ראש הממשלה אריאל שרון, גילה בראיון לערוץ 2, שהוקלט לכבוד יום העצמאות, כי הודיע לנשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, שהוא אינו רואה עוד את עצמו מחוייב להבטחה שנתן לנשיא לפני כשלוש שנים: שלא לפגוע ביאסר ערפאת. שרון ציין כי מדובר בהודעה חד-צדדית. רוצה לומר: אני התחייבתי אז, ועכשיו - נוכח הנסיבות החדשות - אני מסיר את התחייבותי.
מעת ששודרו דבריו של שרון (בערב שבת), הספיקו כמה מפקידי הממשל הבכירים להגיב רשמית, בהם: שר החוץ האמריקני, קולין פאוול, והיועצת לביטחון בבית הלבן, קונדוליסה רייס. שניהם חזרו והדגישו, כי מבחינת הנשיא בוש - ההתחייבות עודנה בתוקף. הם הזהירו מפני פגיעה בערפאת. יחד עם זאת, יש לשים לב: הנשיא בוש עצמו, אישית, לא אמר מילה בנושא. גם לא בפעם הקודמת בערב חג הפסח, כאשר שרון הצהיר בהתכוונו לערפאת: "מי שהורג יהודים, ומורה להרוג יהודים, בגלל שהם יהודים - דינו מוות".
השאלה המרכזית העומדת על הפרק היא: מה גרם לשרון לומר דברים אלה דווקא עכשיו. בכל זאת, מדובר בהודעה דרמטית, שפירושה המעשי הוא כמעט התחייבות פומבית לפגוע בערפאת, אם יהיה פיגוע גדול. התשובה לכך פשוטה בתכלית: שרון חושש בימים אלה, יותר מכל, מפני פיגוע המוני שייגרום למתפקדי הליכוד להצביע במשאל (ביום 2.5.04) נגד תוכנית ההינתקות. ואם כך ייקרה, תהא זו מפלה אישית צורבת עבורו, שתגרום לקטיעת ההליך שהוא מאמין בו, אך גם תביא להתמוטטות ממשלתו. לכן מנסה שרון להקדים תרופה למכה: להכניס ללחץ את הצד הפלשתיני, שיודע עכשיו היטב: כדאי להימנע מביצוע פיגוע המוני, במיוחד בתקופה קריטית זו, שכן המחיר עלול להיות ראשו של ערפאת.
שרון סומך, מן הסתם, על יחסיו הטובים עם הנשיא בוש. אם יידרש פעם הנשיא בוש לבחור בין ראש הממשלה שרון - גם אם הפר התחייבות כזו או אחרת כלפיו - לבין ערפאת-המת (אם יחוסל), יתמוך בוש בשרון. בין השניים קיימת לא רק זהות אינטרסים לגבי המזרח התיכון, אלא גם הבנה והסכמה כמעט מוחלטת במרבית העניינים הנוגעים לסכסוך הערבי-ישראלי. בין השניים קיימת "כימיה" המאפשרת להם להבין היטב את הניואנסים הדקים שבין התורה שבכתב (התחייבות שרון) לבין ההכרח לפעול בנסיבות מסויימות (אם יבוצע פיגוע המוני).
כדאי ואף צריך להבין, כי שרון, הידוע כאדם זהיר מאוד (בענייני מדיניות חוץ, לא כל כך בענייני כספים-אישיים), לא היה אומר את שאמר, אלמלא סמך על הסכמה שבשתיקה מצד הנשיא בוש עצמו. ובכלל לא שנה מה אומרים כמה פקידי הממשל הבכירים.
על ההבנות בין שני האישים שמעתי באחרונה את הגילוי הבא. כידוע, שר האוצר בנימין נתניהו, דרש "תמורות" אמריקניות שייכללו את אריאל בתוואי גדר הביטחון. אחרת, אמר, לא אתמוך בהינתקות. שרון חזר כידוע מפגישתו האחרונה עם הנשיא בוש, ללא מפות. ולא במקרה.
בשיחתו עם בוש ואנשיו, הוסכם כי אין צורך בהסכמה פרטנית על תוואי גדר, שתכלול את אריאל. הובן, כי כדי להגיע להסכמה כתובה ומפות מחייבות, יצריך הדבר שרטוט מפות ודיונים ממושכים (שלא ייגמרו לעולם) בין ישראל-ארה"ב-פלשתינים. הנשיא ואנשיו אמרו לשרון ולאנשיו בערך כך: תעשו מה שאתם מבינים לצורכי ביטחון, אנחנו נעניק לכם תמיכה. וכך היה.
במוצ"ש 17.4.04 הוסבר הדבר לנתניהו. הובהר לו, כי אין צורך בהתחייבות אמריקנית פומבית, וכי במצב הנוכחי - הבטחה מצד הנשיא שווה יותר, שכן היא אינה מגבילה את ישראל לתוואי מסויים. נתניהו השתכנע והחליט לתמוך בתוכנית ההינתקות.
