-ראש הכנסת ראובן ריבלין, ונוכח הדברים שחשף היועץ המשפטי בשתי ההחלטות, זה הזמן להאיר את העוולות שעשו השניים לא רק נגד אולמרט וריבלין, אלא נגד הציבור הרחב.
אולמרט וריבלין נחקרו בחשד לקבלת שוחד מאיש העסקים דוד אפל, תמורת שירותים שהעניקו לו, תוך ניצול לכאורה של מעמדם. היועץ המשפטי לממשלה קבע באשר לאולמרט, כי יש לגנוז את תיק החקירה בשל היעדר ראיות מספיקות. באשר לריבלין החליט מזוז לסגור שישה תיקי חקירה בשל היעדר אשמה (היינו: לא היה מקום מלכתחילה לחקירה), ובעניין אחד - בשל היעדר עניין ציבורי. בהחלטה יש כמה גילויים חדשים, שיש בהם כדי לעורר דאגה בפני כל מי ששלטון החוק יקר ללבו.
ההשפלה: ריבלין נדרש לחתום על ערבות ב-28 בינואר 2001 הביס אריאל שרון את אהוד ברק. ריבלין, אחד משושביני הקמפיין המבריק שהביא את ההצלחה הענקית לשרון, המתין לתיק המשפטים. לאחר הבחירות דיבר על כך במלון הילטון בירושלים.
שבוע לאחר מכן, בפברואר 2001, זומן לחקירה. "נכנסתי ב-12 בצהריים ויצאתי ב-11 בלילה. 11 שעות של חקירה". החוקרים התביישו, אומר ריבלין, ראיתי את זה עליהם כשהם שאלו שאלות.
התביישו או לא - החוקרים לא חסכו מריבלין שום עלבון. הוא נדרש לחתום על ערבות אישית, ולא לדבר עם איש בנושא החקירה, ורק לאחר מכן הורשה ללכת לביתו. סוד גלוי הוא, כי זו גזירה קשה בעבורו - גם כשאין מדובר בחקירה - קל וחומר כאשר מדובר בחקירה מפוקפקת, שהולדתה בחטא, והיה זה רק טבעי שיזעק על הפגיעה בו.
ימים ספורים לאחר מכן, בעוד שרון מרכיב את ממשלתו, מסר לו היועץ רובינשטיין: ריבלין לא יוכל להתמנות לשר משפטים. שרון לא ערער על ההנחיה. ריבלין מונה לשר התקשורת. מאז ועד חול המועד פסח השנה היה ריבלין נתון לחסדי המשטרה והפרקליטות. הם פגעו בו, הדליפו, והוא לא יכול היה לומר מאומה.
עכשיו יצא המרצע מן השק. אחרי הסיפורים והפרסומים המגמתיים, מפרט מזוז שבע פרשיות שנחקרו. לגבי שש מהן, כאמור, הוא קובע כי התיק ייסגר בחוסר אשמה. לגבי התיק השביעי, הוא קובע, הנוגע למידע שמסר לאפל מדיון בוועדה לבחירת שופטים, שבה היה ריבלין חבר, ייסגר התיק מחוסר עניין ציבורי, וזאת לאור העובדה "שהמידע שנמסר אינו רגיש או פוגעני, ולא פגע בפעילות הוועדה".
מזוז מגלה בהחלטתו כי חוות הדעת וההמלצה של פרקליטת מחוז מרכז, על דעת פרקליטת המדינה, הועברה אליו ב-25 במרס השנה. גם הפרקליטות נוכחה כי יש לסגור את תיקי החקירה בהיעדר אשמה, למעט התיק הנוגע לוועדה לבחירת שופטים.
מבירור שערכתי עם המשטרה עולה כי כבר בסוף יולי 2001 - חמישה חודשים לאחר חקירתו של ריבלין - הועבר התיק לפרקליטות. מאז נותר על שולחנה של ארבל, מבלי שהכריעה בו. גם תיק אולמרט הועבר לפרקליטות ביולי 2001, ונותר מונח על שולחן הפרקליטה.
הסיוע: "שמע ישראל" החלטות היועץ המשפטי בנוגע לאישי ציבור, מושכות לעתים קרובות ביקורת. בעיקר בגלל הסלחנות כלפי נחקרים. אך כאן ההחלטה חושפת את ליבם הגס של החוקרים ואנשי הפרקליטות. הדבר עולה מפורשות מהתיאור היבש של העובדות בנוגע לאחת הפרשות שעליהן נחקרו ריבלין ואפל, כפי שהוא מובא בהחלטת מזוז (ציטוט):
משיחת טלפון שהתנהלה בין אפל לגברת בשם אהובה בתאריך 16.9.99, עלו חשדות לכאורה למעורבות ריבלין בגיוס כספים בחו"ל שלא כדין לצרכים פוליטיים באמצעות מר שמואל סיסו, קונסול ישראל בניו-יורק.
