ראש הממשלה אריאל שרון, שב מביקורו בוושינגטון ומיהר למעונו הפרטי בחוות השיקמים. שלא כמנהגו, הוא נמנע מעריכת מסיבת עיתונאים. שרון, מיותר כמעט לציין, עושה היסטוריה. את תוצאותיה אפשר להעריך, אך אין לדעת בוודאות לאן תוביל תוכנית ההינתקות שיזם: פיצוץ גדול עוד יותר באזור, או לחילופין: ל"אינוס" ההנהגה הפלשתינית לקחת את גורל עמה בידיה.
שרון עומד עתה בפני משאל, שבו ישתתפו כ-200 אלף ממתפקדי הליכוד. על-פי סקרי סוף השבוע, שרון מוביל: 55% בעד הסכם הינתקות, וזה עוד לפני שפרטי התוכנית לובנו על-ידי ציבור המתפקדים. בשבועות הקרובים - עד המשאל בתחילת מאי, יעשה שרון מאמץ כדי לגרוף עוד יותר קולות. כך, מן הסתם, יעשו גם יריביו במפלגות הימין בכלל, ובקרב שרי הליכוד בפרט.
תוכנית ההינתקות מוצגת עתה כצעד חד-צדדי שיזם ראש הממשלה. ואכן, כך הם פני הדברים עתה. אלא שמאחורי הקלעים, נעשית פעילות רבה. נודע לי, כי ראש הממשלה והנשיא ג'ורג' בוש הסכימו, כי תוכנית ההינתקות של שרון היא זו שתעמוד על הפרק, בזמן הנראה לעין, אך יישומה יהיה במו"מ עם הפלשתינים. המטרה: למנוע כניסת החמאס לשטחים שיפונו. השאלה עתה מי יהיו הפלשתינים עימם ינוהל המו"מ. וכאן צפויות כמה הפתעות.
מוחמד דחלאן הוא האיש עליו בונים עתה בישראל. עימו יש כוונה לנהל מו"מ. בעיקר, כאמור, באשר ליישום תוכנית ההינתקות. הכוונה היא להעביר לידי דחלאן ואנשיו את השליטה ברצועה בכלל ובישובים שתפנה ישראל בפרט. מאחורי הקלעים כבר קיבל דחלאן לשם כך גם את ברכת ארה"ב ובריטניה, וגם את תמיכת נשיא מצרים, חוסני מובארק.
כיצד ייראה הדבר, להלכה ולמעשה? גם כאן צפויה הפתעה. על-פי המתוכנן עתה, דחלאן הוא ש"יומלך" ברצועת עזה. הוא יתפקד לא רק כאחראי על הביטחון באזור, אלא גם יתפקד כראש "מיני מדינה" - היא רצועת עזה. דחלאן יקבל תמיכה גם מישראל: השער הדרומי יהיה פתוח לקליטת עובדים פלשתינים, ולמעבר סחורות ושירותים, לרבות מים וחשמל.
שרון פועל למעשה להקמת "מיני מדינה" פלשתינית, שראשה יהיה ברצועת עזה. דחלאן הוא שיעמוד למעשה בראשה. הרצף הטריטוריאלי שמבטיח שרון - עם פינוי ארבעה ישובים בצפון השומרון, נועד, בין היתר, לאפשר סיפוח חלקים נוספים לתחום שיפוטו/סמכותו של דחלאן. ודבר זה עשוי להביא, ככל שיימשך התהליך, להוצאת הצמד ערפאת-אבו עלא ממעגל מקבלי ההחלטות לגורלו של העם הפלשתיני.
הנשיא בוש וראש הממשלה שרון רואים זאת עין בעין. הם חותרים עכשיו לאותה מטרה: נסיגה ישראלית מהרצועה, וישיבה על הגדר עד שתתלכד הנהגה פלשתינית חלופית. מדובר בהבנות שקטות, שלא הועלו על הנייר. אלה התאפשרו בשל הכימיה שנוצרה בין האישים, בזכות שני אנשים: מנהל לשכת ראש הממשלה, דב ויסגלס; והיועצת לביטחון לאומי, קונדוליסה רייס.