באופן מפתיע וחסר תקדים הטיל עלינו ראש הממשלה את התפקיד לקבוע את הכיוון שאליו תצעד כל המדינה.
בשלוש וחצי שנים של מלחמה שאותה הביא שלטון השמאל, מלחמה שבמסגרתה כפתה על עצמה מדינת ישראל כללי משחק מדיניים ומשפטיים מגבילים שמנעו ממנה להכות את האוייב מכה ניצחת וקשרו את ידה האחת מאחור, הצליחה המדינה לרשום פרק מפואר של גבורה וכושר עמידה, בעוד האוייב מתחיל להבין כי עשה מקח טעות ומצבו היום גרוע בהרבה מאשר לפניה.
הרשות הטרוריסטית, "כמעט מדינה" של כנופיות הגנגסטרים שהובאו מטוניס בהסכמת ממשלת השמאל אל לב ארצנו, הקימה מסגרות צבאיות וכיוונה את כל משאביה למטרה אחת ויחידה, להשמיד, לכרות ולאבד אותנו, ולו גם על חשבון שלומו ורווחתו של עמה שלה.
כמו במקרים רבים בהסטוריה של עמנו, הצלחנו להתגבר עליהם, לנפץ את המסגרת השלטונית שלהם, להרוג ולתפוס את רוב מנהיגי הארגונים החבלניים ביעילות המעוררת את קנאת העולם, ותוך כדי כך גם להתחיל לשקם את הכלכלה שלנו שנפגעה קשות מהמצב.
העובדה המפתיעה ביותר היא שלמרות כל זאת, דווקא מנהיגנו הם אלו המתנהגים כאילו אנחנו הם אלו שהובסנו במלחמה, ודווקא עלינו מוטל לשלם את המחיר כפי שנהוג עם הצד המפסיד.
היוזמה המפתיעה של ראש הממשלה לעקור את יהודי גוש קטיף ולמסור את ישוביהם לאוייב ללא כל תמורה הדהימה רבים, החל מצה"ל שראשיו מתנגדים בגלוי לתוכנית ואומרים בפירוש כי היא תעודד את הטרור ויהיה צורך להשקיע יותר כוחות מאשר קודם, ראש השב"כ, ואפילו גיורא איילנד, האיש המופקד על התכנון המעשי של התוכנית, המעלה שלל אפשרויות של התפתחויות מדאיגות ביותר שיקרו כתוצאה מביצועה.
אם בעבר היו שמועות על לחץ בינלאומי הכופה על ממשלת ישראל לבצע ויתורים, הרי שבמקרה הזה אין כל לחץ לנסיגה חד צדדית, אלא להיפך, הממשל האמריקני אינו מתלהב מהתוכנית ואפילו מתנגד לה.
אין זה הצעד הראשון שאריאל שרון מבצע בזמן האחרון בניגוד להמלצת כל המערכות, וללא כל הסבר העולה בקנה אחד עם טובת המדינה שעל שלומה הוא מופקד.
בעיסקת השבויים עם החיזבאללה נתן שרון 420 מחבלים תמורת 3 גופות וסוחר סמים בוגדני, שיחרר את מוסטפה דיראני שעינה ומכר את רון ארד לאירנים, ויתר על קלפי המיקוח היחידים להחזרתו, והעלה את יוקרתו של חסן נסראללה תוך שידרוגו למנהיג כלל איזורי. לעיסקה זו התנגדו כל המערכות במדינה ואפילו חלק ניכר מהשמאל השש בדרך כלל לכל ויתור.
פרשה נוספת, קצת פחות מוכרת היא פרשת מינויו של המטרופוליט אירינאוס, ידידם של ערפאת והפלשתינים, העויין את ישראל, לתפקיד ראש הכנסיה היוונית בארץ, תפקיד הנותן בידו שליטה על קרקעות יקרות בארץ. גם במקרה זה מנסה שרון לכפות את רצונו בניגוד להמלצת המומחים ממשרד הדתות, המשטרה והשב"כ, שכינו את המינוי "בכיה לדורות". גם במקרה הזה אין איש היכול להצביע על היתרונות שיצמחו מכך לישראל.
קשה וכואב למי שזוכר את אריק שרון של פעם, האיש שהפך לאגדה כשהקים את יחידה 101, שצלח את התעלה והציל את החזית המצרית במלחמת יום כיפור, שהקים את הליכוד, לראות את התנהלותו כיום.
דווקא התנהגותו התמוהה לנוכח העננה של החשדות הפליליות הרובצת עליו ועל בניו היא המעלה את סימן השאלה האם הפעם יש כאן יותר מסתם עלילה של הפרקליטות העויינת?