מחקירת אפל עלה כי השיחה היתה עם גברת אהובה מגן, יושבת-ראש ארגון החירשים "שמע ישראל", ארגון לו מסייע אפל בדרכים שונות, וזאת נוכח היות שלושה מילדיו חירשים. גב' מגן מסרה בעדותה, כי אפל חבר בוועד המנהל של הארגון, ומקדיש ממיטב מרצו וזמנו לסיוע לארגון, וכי גם ריבלין סייע לארגון בפעילותו בכנסת. כן ציינה, כי הארגון פנה לסיסו בבקשה לסיוע בעריכת אירועי התרמה לארגון בארצות-הברית, אך"לא יצא מזה כלום".
נוכח האמור, אין מקום לייחס כל מעשה פלילי למי מן המעורבים, ויש אפוא לסגור תיק זה מחוסר אשמה פלילית.
עד כאן הציטוט מהחלטת היועמ"ש.
מהציטוט עולה, כי ריבלין ואפל ביקשו לגייס כסף כדי לסייע לחירשים. אך איתרע מזלו של ריבלין: אפל היה נתון בחקירה סמויה, שכללה האזנות סתר. הדיבורים על כסף עם אפל, הזיזו כנראה כמה ברגים בשכלם של חוקרי המשטרה וכמה מאנשי פרקליטות. עד כדי כך שהם הפכו מעשה טוב ומרגש מצד השניים, לחקירה משטרתית.
"אני כל חיי עוזר להם, אומר ריבלין. "דאגתי כשר התקשורת, שיהיו כתוביות בטלוויזיה, בעברית, לחירשים-אילמים. אני פעיל מאוד. אני משתתף כל שנה באירוע של עמותה שיוזמת שירה בציבור לבעלי מוגבלויות". תרומתו של ריבלין לא עשתה רושם על ארבל. היא ואנשיה מזמזו תיק זה כמעט שלוש שנים.
הפרשה מקוממת את ריבלין. השתיקה שגזר על עצמו, בשלב זה, אינה נובעת מכך שנסתמו טיעוניו. ריבלין מגלה כי בימים אלה הוא שוקל עם יועציו המשפטיים כיצד לנהוג. "אני שוקד עכשיו לבחון את כל הלקחים, כדי לראות האם אפשר להילחם בתופעה נוראית שמתרגשת עלינו בעשור האחרון, שבו יש סימביוזה בין משטרה, לבין עיתונאים מטעם והפרקליטות", אמר ריבלין, "מתוך דאגה לציבור כולו, בהחלט אני חושב שאם לא אני אלחם, אז אני שותף".
מעולם לא פחדתי, אומר ריבלין. "היה לי צער גדול על משפחתי, כאשר עיתונאים השתמשו באותה חקירה כדי לשים אותי למשל ושנינה... אני מעולם לא נפגעתי ברמה הציבורית, פרט ללכלוכים של עיתונאים מטעם: מרדכי גילת, אמנון אברמוביץ', חני קים, ואמיר אורן. אני אישית התקדמתי בפוליטיקה. גם המשטרה לא עצרה אותי. המקום היחידי שאמרו אין כניסה, היה משרד המשפטים. יכלו להגיד לי - לא רוצים אותך, במקום להשתמש במערכת שלטונית שלמה".
ומה מסקנתו לגבי מי שחוללה פרשה זו נגדו? ריבלין מסרב לנקוב בשמה של ארבל, אך מעיר: "אני חושב שאנשים שקשורים בחקירות מפוקפקות, לא צריכים להיות בפסגת הפירמידה של עשיית הצדק".
ארבל מסרה בתגובה כי התיק הועבר לפרקליטות באפריל 2002 (ולא ביולי 2001 כפי שטוענת המשטרה, י.י.). לטענתה, מדובר בתיק רחב היקף הכולל פרשיות רבות ועניינים נפרדים, ולכן התבצעו השלמות רבות. לדבריה, בדיקת התיק אכן התמשכה נוכח מורכבותו, ונוכח אילוצי כוח אדם בפרקליטות. ארבל מוסיפה כי ההכרעה בתיק התאפשרה לאחר שהוגש כתב אישום נגד הנאשם המרכזי בתיק, דוד אפל, ולאחר ההחלטה בעניינה של נחמה רונן.
________________
הערה שלי (י.י.):
התנהלות ארבל בפרשה זו הינה שערורייתית. היא ניצלה לרעה את מעמדה כדי להלך אימים על ריבלין ולהציגו כמקבל שוחד מאפל. עובדה היא, כי רק סמוך לדיון בוועדה לבחירת שופטים בדבר מועמודתה לבית המשפט העליון, היא הביאה לסיום הטיפול בתיק ולהעברתו ליועמ"ש מזוז. ריבלין אינו היחיד שלו גרמה ארבל עיוות דין.
במדינה מתוקנת היתה ארבל מגיעה לבית המשפט. לא כמאשימה - לא נגד ריבלין ולא נגד אחרים, אלא כנאשמת בשחיתות משפטית.