גם הסתירות ושינויי הכיוון של מדיניותו מוזרות. רק לפני שנה כינה את עמרם מצנע בשם "טירון פוליטי" לאחר שזה הציע לבצע נסיגה חד צדדית. "דין נצרים כדין נגבה ותל אביב" הכריז אז. רק לפני זמן קצר הבהיר שרון כי מפלגות לא יקבעו את דרכה של המדינה, ולפתע שינה כיוון ואימץ את ההצעה לבחירות בין חברי הליכוד כשנוכח לדעת כי אין רוב בממשלה להעביר את התוכנית.
הישובים היהודים בחבל עזה הוקמו עוד בימי ממשלות המערך שהבינו שהתיישבות יהודית שתתקע טריז בין מרכזי האוכלוסיה הערבים העיקריים שם הינה חיונית לשליטה על האזור ולמניעת הפיכתו לגוש עויין גדול שיסכן את דרומה של ישראל.
אירועי מלחמת אוסלו הוכיחו זאת בצורה מאלפת כשהיישובים שימשו כבסיסי יציאה לצה"ל והמחישו לחיילים את חשיבות הגנת האזור.
גוש קטיף הוקם על אדמות שוממות שהערבים לא היו מעונינים בו. כפר דרום בנוי על אדמה יהודית שנקנתה בכסף מלא לפני קום המדינה.
לאחר 30 שנות התיישבות יצרו שם היהודים, כהרגלם, גן עדן. משקים משגשגים של חקלאות מפותחת, מוסדות חינוך רבים, ויישובים פורחים. למתיישבים הראשונים יש היום כבר נכדים.
הערבים מקנאים בהצלחה הזו כפי שהם מקנאים בהצלחה והשגשוג של כל המדינה. למרבה הצער הם מפנים את מאמציהם להרוס אותנו במקום לבנות את עצמם.
תושבי גוש קטיף שילמו ביוקר את מחיר דבקותם בקרקע. רבים מהם נהרגו ונפצעו, אך גם 4,000 טילים ופגזי מרגמה שנורו עליהם לא הזיזו אותם כהוא זה.
משפחת כהן שבנותיה התפרסמו בתחילת המלחמה כשנפצעו ואיבדו את רגליהן, חזרה לגור בכפר דרום. מי שסייעה להם היתה נאווה, אשתו לשעבר של אהוד ברק. האם דווקא הליכוד יהיה זה שיעקור אותם מביתם וימסור אותו לערבים?
פרק הגבורה שרשמו אנשי גוש קטיף בשנים האחרונות הוא מהמפוארים שבתולדות עם ישראל. לא רק נגד האוייב הם גילו כושר עמידה מופלא אלא גם מול אוקינוס של שנאה בלתי מוסברת מצד אחיהם מהשמאל והתקשורת העוסקת ללא הרף ברצח אופי שיטתי שלהם. האם מסע ההכפשה של התקשורת העויינת הזו הצליח עד כדי כך שאנו, אנשי הליכוד, נהפוך במו ידנו להיות כלי בידיהם של אנשי השמאל הקיצוני למימוש יעדיהם?
למרות גווני הדעות שבקירבנו, עלינו לדעת כי אחריות אדירה הונחה על כתפינו.
אנו, בפעולה תמימה של הטלת פתקי הצבעה פשוטים בקלפי מסוגלים לגרום לכך שצה"ל יכנס לבתיהם של אנשי גוש קטיף, יוציא אותם מהם בכוח, יחריב אותם ואת שדותיהם, או יותר גרוע, יתן אותם בשלמותם כפרס למחבלים.
קשה לשער את התוצאה של פעולה זו. צה"ל עלול להיקלע לעימות פנימי כשחיילים לא מעטים לא יהיו מסוגלים למלא אחר פקודה שכזו. העימותים בין החיילים למתיישבים, שרובם המכריע אינם רוצים לעזוב את בתיהם גם לא תמורת כל הון שבעולם, עלולים להיות טראומתיים ביותר. קרע יהיה בעם.
כל זה עבור מה?
הרי לפי דעת הרמטכ"ל, מפקדי אוגדות, ראש אמ"ן וראש השב"כ אנו עתידים למצוא את עצמנו במצב צבאי גרוע יותר לאחר מכן.
הטלת הפתק שלנו יכולה למנוע את כל זאת.
הפעם לא הממשלה או הכנסת יכתיבו את המדיניות. הפעם אנחנו חברי הליכוד נאלץ להכריע.
האם את או אתה מסוגלים לקחת אחריות על ביצועו של תסריט אימים שכזה? האם מצפונך יתיר לך להורות על החורבן הזה?